ארנונה - השגה, ערר, ערעור מנהלי ועתירות

א. מהי ארנונה?

ארנונה היא מס המשולם לרשות המקומית (עירייה או מועצה מקומית) על ידי מחזיק בנכס הנמצא בתחומי אותה רשות. הארנונה היא מקור ההכנסה העיקרי של הרשויות המקומית לאספקת שירותים לתושבים.

ב. על מי מוטלת ארנונה?

ארנונה מוטלת על כל נכס (בכפוף לפטורים וחריגים) אחת לשנה, בכל תחילה של שנה קלנדרית.
הרשויות מאפשרות תשלום ארנונה בתשלום אחד או בשישה תשלומים (תשלומים דו-חודשיים).

ג. כיצד נקבע סכום הארנונה המוטל על נכס מסוים?

הארנונה השנתית על נכס מסוים נקבעת על פי יישום של צו הארנונה של הרשות המקומית הרלוונטית, על מאפייניו של נכס נתון.
צו הארנונה לשנה המסוימת מפרט את סיווגי הנכסים הקיימים בתחומי הרשות, מבחין בין אזורי סיווג שונים וקובע מפתח חיוב של שקלים למטר רבוע.

הרשות המקומית אמונה על תרגום המשתנים הכלליים לפי מאפייניו של נכס מסויים, והנפקת חיוב ארנונה תשלום בראשיתה של כל שנה קלנדרית.

ד. כיצד תוקפים חיוב ארנונה?

תקיפת חיוב ארנונה היא מלאכה מורכבת מבחינת הפרוצדורות המשפטיות הנדרשות. למעשה קיימים שלושה "מסלולים" שונים לתקיפת חיוב בארנונה שהבחירה בינהם היא פונקציה (בעיקר) של אופי הטענות המופנות כלפי חיוב הארנונה.

להלן יוצגו שלושת המסלולים לתקיפת חיוב ארנונה. אולם, תחילה ייאמר כי ייתכנו מקרים בהם תהיינה מספר טענות כלפי חיוב הארנונה, כאשר חלקן יתאימו למסלול אחד וחלקן למסלול אחר. או-אז לא יהא מנוס אלא לפסוע בשני המסלולים, תוך הפרדה בין הטענות.

ה. המסלול הראשון: השגה-ערר-ערעור המינהלי ובקשת הערעור לבית המשפט העליון

המסלול הראשון, הוא זה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976.

מסלול זה נועד לטענות שהן עובדתיות באופיין על פי הרשימה הסגורה שבסעיף 3 לאותו החוק: הימצאות הנכס באזור שגוי; טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו; טענה לפיה החייב אינו מחזיק; טענה לפיה הנכס הוא עסק (כהגדרתו בחוק ההסדרים) ומי שחויב אינו בעל שליטה או שהחוב נפרע על ידי המחזיק בנכס.

מסלול זה כולל ארבע תחנות לפי הסדר הבא: האחת, הגשת השגה למנהל הארנונה תוך 90 יום מיום קבלת ההודעה על התשלום. השניה, הגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה לוועדת הערר לענייני ארנונה תוך 30 יום מיום קבלת התשובה להשגה לפי הפרוצדורה להגשת ערר; השלישית, הגשת ערעור מינהלי (לבית המשפט המחוזי) על החלטת ועדת הערר תוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה בערר; הרביעית, הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי (מותנה בקבלת רשות).

ו. המסלול השני: עתירה מינהלית-ערעור לבית המשפט העליון

המסלול השני, מתייחס ליתר הטענות הנוגעות לחיוב הארנונה. לאמור: כל יתר הטענות המופנות כלפי הרשות המקומית שאינן הטענות העובדתיות הנזכרות בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (וזאת, ככל שאין מדובר בהחלטות של שר הפנים ו/או שר האוצר).

רשימת טענות זו רחבה עד מאוד (ואולי אף בלתי מוגבלת). היא כולל טענות כדוגמת, חיוב רטרואקטיבי, חוסר סבירות של צו הארנונה, חריגה של צו הארנונה מהחקיקה החלה על ארנונה, ועוד.

המבקש לתקוף חיוב ארנונה בטענות מסוג זה נדרש לעתור בעתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים (בית משפט מחוזי) במחוז אליו משויכת הרשות המקומית (מבין ששת מחוזות המדינה) ללא שיהוי ותוך 45 ימים לכל היותר. זאת, לפי הפרוצדורות להגשת עתירה מינהלית.

ככל שבית המשפט המחוזי ידחה את העתירה המינהלית (כולה או חלקה) תהא שמורה לעותר האפשרות לערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון תוך 30 ימים (ללא צורך ברשות).

ז. המסלול השלישי: עתירה לבג"צ

המסלול השלישי (והנדיר) לתקיפת חיוב ארנונה הוא עתירה לבג"צ. מסלול זו נועד למקרים בהם הטענות העיקריות מופנות כנגד החלטות של שר הפנים ו/או שר האוצר בנושאי ארנונה. לדוגמה, החלטה של שר שלא לאשר תיקון של צו ארנונה. פניה כזו יש לערוך ללא שיהוי לפי הפרוצדורות להגשת עתירה לבג"צ.