בית המשפט העליון ברע"פ 751/15 יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל, בפסק דינו מיום 9.12.15 של כבוד השופט א' שהם, קבע הלכה תקדימית לפיה לא קיים חיסיון עורך דין לקוח על חשבוניות המס שמוציא עורך דין ללקוחו.

 

חיסיון עורך דין לקוח שמקורו בסעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כדלקמן: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו... ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון".

 

בית המשפט בבואו לפרש את הסעיף האמור, חקר ומצא כי תכלית החוק היא "הגנה על חופש ההתקשרות בין עורך הדין ללקוח" כאשר לתכלית זו מספר מטרות והראשונה שבהן היא הזכות החוקתית לקבלת ייצוג משפטי הולם והוגן.

 

אך למרבה הפלא, קובע בית המשפט הנכבד כי חופש ההתקשרות לא ייפגע, כאשר יידרש עורך הדין למסור "דברים ומסמכים" כגון חשבוניות מס שיש בהם כדי ללמד מי מבצע את תשלום שכר הטרחה, איך וכמה, היות ואין לדבר קשר ענייני לשירות המקצועי.


האם ביטול החיסיון פוגע בתכלית החיסיון?


בית המשפט מנמק את החלטתו בכך שלטענת בית המשפט אין קשר ענייני בין חשבוניות המס של העסקה בין העורך דין ללקוח לבין השירות המקצועי שנותן עורך הדין ללקוח.

 

כבוד השופט נועם סולברג מוסיף לפסק דינו של כבוד השופט א. שהם ומביא חיזוק לדבריו מפסק הדין בבג"ץ 447/72 ישמחוביץ נ' פקיד שומה לחקירות(1973), שם מדובר היה ברופא העוסק בבעיות פוריות שנחשד בעבירות מס וכאשר נתפסו כרטסות רפואיות שלו עם שמות הלקוחות טען לחיסיון סודיות רפואית, בית המשפט שם דחה את טענת החיסיון של הרופא בקובעו כי אין לקבל את הטענה שהחולה שילם את עלות הטיפול "בחדרי חדרים" כחלק מניסיון לשמור על סודו הרפואי, אלא ודאי ראה בזה רק את "סודו הפיסיקאלי" של הרופא.


כבוד השופט סולברג מקיש בין הרופא לעורך הדין ומסיק כי גם בענייננו אין לקבל טענת חיסיון על זהות המשלם, כמה שולם ואיך שולם.

 

אולם, לדעת המחברים בדיוק בנקודה זו, בה מקיש בית המשפט בין עורך דין לרופא טעו השופטים המכובדים. שכן, לכל הפחות בכל הנוגע לעבירות מס, עבירות על חוק איסור הלבנת הון ועבירות כלכליות נוספות, ה"סוד הפיסיקאלי" המוסתר מפני רשויות התביעה אינו סודו של עורך הדין בדומה לאותו רופא מעלים מס. הסוד הזה הוא סודו של הלקוח, וכאשר מבוצע התשלום לעורך הדין "בחדרי חדרים" אינו נעשה כך על מנת להגן על אינטרס של עורך הדין, אלא שמירה על האינטרס של הלקוח כאדם המואשם בפלילים.

 

יוער, כי בית המשפט לא קבע הלכה בפסק הדין דנן, אלא לעניין סכום שכר הטרחה דווקא, שכן זהו הנושא היחיד שעמד במחלוקת בין הצדדים בערעור זה. אולם, בית המשפט הנכבד קבע (לאחר שנטען לחיסיון לעניין סכום החשבונית בלבד) כי אין כל מניעה לדרוש מעורך הדין למסור את החשבונית עצמה, על כל המפורט בה.

 

לסיכום, פסק דין הקובע כי אין תחולה לחיסיון עו"ד לקוח על חשבוניות, חוטא לתכלית החיסיון, מתבסס על היקש שגוי בין חיסיון עו"ד לקוח לרופא לקוח, עלול ליצור סתירות מהותיות בין חובות עו"ד ללקוחו לבין חובותיו לרשות המסים (להנפיק חשבוניות מפורטות) ופוגע פגיעה קשה בזכות החוקתית לייצוג הוגן.


מאת קובי גולדמן, עו"ד וישראל בן-ציון, עו"ד