ארנונה רטרואקטיבית

א. מבוא

ארנונה היא מס המשולם לרשות המקומית על ידי מחזיק בנכס הנמצא בתחומי אותה רשות. הארנונה היא מקור ההכנסה העיקרי של הרשויות המקומית לאספקת שירותים לתושבים.

ב. המועד הנדרש להטלת חיוב ארנונה

הדין מחייב את הרשות המקומית להטיל ארנונה (בכפוף לפטורים ולחריגים) בכל שנה קלנדרית ולשלוח לנישום הודעת חיוב או דרישת תשלום בתחילת שנה (בדרך כלל מתאפשר התשלום בשישה תשלומים דו-חודשיים).

במרבית המקרים כך אכן נוהגות הרשויות.

עם זאת, לעיתים, רשות פלונית אינה עושה מלאכתה נאמנה ואינה מבצעת חיוב כנדרש בראשיתה של שנה קלנדרית. אלא, שולחת חיוב ארנונה המתייחס לעבר. משלוח חיוב ארנונה המתייחס לעבר יכול לקרות בשל שורה של סיבות: טעות, גילוי שטחים חדשים או טעמים אחרים. מה יהא אז?

במקרים אלו, יש לבחון תחילה האם חיוב ארנונה מסויים הוא רטרואקטיבי או לא (שכן להיותו של חיוב רטרואקטיבי משמעות משפטית כבדת משקל, כמוסבר בהמשך).

ג. מתי יחשב חיוב הארנונה כרטרואקטיבי?

הפסיקה חילקה את המקרים הרבים האפשריים לקבוצות.

קבוצה ראשונה – כאשר חיוב מושת על נישום בגין שנה קלנדרית מסוימת לאחר ששנה זו נסתיימה. חיוב מעין זה הוא בהכרח רטרואקטיבי.

לדוגמה, אם ביום 1.1.13 מודיעה העירייה לנישום כי היא מטילה ארנונה על הנכס לשנת 2012, החיוב יחשב כרטרואקטיבי.

גם כאשר מתוקנת שומה לאחר תום שנה קלנדרית יהא התיקון רטרואקטיבי. לדוגמה, אם בשנת 2012 הוטלה ארנונה בגובה של 1,000 ₪ וביום 1.1.13 הודיעה העירייה לנישום כי היא מתקנת את שומת הארנונה לשנת 2012 כך שהחיוב הוא בגובה של 2,000 ₪.

קבוצה שניה – כאשר מתוקנת שומת הארנונה במהלכה של שנה קלנדרית (לאחר שכבר נשלחה שומה קודמת בתחילת השנה) מדובר בחיוב רטרואקטיבי.

לדוגמה, אם ביום 1.1.13 מטילה העירייה ארנונה בגובה 1000 ₪ על נכס, וביום 1.7.13 מודיעה העירייה כי הארנונה לשנת 2013 מתוקנת לגובה של 2000 ₪, הרי שהתיקון הוא תיקון רטרואקטיבי.

קבוצה שלישית – השתת ארנונה ראשונה במהלך שנה קלנדרית, באופן שכולל יישום של החלטה מינהלית חדשה היא רטרואקטיבית ככל שהיא נוגעת לפרק הזמן שקדם למועד בו התקבלה ההחלטה והרשות הודיעה עליה לנישום.

לדוגמה, אם ביום 1.7.13 נשלחת לנישום הודעה לפיה תחל העירייה בהטלת ארנונה על הנכס לכל שנת 2013, הרי שביחס למחצית השנה הראשונה (1.1.13-30.6.13) החיוב הוא רטרואקטיבי.

קבוצה רביעית – כאשר מוטלת ארנונה ראשונה בשנה קלנדרית מסויימת, כאשר החיוב זהה בבסיסו לחיוב שהושת על הנישום בשנים קודמות הרי שאין מדובר בארנונה רטרואקטיבית. כך, גם אין לסווג את החיוב כחיוב רטרואקטיבי, אם נערכו התאמות לעומת חיוב הארנונה בשנים הקודמות.

לדוגמה: בשנת 2012, הוטל על נכס ארנונה בגובה של 1,000 ₪ (לפי בסיס סיווג של מגורים באזור מסוים). בראשית שנת 2013 לא נשלחה דרישת תשלום ביחס לשנת 2013. דרישת חיוב בארנונה לשנת 2013 נשלחה רק ביום 1.4.13 בגובה של 1,000 ₪. כאשר חיוב הארנונה מיום 1.4.13 מבוסס על אותו סיווג של נכס כבשנת 2012 הרי החיוב אינו רטרואקטיבי.

בדוגמה זו, החיוב מיום 1.4.13 לא יחשב כרטרואקטיבי גם אם נערכו התאמות בחשבון הארנונה לשנת 2013 על בסיס אותו חיוב. למשל, כאשר שונה גובה החיוב לסכום של 1,100 ₪ על בסיס עליה בתעריף החיוב למ"ר.

ד. המשמעות המשפטית של סיווג חיוב ארנונה כרטרואקטיבי

אם המסקנה היא כי מדובר בחיוב ארנונה רטרואקטיבי, הרי שלכך משמעות משפטית מבחינת הנישום ומבחינת הרשות.

לגבי חיוב ארנונה רטרואקטיבי נקודת המוצא המשפטית היא כי מדובר בחיוב כפסול. על העירייה יוטל הנטל הסביר מדוע יש לחייב באופן זה (לשם השוואה: אם חיוב הארנונה אינו מסווג כרטרואקטיבי החיוב נתפס ככשר, ועל הטוען לאי חוקיות להסביר מה הפגם באותו החיוב).

ה. הרמת הנטל כי חיוב רטרואקטיבי מוצדק

את השאלה האם ניתן "להכשיר" משפטית חיוב רטרואקטיבי יש לבחון בנסיבותיו של כל חיוב וחיוב. הפסיקה הציעה מספר שיקולים לבחינת "כשרותו" של החיוב הרטרואקטיבי:

השיקול בדבר משך הזמן של החיוב הרטרואקטיבי – ככל שהחיוב הרטרואקטיבי מתייחס לתקופה ארוכה יותר יתמוך השיקול בפסלותו של החיוב הרטרואקטיבי. ולהיפך: ככל שהחיוב הרטרואקטיבי מתייחס לתקופה קצרה יותר השיקול עשוי לסייע ב"הכשרת" חיוב רטרואקטיבי.

השיקול בדבר הסתמכות האזרח – ככל שניתן להוכיח כי הנישום הסתמך על אי החיוב בארנונה יהא קושי רב יותר להכשיר את החיוב הרטרואקטיבי. וההיפך: ככל שניתן להוכיח שלא הייתה הסתמכות כזו מצד הנישום, שיקול זה עשוי לסייע ב"הכשרת" חיוב רטרואקטיבי (לדוגמה, כאשר מדובר בנישום בעל ניסיון רב בתחום הארנונה או בתחום הבניה).

לגבי שיקול זה זה קיימת הבחנה בין חיוב רטרואקטיבי בארנונה לראשונה, מצד אחד, לבין תיקון חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי, מצד שני. במקרה הראשון (של חיוב רטרואקטיבי לראשונה) ההסתמכות של הנישום תיתפס כבעלת משקל רב יותר. לעומת המקרה השני (של תיקון חיוב רטרואקטיבי) בה הסתמכות הנישום תיתפס כבעלת משקל מועט יותר.

התנהגות הנישום – שיקול נוסף הוא מידת "האשם" שניתן לייחס לנישום. ככל ש"מידת האשם" גבוהה יותר יהווה הדבר שיקול ל"הכשיר" את החיוב הרטרואקטיבי (לדוגמה, מצב בו הנישום לא דיווח נכון לרשויות באשר להחזקתו בנכס או באשר לאופי הנכס). מנגד, כאשר מדובר בנישום תם-לב, יהווה הדבר שיקול שלא להכשיר את החיוב הרטרואקטיבי.

בסופו של דבר, השיקולים ייושמו בהתאם לנסיבותיו של עניין פרטני.