מאמר זה הינו אחד מתוך מספר מאמרים אשר יעסקו בהיבטים שונים של מס הארנונה, החל מהתובנה מהי ארנונה ואיך היא נקבעת, מהם הפטורים השונים שניתן לקבל בתשלום הארנונה, מתי קיימת זכאות לפטור מלא או חלקי של הארנונה ואיך ניתן לקבל פטורים אלו, וכן כיצד ניתן לערער על שומת ארנונה במקרים בהם קיים חשש שהארנונה הוטלה שלא כדין.

 

 

הארנונה היא מס המוטל על ידי הרשות המקומית על המחזיק למעשה בנכס, (בעל הנכס או השוכר בנכס) ומטרתה לממן את הפעילויות השונות של הרשות.

 

 

הארנונה הוא מס אשר העירייה גובה ישירות לקופתה ומהווה חלק נכבד בהכנסות הרשות ומאפשרת לה בכך להיות עצמאית ובלתי תלויה בהעברות תקציביות מהשלטון המרכזי באמצעות משרדי הממשלה השונים ובעיקר ממשרד הפנים.

 

 

הארנונה היא מס חובה וגם במקרים בהם אין הרשות מתפקדת כראוי או שהיא אינה מספקת את השירותים העירוניים כנדרש ( אינה מפנה אשפה במועד, אין תאורת רחובות, וכו. ), עדיין חובתו של התושב לשלם את הארנונה במלואה.


סוגי הנכסים עליהם מוטלת הארנונה הם בנין, אדמה חקלאית, וקרקע תפוסה, (כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות) הנמצאים בתחום שיפוט הרשות המקומית. ארנונה אינה מוטלת על "אדמת בנין" אלא בתחומי יהודה ושומרון.

 

החיוב הינו שנתי ומתייחס לתקופה שבין 1 בינואר ל 31 בדצמבר לאותה שנה. לנוחיות התושבים, מאפשרת הרשות המקומית לשלם את התשלום השנתי בששה תשלומים. לתושבים המשלמים את מלוא תשלום הארנונה מראש, ניתנת בדרך כלל הנחה מסוימת בתשלום.

תעריפי הארנונה נקבעים בצו הארנונה עליו מחליטה מועצת הרשות המקומית מדי שנה, והם שונים מרשות לרשות.

 

 

ברור לאור זאת כי בכל רשות מקומית תעריפי הארנונה הם שונים וכי לכל רשות מקומית יש סמכות להחליט ולקבוע מהו גובה הארנונה.

 

 

למרות שלרשות המקומית יש סמכויות רחבות לקביעת גובה הארנונה, חלות עליה מגבלות בהתאם לקבוע בתקנות ההסדרים במשק המדינה שם נקבעו סכומי מינימום ומקסימום החלים על כל הרשויות המקומיות ב- 12 קריטריונים עיקריים, ואין הן רשאיות לחרוג מסכומים אלו.

 

 

כמו כן, כל שינוי מהותי בצו הארנונה כגון העלאת תעריף הארנונה מעבר להצמדה למדד או מעבר לקבוע בחוק ההסדרים, מחייב אישור של שר האוצר ושר הפנים גם יחד.

 

 

לאורך השנים נעשו ניסיונות לקבוע מס ארנונה אחיד לכל הרשויות ע"מ לפשט ולייעל היכולת לפקח על גביית ארנונה, ע"מ למנוע חריגות וגביית יתר ועל מנת להגביר את השקיפות והשוויוניות, אך מסיבות שונות ניסיונות אלו לא צלחו.

 

 

כיצד נקבע חישוב הארנונה?

 

שיעורי הארנונה נקבעים בצו המסים הנקבע ומאושר (מידי שנה) על ידי מועצת הרשות המקומית לגבי כל סוג נכס (בנין , אדמה חקלאית או קרקע תפוסה).

 

 

הרשות חייבת לפרסם בכל שנה את צו הארנונה לידיעת תושבי הרשות. כיום בדרך כלל מופיע צו הארנונה באתר האינטרנט של הרשות המקומית וניתן לבחון על פיו ולהשוות האם התשלום אותו משלם התושב הוא בהתאם לצו.

 

 

צו הארנונה מתייחס לארבעה קריטריונים עיקריים כלהלן:

 

 

סוג הנכס
שטח הנכס במ"ר
השימוש אשר נעשה בנכס בפועל.
האיזור ברשות המקומית בו נמצא הנכס

 

חישוב גובה הארנונה המוטלת על התושב נקבע כמכפלת שטח הנכס במ"ר בתעריף שנקבע על ידי מועצת הרשות המקומית.

 

 

להלן טבלת מחירי מינימום ומקסימום אשר נקבעו ע"י משרד הפנים לשנת 2012 ואשר הרשויות אינן יכולות לחרוג מהם:

 

מינימום
מקסימום

מגורים
30.91
107.10

משרדים
60.68
343.13

בנקים
412.67
1235.80

תעשיה
22.12
147.88

בתי מלון
34.15
129.85

מלאכה
40.96
199.52

אדמה חקלאית
0.008583
0.60

קרקע תפוסה
0.009770
49.77

קרקע תפוסה מפעל עתיר שטח
0.010706
6.09

קרקע תפוסה עריכת אירועים
6.59
49.51

חניונים
1.27
59.82

מבנה חקלאי
0.31
40.81
 



 

לאור חשיבות הארנונה כמקור הכנסה לרשות המקומית, ניתנה לרשויות סמכות לגבות חובות ארנונה באמצעות פקודת המיסים ( גבייה ) המאפשרת לרשות לקצר את הלכי הגבייה ולפשט אותם מאד.

 

 

בכתבה הבאה יוצגו סוגי הפטורים השונים הניתנים לתושבי הרשות ולגופים הציבוריים והמסחריים הפועלים ברשות.

 

 

כמו כן יוצגו בכתבה הבאה הקריטריונים על פיהם מתקיימת זכאות לפטור וכן מה נדרש מהתושב או מאותו גוף ציבורי או מסחרי לעשות בכדי לקבל את הפטור המגיע לו בהתאם לזכאותו.

 

 

אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.

 


עודכן ב: 26/11/2012