האם פוליסת ביטוח לרכב מכסה נהיגה של נהג המצוי תחת השפעת אלכוהול?
בימים בהם צריכת אלכוהול ונהיגה תחת השפעתו הפכו למכת מדינה, נדרש בית המשפט לשאלה האם ניתן לשלול מנהג שעבר תאונת דרכים לאחר שנהג תחת השפעת אלכוהול את תגמולי הביטוח המגיעים לו לפי פוליסת הביטוח.
פוליסות הביטוח המקובלות בענף הרכב אינן כוללות חריג (בשונה, למשל, מסמים מסוכנים) כי לנוהג תחת השפעת אלכוהול לא יינתן כיסוי ביטוחי.
יתר על כן, בפוליסה התקנית שעל בסיסה הותר לחברות הביטוח לשווק פוליסות ביטוח רכב ושבהן נקובים החריגים שמותר לחברות הביטוח להכניס (החריגים – הכוונה המקרים שבהתרחשותם לא ישולמו תגמולי ביטוח למבוטח) הוכנס חריג הפוטר את חברת הביטוח מתשלום בגין נזק שארע בשל שימוש בסמים מסוכנים אך לא הוכנס חריג הפוטר את החברה מלשלם במקרה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
מכאן, לכאורה, כאשר רכבו של אדם ניזוק בתאונת דרכים שארעה בעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, חברת הביטוח מחוייבת לשאת בתשלום תגמולי הביטוח לפי הפוליסה.
ההיגיון מאחורי ההנחה האמורה הוא כי כשם שאדם יודע שאסור לו לחצות צומת בניגוד למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו או בניגוד לתמרור עצור ועושה זאת וגורם לתאונה – הוא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח שכן הפוליסה מכסה אף נזקים שארעו ברשלנותו של המבוטח.
הנחת המוצא היא כי רשלנות המבוטח גרמה לנזק ומשכך חברת הביטוח חייבת לפצותו בגינה.
במקרה של יבגני קובלנקו נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ קבע בית המשפט אחרת.
בית המשפט ניתח את המקרה שלפניו והכריע כי כאשר אדם נוהג תחת השפעת אלכוהול הרי שאין מדובר בתאונה שצפויה להתרחש אלא בוודאות שתתרחש תאונה ומשכך, מדובר בסיכון שהתממשותו ודאית וסיכון כזה חברת הביטוח אינה מבטחת.
הגדרת מקרה הביטוח בפוליסות הביטוח מבוססת תמיד על ההנחה שישנו סיכון להתרחשות נזק אך ישנו סיכוי כי הסיכון לא יתממש.
כאשר אין סיכוי שהנזק לא יתממש – קובע בית המשפט – אז אין מדובר עוד במקרה ביטוח כי אם בוודאות גמורה להתרחשות הנזק – ממש כמו אדם הגורם לנזק במתכוון, ולזה אין כיסוי ביטוחי בפוליסה.
לשיטת בית המשפט – אדם הנוהג תחת השפעת אלכוהול כמוהו כאדם הגורם לתאונה במתכוון ומשכך לא יכול להיות כיסוי ביטוחי כמו שלא יינתן כיסוי ביטוחי לאדם הנוהג את רכבו לתוך קיר בטון.
ברור כי במסגרת פסק הדין בית המשפט נוקט עמדה מוסרית וחינוכית ומבקש לשגר מסר לנהגים באומרו – נהגת תחת השפעת אלכוהול ובנס ניצלת – לא תזכה ליהנות מכיסוי ביטוחי ותיאלץ לשאת בנזקים להם גרמת.
יחד עם זאת, מדובר בפסק דין בעייתי מאוד.
ראשית, העובדה כי המחוקק בחר שלא לכלול חריג לפוליסה התקנית בדמות הסרת כיסוי במקרה של נהיגת תחת השפעת אלכוהול מלמדת כי המחוקק סבור ששתיית אלכוהול אינה מהווה סיכון וודאי וכי למעשה יש ליתן כיסוי ביטוחי במקרה של נהיגה תחת השפעה. אם לא כך, הרי יכול היה המחוקק, כפי שעשה בנושא הסמים המסוכנים, להגדיר כחריג גם שתיית אלכוהול.
שנית, בית המשפט לא התייחס לסיטואציה בה הנזק נגרם לצד שלישי ולא למבוטח. לכאורה, לשיטת בית המשפט, הצד השלישי התמים שנפגע בשל נהיגת שיכור, לא יזכה לפיצוי ממבטחת השיכור משום שהפוליסה לא חלה. בכך ייווצר עיוות כלפי צד תמים שבוודאי מגיע לו פיצוי בגין הנזק שנגרם לו וחברת הביטוח תרוויח.
שלישית, בית המשפט לא יוצר אבחנה בין עבירת תעבורה אחרת (כמו למשל, כניסה לצומת בניגוד למופע אדום ברמזור) לבין שתיית אלכוהול.
בשני המקרים ניתן לטעון כי מדובר בסיכון וודאי וכי רוב הסיכויים שרכב שנכנס לצומת בניגוד לאור האדום יגרום לתאונה ממש כמו שניתן לטעון זאת לגבי נהג שנוהג תחת השפעת אלכוהול ומדוע נשלול תגמולי ביטוח מהאחד ולא מהשני?
די ברור שבכוונתו הטובה (במסגרתה ביקש בית המשפט לנקוט גישה חינוכית חשובה) הוציא בית המשפט פסק דין מוטעה שלטעמנו לא יחזיק בערעור.
יצויין כי לו רצה יכול היה השופט לדחות את התביעה על בסיס של פקיעת תוקף הפוליסה אלא שמשום שהטענה לא נטענה במפורש בית המשפט לא נדרש לה.
.jpg)
