ע"י ב"כ
בעניין:
תובעת
רייך סיגל
ע"י ב"כ עו"ד
 
 
נ  ג  ד
 
 
1 .
2 . חברה לבטוח בע"מ
3 . אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
 
נתבעים
הדר דן
ע"י ב"כ עו"ד
 

 

החלטה
(להלן: "חוק הפיצויים") בנסיבות תיק זה.
 
רוב העובדות מוסכמות על הצדדים.
התובעת, ילידת 15.11.61 נפלה ביום 23.5.04 לאחר שירדה מאוטובוס מ.ר 8316001 (להלן: "האוטובוס"), בו נהג הנתבע 1.
התובעת הבהירה בעדותה שלא נפלה במדרגות האוטובוס, ודברים דומים אמרו גם העדים לתאונה.
אין חולק כי התובעת היתה בסמוך לאוטובוס, ללא מגע פיסי בינה לבין האוטובוס, וכי שתי רגליה כבר היו על הקרקע בעת הנפילה ולא על מדרגות האוטובוס.
מכאן שהמחלוקת בין הצדדים הצטמצמה למעשה במספר הצעדים שעשתה התובעת מרגע הירידה מהאוטובוס - התובעת העידה שעשתה 'חצי צעד' ואילו העדים מטעם הנתבעת העידו שעשתה 'צעד – שניים שלושה צעדים'.
 
התשובה לשאלה שבמחלוקת תקבע את תחולת חוק הפיצויים, או שהעילה החלופית לפי פקודת הנזיקין תידון בהמשך ההליך. 
 
מאחר שהצדדים מבססים טענותיהם על העדויות של התובעת, נהג האוטובוס ועדי ראיה, ראיתי לצטט מעדותם, ועל יסוד אלה החלטתי כאמור בהמשך,
 
מדברי התובעת:
"התחלתי לרדת, יש שם מדרכה צרה, הוא עצר לא בתחנה,... לא היתה תחנה היכן שהוא עצר, עמדתי על המדרכה הצרה איפה שהוא הוריד אותי, ליד השיחים. ליד השיחים יש מדרכה צרה...מכיוון שהמדרכה מאוד צרה לא היתה לי אפשרות לזוז. הייתי עדיין על המדרכה, לפתע מעדתי על שפת האדנית ונחבלתי באפי, נשבר לי האף ונשברה לי היד.
לפי מיטב זכרוני היה אוטובוס, עוד אוטובוס ואני האוטובוס השלישי.
...
...לא הצלחתי לעשות צעד נוסף כי המדרכה שם מאוד צרה והאוטובוס עמד צמוד. לא היתה לי אפשרות תזוזה.
האוטובוס היה בעצירה מוחלטת. 
...
ש. כמה זמן היה מהרגע שירדת ועד הרגע שנפלת?
ת. שבריר שנייה.
ש. מה היה המרחק בינך לבין האוטובוס בזמן שנפלת?
ת. הוא היה צמוד אלי..."  (עמ' 4 ש' 1 - עמ' 5 ש' 7)
ובהמשך:
"ש. בתצהיר הזה נתבקשת להסביר בדיוק מה קרה וכתבת "בעת ירידתי מהאוטובוס נפלתי ונפגעתי". תסכימי איתי שהנפילה שלך לא היתה ממדרגות האוטובוס וגם לא מחלק מהאוטובוס וגם לא היה לך מגע עם האוטובוס.
ת. ... כשנפלתי לא נגעתי באוטובוס אך האוטובוס היה צמוד אלי מאוד. אני נפלתי כאשר כבר ירדתי מהאוטובוס.
...
ש. הלכת מס' צעדים?
ת. המדרכה היתה כל כך צרה שלא היתה לי אפשרות. הלכתי אולי חצי צעד, התחלתי, יותר נכון ניסיתי להתחיל ללכת.
ש. אני מקריא לך עדות נוספת של גב' מירי סימנטוב, מקריא מש' 6.
ת. האמור בהודעה של מירי בר סימנטוב החל מש' 7 ועד מה שקראת לי בש' 11 לא נכון. לא עליתי על שפת המדרכה.
נפלתי על שפת האדנית.
ש. אני מפנה אותך לנ/1.
ת. הרגליים שלי היו שתיהן על המדרכה הצרה ואני נפלתי על שפת האדנית.
...
איפה שהייתי מונחת ישבתי שם, האנשים עמדו על המדרכה הצרה. מי שטיפל בי זה רק הנהג והבחורה. אני הייתי שותתת דם, אני לא בדקתי איפה הם עמדו, יכול להיות שהם עמדו על השיחים, זה לא גדר גבוהה.
ש. אני מקריא לך מה אומר הנהג – נ/3.
ת. מה שהנהג אומר שנפלתי על האדנית זה נכון. לא הצלחתי לעשות כמה צעדים. זה נכון שנפלתי על שפת הערוגה, זה נכון שירדתי בדלת האחורית והתכוונתי ללכת לכיוון הדלת הקדמית.
ש. ועשית כבר צעד אחד קטן או שניים?
ת. ניסיתי.
...
ח.ח.:
שתי הרגליים שלי היו על המדרכה.
לא הצלחתי לעשות צעד, ניסיתי לעשות צעד אך לא היה לי לאן לזוז.
מהאוטובוס ירדתי על המדרכה הצרה ולא על הכביש". (עמ' 7 ש' 5- עמ' 9 ש' 2)
 
העדה מטעם הנתבעת דליה לוי העידה:
"ת. כבר לא היה לה קשר לאוטובוס. היא עשתה כמה צעדים וזה קרה כשהיא עלתה על המדרכה. היא היתה בין האדנית לבין השפה. הלכה על המדרכה הצרה, היא נפרדה כבר מהאוטובוס. אני לא יכולה לספור כמה צעדים היא עשתה... אני כבר ירדתי מהאוטובוס וראיתי אותה שהיא בצעד השני שלה או השלישי. אני לא הייתי על המדרכה הצרה. אני הייתי על הכביש.
אני ראיתי לפחות צעד על הכביש, עוד צעד למעלה כשהיא היתה בין אבן השפה של המדרכה לאדנית.
...
ש. התובעת נפלה קרוב לאוטובוס?
ת. האוטובוס היה בעצירה. אני לא יכולה למדוד מה היה המרחק.
אני לא ראיתי את התובעת יורדת מהאוטובוס. כשראיתי אותה היא היתה כבר על הכביש הולכת לכיוון האדנית. ראיתי צעד אחד על הכביש, ראיתי אותה עולה על המדרכה לכיוון האדנית ואז החליקה. ...
ש. מהרגע שהיא ירדה מהאוטובוס, כמה זמן עבר עד שהחליקה?
ת. אני לא זוכרת.
ש. הרבה זמן, חצי שעה?
ת. לא חצי שעה. אני לא יכולה להגדיר אם זה דקה, חצי דקה, כמה שניות. מן הסתום יכול להיות שעמדתי שניה והסתכלתי" (13 ש' 10 – עמ' 14 ש' 5)
 
הגב' מירי בר סימנטוב אף היא עדה מטעם הנתבעת העידה:
"ת. לפניו עמדו שני אוטובוסים. אני ודליה עמדנו כאן, אני מסמנת על גבי ת/9, אני ודליה שוחחנו, ניהלנו שיחה באוטובוס והמשכנו אותה במקום שסימנתי. התובעת ירדה מהאוטובוס, באה לעלות על אבן שפה של המדרכה והחליקה.
ש. היא ירדה ונפלה באותו מקום?
ת. זה בערך מה שזכור לי. אני מסמנת X בערך במקום שבו היא נפלה.
אני ראיתי אותה יורדת מהאוטובוס. אני הייתי כבר למטה. עמדנו במקביל. אני כבר הייתי למטה בגלל זה היתה לי זווית לראות אותה. ראיתי אותה משלימה את הירידה. היא ירדה מהאוטובוס לשפת המדרכה הצרה ואז החליקה על המדרכה. היא ירדה ישר לשפת המדרכה והחליקה.
...
התובעת נפלה קרוב לאוטובוס.
האוטובוס היה בעצירה.
אני ראיתי את התובעת גם כאשר ירדה וגם את הנפילה עצמה.
ש. כמה זמן עבר מהרגע שירדה ועד הרגע שנפלה?
ת. לא זוכרת בדיוק כמה. אני זוכרת שהיא ירדה והחליקה.
...אבן השפה בהודעה שלי, הכוונה היא לאבן השפה של האדנית.
ח.ח.:
ש. כמה צעדים היא צעדה, את זוכרת?
ת. צעד אחד.
ש. האם התובעת ירדה מהאוטובוס, הלכה אל סף המדרכה ושם נפלה או שהיא ירדה אל הכביש והלכה ...
ת. אולי המילה 'צעדה' בהודעה, לא נכונה. היא ירדה וישר נפלה. לפי מיטב זכרוני היא ירדה מהאוטובוס עצמו אל ...
התובעת לא היתה עם הפנים אלי.
ש. היה מקום לאדם ללכת על הכביש ליד האוטובוס?
ת. (מנסה להזכר)...
היה מרחק אבל היה מרחק לא גדול, אולי מרחק של צעד, ובגלל זה אולי אמרתי צעדה. אני התכוונתי לשפת האדנית".  (עמ' 16 ש' 4- עמ' 17 ש' 15)
הנתבע 1, נהג האוטובוס, העיד:
"ש. למה חשוב היה לך לציין בסוף ההודעה "לא היה מגע..."
ת. כי זה מה שהיה. היא נפלה, עד כמה שהבנתי היא נפלה מהמדרכה או  מהאדנית. אני מתקן את הדברים ואומר עד כמה שראיתי.
היא התקדמה, הכוונה צעד, חצי צעד, לא יודע בדיוק, לא ספרתי.
ראיתי אותה יורדת במדרגות, אני עוקב אחרי הנוסעים שיורדים, יש לי מראות מכל הכיוונים. היא ירדה על המדרכה והתחילה ללכת צעד או שניים וראיתי אותה פתאום מועדת. ראיתי את התזוזה והבנתי שהיא הולכת ליפול.
אני לא יכול להגיד כמה זמן עבר מהרגע שירדה מהאוטובוס ועד הרגע שנפלה, זה היה שניות, בטוח שלא דקות.
ש. כמה  היא היתה קרובה לדופן של האוטובוס?
ת. די קרובה.
ש. האוטובוס חנה צמוד למדרכה הצרה?
ת. אני לא זוכר אם הייתי 10 ס"מ מהמדרכה, 20 ס"מ או 30 ס"מ אבל היא ירדה לכיוון המדרכה.
...
ת. היא עשתה בערך צעד וחצי על המדרכה הצרה.
ש. אתה מוריד לפעמים נוסעים לא על המדרכה אלא על הכביש?
ת. אם אין סיבה אני לא עושה את זה. לפי הנהלים של אגד אני צריך להוריד את הנוסעים בתחום התחנות של אגד....
ת. לא יודע, אין לי מושג ממה קיבלה מכה באף. אם התובעת טוענת שקיבלה מכה מהאדנית, יכול להיות. אני לא יודע. לא ראיתי." (עמ' 22 ש' 3- עמ' 23 ש' 12)
 
מר שולמן ישראל, העיד:
"ת. האוטובוס עצר כחצי מטר מהשפה, יש ערוגה, היא ירדה מהדלת האחורית לכביש ועלתה על המדרכה הצרה ואז היא התחלקה.
...
ח.נ.:
...
אני מסמן על גבי נ/1 את המקום שבו האוטובוס עצר. ליד האות ש' האוטובוס עצר והיא החליקה.
ש. האוטובוס עצר לא בתחנה?
ת. כי לפניו היו אוטובוסים.
...
... היא ירדה לגמרי מהאוטובוס. ראיתי אותה עומדת בכביש, הוא לא עמד בדיוק ליד המדרכה, היא ירדה לכביש, עלתה מהכביש למדרכה ואז היא נפלה.
ש. כמה מרחק יש בין האוטובוס לבין המדרכה?
ת. היא ירדה לכביש, היה מרחק בין האוטובוס למדרכה של איזה חצי מטר (מדגים בידיים בסביבות 30-40 ס"מ), היא עלתה על המדרכה ונפלה.
האוטובוס היה בעצירה.
היא נפלה וקיבלה מכה באף. היא נפלה ברצפה, היא לא נפלה בעציצים, היא נפלה על המדרכה.  היתה בחורה שירדה, אני נשארתי באוטובוס.
מהרגע שהיא ירדה מהאוטובוס ועד הרגע שנפלה עברו שניות.
המרחק בין האוטובוס לבין איפה שנפלה אולי מטר. אני לא יודע בדיוק במרחקים. (מנסה להדגים בידיים).
אחרי המדרכה יש ערוגה.
...


ח.ח.:
אני זוכר שהיא הלכה אולי 2, 3 צעדים עד שנפלה. הלכה מעט מאוד. המרחק הוא קטן והיא לא יכולה ללכת הרבה.
היא הלכה 2, 3 צעדים מהאוטובוס ואז נפלה". (עמ' 18 ש' 9 – עמ' 19 ש' 25)
 
הצדדים הציגו תמונות של מקום הנפילה, נ/1, ת/9, ת/1 ות/2 שצולמו מזויות שונות שהציגו הדגשים אחרים.
לצורך ההכרעה היו לפני גם גרסת התובעת וגרסת הנתבע 1 בסמוך לתאונה (במשטרה, בבית החולים, במל"ל ובאגד).
 

דיון

בסעיף 1 לחוק הפיצויים מוגדרת תאונת דרכים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה....".
"שימוש ברכב מנועי" הוגדר כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו ...".
מכאן שעניננו להכריע האם התובעת נפגעה בעת ש'ירדה' מהאוטובוס, במובן המשפטי, שאז חל חוק הפיצויים, או שפעולת הירידה הסתיימה כבר והפגיעה היתה ללא קשר 'לירידה' מהאוטובוס, ואז נשללת תחולת חוק הפיצויים.
 
כאמור, הצדדים לא חלקו על העובדה שלא היה מגע פיסי בין התובעת לאוטובוס; אך אין בכך ללמד כי האירוע לא היה תאונת דרכים; ברע"א 6131, 5738/97 תעבורה ואח' נ' קרנית ואח', פ"ד נג(4) 145, 165-166 נקבע כי "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים אינו מחייב מגע פיסי בין הנפגע לבין כלי הרכב המעורב:
"אכן, אחד המדדים לגיבושו של הגבול הוא מגע פיזי עם הרכב ונכון הוא, כי  בהעדרו, שאלת התיחום, לכאורה, קשה יותר. אולם, זה אינו קנה-המידה היחיד ואין לטעות ולהחליף בינו לבין השאלה עצמה. כלומר, אין המגע הפיזי תנאי הכרחי או בלעדי לקיומו של מושג השימוש. כל עוד השימוש באותו רכב (בענייננו, שחרור הבלם) נמצא בתחום הסיכון המכוסה בחוק, על פי תכליתו, הוא הסיכון התחבורתי, והמצאות האדם מחוץ לרכב "קשורה בטבורה" לשימוש בו, דינו שיוכר כ"שימוש ברכב מנועי". (ראה גם בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338, בע"א 517/79 בן טובים נ' מוסך נוע שרותי מכוניות בע"מ, פ"ד לד(4) 421; וכן בספרו של כבוד השופט ר' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה שנייה, 1995), עמ' 136-135).
גם בע"א (ת"א) 1268/96 אליהו חב' לבטוח נ' מדינת ישראל (פורסם בתקדין) נקבע:
"על אף שלא נתקיים מגע פיזי עם הרכב בעת הפגיעה, הרי ההתרחשות החלה בעת שהרכב היה בנסיעה. אף הזמן שחלף בין ההתהפכות לבין הפגיעה לא היה רב. במקרה של החייל כנראה שהפגיעה בכתף התרחשה מיד לאחר היציאה מן הרכב ואילו במקרה של החיילת פרק הזמן היה ארוך יותר, מחושב בדקות, עד שהסחפותה במים נעצרה משנתקלה בגדר תייל... בסיכומו של דבר, השימוש ברכב יצר סיכון ומה שארע נכנס בגדרו של הסיכון. על כן צדק בית משפט קמא משקבע כי מדובר בתאונת דרכים".
 
אדגיש כי במהלך השנים הורחבה הגדרת 'הכניסה' לרכב 'והירידה' ממנו, ונקבע כי ירידה מן הרכב עשויה להסתיים גם לאחר ניתוק המגע הפיזי עם הרכב וגם לאחר מספר צעדים, אך בתחילת צעדיו של הנפגע "ובתנאי שתנופת הירידה ופעולתה היו גורם ממשי בנפילה, וכל עוד לא הצליח היורד להחזיר לעצמו את השליטה המלאה בגופו מחוץ לרכב שסיים לרדת ממנו" (ת"א (חי') 1587/89 נאסר אשקר נ' קרנית (בית משפט מחוזי), צלטנר 1814, 1818; דעת הרוב בע"א (חי') 1351/00 ציון עזרא נ' רחל דרור, (פורסם בתקדין); ת"א (ת"א) 66839/97 ויטלי נ' סהר, צלטנר 6227, 6231 (בית משפט שלום), ת"א (ירושלים) 7494/05 בוחבוט אסתר נ' שפיים עזריאל ואח' (פורסם בתקדין); ת"א (ירושלים) 10576/03 ברוך כהן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בתקדין) ועוד).
 
ראיתי לציין כי על פי דעת הרב בע"א (חיפה) 1351/00 הנ"ל הוכרה תביעת נוסעת בתחבורה ציבורית כתאונת דרכים, הגם שטרם עלתה לאוטובוס, מאחר ש"התובעת...עמדה על המדרכה, בתחנת האוטובוס והמתינה לאוטובוס שיבוא לאסוף אותה. ... האוטובוס שהגיע לתחנה כדי לאסוף את הממתינים לו, ביניהם גם התובעת, עצר במרחק של 1.20 מן המדרכה. ומשעצר על מנת לאסוף את הממתינים כאמור, החלה התובעת עושה את דרכה אל עבר דלת האוטובוס על מנת להכנס לתוך האוטובוס. ברדתה מן המדרכה, בדרכה אל האוטובוס שהמתין לה, מעדה, נפלה ונפגעה. תאונה אשר כזו מצויה אף היא במסגרת של תאונת דרכים" (ברע"א 409/02 ראה בית המשפט העליון לדחות את הערעור על ההחלטה).
 
מצאתי לאמץ קביעות אלו בענין בו עסקינן, מאלה הטעמים,
לטעמי יש הבדל בין 'ירידה' מרכב לבין 'עליה' לרכב, מאחר שבירידה נוספת 'ליורד' תנופה מעצם פעולת הירידה מגובה האוטובוס, תנופה הדורשת מהיורד לייצב עצמו להליכה במדרכה או בשביל או בכביש מחוץ לרכב.
בנוסף, על פי מראה עיני מהתבוננות בתמונות ועל פי העדויות, עצר הנתבע 1 את האוטובוס בסוף מפרץ תחנת האוטובוסים (מאחר שהיו אוטובוסים אחרים לפניו) הנתבע 1 עצר בשולי מפרץ חניית האוטובוסים, מקום בו לא היתה לתובעת אפשרות לרדת עם שתי רגליה בבטחה על מדרכה רחבה, אלא ליד מדרכה שרוחבה כ-30 ס"מ ולאחריה בנויה אדנית רחבה של צמחיה (ראה ת/1 ונ/1), כך שסביר בעיני כי ידרשו לתובעת מספר צעדים לייצב את עצמה.
עוד אומר כי "מדיניות משפטית בריאה צריכה להימנע מיצירתן של הבחנות דקות ודקיקות, המונעות כל בטחון משפטי והמטילות ספק באשר להחלטתו העתידה של בית המשפט. כך הוא הדבר בדרך כלל, כך הוא בוודאי המצב בתחום כשלנו, שהוא בעל חשיבות מעשית רבה, ואשר מיגוון האפשרויות האקטואליות עולה תמיד על כל דמיון" (ע"א 358/83 רחל שולמן ואח' נ' ציון חברה לבטוח בע"מ פ"ד מב(2), 844 ,בעמ' 856; ע"א 326/80 פאטמה סואעד ואח' נ' סועד טאהא ואח' פ"ד לה(3), 197, עמ' 203; ע"א 214/81 מדינת ישראל נ. פחימה, פ"ד לט(4) 821, 834 ועוד).
 
בעניננו ניתן לראות מהמובאות הרבות שראיתי להביא בפתח ההחלטה כי אין הבדל של ממש בין הגרסאות שהובאו, הן של התובעת, הן גרסת הנהג והן של עדי הראייה נטולי האינטרסים. לא ראיתי ליצור אבחנות מלאכותיות, ואני סבורה כי בין אם התובעת עשתה 'חצי צעד' כדבריה, 'צעד אחד' כדברי שני עדים או שנים שלושה צעדים לפי עדות אחרת, צעדים אלה הם במסגרת 'השימוש' ברכב, שהרי מכל העדויות ומהתמונות עולה שהתובעת נפלה בסמוך לאוטובוס, מיד לאחר הירידה ממנו, עקב מקום העצירה (הן מבחינת הזמן "שניות" והן מבחינת המקום), ומשלא מצאתי הבדל של ממש בגרסת כל העדים, אין לי אלא להסיק כי הירידה של התובעת מהאוטובוס היתה הגורם הממשי (בהא הידיעה) לנפילתה (והשווה לע"א 199/81 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' ישעיהו זעירא פ"ד לז(1), 150 ,בעמ' 154-155 ולע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קדר בע"מ ואח' פ"ד לו(1), 492 ,עמ' 494-495), ומשכך חוק הפיצויים חל בעניננו.
 
54678313
לאור האמור אני קובעת כי התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, והעילה שתידון לפני היא על פי חוק הפיצויים.
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ.
 
54678313היחידה המשפטית תקבע מועד לק.מ. בו תידון הבקשה למינוי מומחים רפואיים; עד לק.מ. יסיימו הצדדים את ההליכים המקדמיים וכן יראו לנסות להגיע להסכמות בענין מינוי מומחה/ים. 
המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.
 
 
אסתר נחליאלי חיאט 54678313-1529/06
ניתנה היום בלשכתי ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) שלא במעמד הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת