גרימת מוות ברשלנות או עבירת הריגה בתאונה קטלנית
ההתייחסות של גורמי החוק לעבירות תנועה היא במישור הפלילי ולא במישור האזרחי ועל כן, כאשר מתרחשת תאונת דרכים קטלנית בה נהרג אדם, הרי שתיקה חקירה ניבדק וניחקר על ידי משטרת ישראל, וממצאיו מועברים לפרקליטות עם המלצה האם יש מקום להאשים את הנהג באחריות לתאונה ולמות האדם.
במידה והמשטרה מגיעה למסקנה, לאחר חקירתה את נסיבות התאונה, כי הנהג הפוגע הוא האחראי לגרימת התאונה ולמותו של הקורבן, היא תצטרך להחליט האם להמליץ בפני הפרקליטות להגיש כתב אישום ובו להאשים את הנהג בגרימת מוות ברשלנות או באשמת הריגה.
האשמה בהריגה היא האשמה חמורה בהרבה מהאשמה בגרימת מוות ברשלנות וגוררת עונשים כבדים בהרבה בהתאמה.
אם כן מהם ההבדלים בין גרימת מוות ברשלנות לבין הריגה בדיני התעבורה?
גרימת מוות בנהיגה רשלנית
גרימת מוות בנהיגה רשלנית משמעותה המשפטית היא כי אותו נהג אכן גרם למותו של הקרבן ויש לו אחריות משפטית לכך, אך לא נלוותה לכך מחשבה פלילית. כלומר, הנהג אשר גרם למותו של הקרבן, לא היה מודע לנסיבות, לעובדות ,ולאפשרות של גרימת התוצאה.
מצד שני עצם התרשלותו ונהיגתו הלא זהירה של אותו הנהג גרמה למותו של אדם אחר אפילו שהוא לא התכוון לכך ואפילו שהוא לא היה מודע כלל, שהתנהגותו הרשלנית תביא לתוצאה הטראגית של מותו של אדם אחר.
עבירת ההריגה
עבירת ההריגה שונה באופן מהותי מעבירת הרשלנות ביסוד הנפשי הנלווה לביצוע העבירה. בעוד שבגרימת מוות ברשלנות, כפי שציינו לעיל, לנהג הפוגע, לא הייתה מודעות לכך שהוא נוהג באופן רשלני אשר מסכן חיי אדם, במקרה של עבירת הריגה הנהג הפוגע היה מודע לכך שנהיגתו מסוכנת ועלולה לגרום לתוצאות קטלניות.
מכאן עולה כי בכדי לקבוע שניתן להאשים את הנהג הפוגע בהריגה, על המשטרה חובה להוכיח כי הנהג הפוגע היה מודע לכך שנהיגתו מסוכנת, ועלולה להביא לתאונה שבה יקופחו חיי אדם.
מקרים גבוליים
ישנם מקרים רבים בהם ההחלטה האם להאשים את הנהג בגרימת מוות ברשלנות או בהריגה, היא גבולית וההחלטה הסופית בקביעת אשמת הנהג הפוגע מתקבלת בדיון בבית המשפט שם נבחנות כל עובדות המקרה לאשורן.
בחלק מן המקרים בוחרות המשטרה והפרקליטות להאשים את הנהג הפוגע בהריגה ולאחר מכן להגיע איתו להסדר טיעון בו הוא מואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
אציג מספר דוגמאות לגבול הדק בין עבירת הריגה לגרימת מוות ברשלנות:
למשל נהג אשר נוסע בלילה במהירות מעל המותר, פוגע בהולך רגל במעבר חציה אשר אינו מואר וגורם למותו. האם מקרה כזה הוא עבירה של הריגה או מקרה של גרימת מוות ברשלנות?
ניתן לומר שנהג אשר נוסע במהירות הגבוהה מן המותר ומתקרב למעבר חציה, חייב לדעת שבאם הוא לא יאט לפני מעבר החצייה הוא עלול לסכן חיי אדם ועל כן,עצם זה שהוא לא נקט בצעדים המתאימים ולא האט לפני מעבר החצייה הוא ידע על הסיכון בנהיגתו והיה לו את היסוד הנפשי המספיק בכדי להאשימו בעבירת הריגה.
מצד שני, יכול להיות כי במקרה המדובר הנהג עבר את המהירות המותרת במספר קמ"ש בלבד, הוא לא הבחין כלל כי קיים מעבר חצייה במקום התאונה לאור החושך ששרר וכן הוא לא הבחין בהולך הרגל אשר לבש בגדים כהים. במקרה כזה לאחר בחינת העובדות והראיות לעומקן,ייתכן בהחלט כי האשמה בה יואשם הנהג הפוגע תהיה גרימת מוות ברשלנות בלבד ולא הריגה.
דוגמה נוספת היא נהג אשר סטה ממסלול נסיעתו, פגע ברכב אחר אשר נסע במסלול נסיעתו, וגרם כתוצאה מכך להריגת הנהג והנוסע אשר לידו.
כאשר הסטייה של הנהג הגורמת למוות נובעת ממצב אובייקטיבי אשר נגרם בהתאם לתנאי הדרך או בגלל דברים חיצוניים ואינו תלוי בפעילות אקטיבית של הנהג,בדרך כלל הוא יואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. למשל, במידה והנהג הפוגע סטה ממסלולו בכדי להימנע מפגיעה ברכב אחר אשר סטה ונכנס למסלול נסיעתו או שהוא סטה מנתיב נסיעתו כתוצאה מהחלקה על כתם שמן, או שהסטייה נבעה כתוצאה מהסחת דעת הנהג בגלל שלט פרסומת, או תאונה על הכביש, סביר להניח כי הוא יואשם בגרימת מוות ברשלנות או שהוא אף יזוכה מאשמה.
לעומת זאת במידה ויתברר כי הסטייה ממסלול הנסיעה נובעת מהיות הנהגה פוגע שתוי, או מהיותו עייף וללא שינה במשך שעות רבות, או בגלל תקלה ברכב שהייתה ידועה לנהג והוא לא דאג לתקנה, או בגלל שהוא דיבר במכשיר טלפון סלולרי ולא שם לבש הוא סוטה ממסלול נסיעתו, בכל המקרים הללו ניתן לומר כי הנהג הפוגע היה מודע לסכנה אשר בנסיעתו ולמרות זאת המשיך לנסוע. במקרה כזה התגבשה אצל הנהג הפוגע המודעות לגרימת תוצאת נסיעתו ומכאן סביר להניח כי הוא יואשם בעבירה של הריגה.
סוף דבר
מכל האמור לעיל עולה כי האשמה בעבירת הריגה מתגבשת כאשר לנהג הפוגע יש מודעות לסיכון העלול להיגרם למשתמשים בדרך כתוצאה מנהיגתו.
מודעות זו המתורגמת בשפה המשפטית ל"מחשבה פלילית" מתקיימת כאשר מדובר בנהג היודע כי הוא מסכן אחרים באופן נהיגתו וכי היא עלולה לגרום לתוצאה קטלנית, בשל נהיגתו המסוכנת ( נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים,מהירות מופרזת, נהיגה בפזיזות, נהיגה רשלנית ) או משום שהיה מודע לכך שרכבו אינו תקין.
לעומת זאת האשמה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות מתגבשת כאשר מתברר כי הנהג הפוגע לא היה מודע לנסיבות, לעובדות, ולאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית.
הגבול בין האשמה בעבירה של הריגה לבין האשמה של גרימת מוות ברשלנות הוא גבול דק מאד אך בעל משמעות רבה לאור העונש המוטל על הנהג הפוגע במקרה והוא מואשם בהריגה.
הקביעה הסופית מהי סוג העבירה בה יואשם הנהג, מתבררת רק לאחר בחינת כל מסכת הראיות והעובדות ואופן הצגתן בפני בית המשפט ועל כן ישנה חשיבות רבה מאדל ייצוג המשפטי במקרים אלו.
אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.
שמואל פז, עו"ד ונוטריון
עודכן ב: 24/07/2012
.jpg)
.jpg)
.jpg)
