זכויות עובד קבלן ניקיון

"עובד אינו חפץ - הוא אינו פיון על לוח השחמט, שניתן להזיזו מעת לעת"

לאחרונה – (2.10.11) חייב בית הדין האזורי בתל אביב את חברת אופק מ ב חב' לניהול ואחזקה בע"מ, מעבידתו הקודמת של עובד ניקיון אשר סיפקה שירותי ניקיון בקניון הזהב בפיצויי פיטורין, וזכויות סוציאליות נוספות בסך כולל של למעלה מ – 50,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 7,500 ₪.

העובד, עובד ניקיון, אשר עבודתו הופסקה באוקטובר 2009 אצל הנתבעת (לאחר 52 חודשי עבודה) עם הפסקת הספקת שירותי הניקיון על ידה לקניון. העובד המשיך לעבוד באותו מקום עבודה, כלומר בקניון, אך באמצעות קבלן חדש שהעסיק אותו. כאשר ביקש העובד מהנתבעת לקבל פיצויי פיטורין ואת יתר התנאים הסוציאליים והודיע לה שהוא ממשיך לעבוד בקניון, התובעת סירבה לשלם לו את מלוא הפיצויים.

אם זה לא מספיק התובעת אף ניסתה באופן אקטיבי למנוע את העסקת התובעת אצל קבלן הניקיון החדש על ידי מספר פניות להנהלת הקניון בבקשה כי יפעילו לחץ על הקבלן החדש שלא לפנות לעובדיהם ולהימנע מלהציע להם להמשיך לעבוד בקניון.

בית הדין בחן את התנהגות הצדדים ובייחוד את התנהגות הנתבעת וקבע:

ראשית, בית הדין חזר על ההלכות הברורות לפיהן לשומר או לעובד ניקיון יש את הזכות להמשיך באותו מקום עבודה למרות החלפת המעבידים, ובמקרה זה יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורין מהמעביד הראשון, גם עם המעביד הציע לו הצעת עבודה חלופית והוא סרב לקבלה.

בית הדין ראה בהתנהגות הנתבעת וניסיונה למנוע בצורה אקטיבית מהתובע את האפשרות להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה באמצעות הקבלן החדש - כפגיעה מהותית בזכויות היסוד של התובע – לבחור את מעבידו – זכות חוקתית!

זכות זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

לכן, כמו שחל איסור על מעביד להגיע לעיסקה כזאת או אחרת עם חברה אחרת בקשר להעברת עובדיו אליה באופן אוטומטי, כך, בדרך כלל, המעביד לא יהיה רשאי להגיע להסכם שימנע מעובדיו כל אפשרות לעבור לחברה מסוימת, באשר הסכם זה פוגע באוטונומיה החופשית ובחופש בחירת מקום העבודה.

עוד העיר בית הדין כי אם הייתה הנתבעת מצליחה לממש את כוונתה למנוע מהתובע להמשיך ולעבוד בקניון הזהב, הייתה קמה לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת בעילה של פגיעה בכבודו ובחופש העיסוק שלו.

בית הדין קבע כי הנתבעת הפחיתה על דעת עצמה ובניגוד לצו ההרחבה מיום 1.11.79 בענף הניקיון את פיצויי הפיטורין המגיעים לעובד.לאור התנהגותה חסרת תום הלב, העובדה שעברו למעלה משנתיים מהמועד הבו היה אמור התובע לקבל את פיצוייו וכי מדובר בעובד קשה יום, במצב סוציו אקונומי נמוך, שהעיכוב בתשלום השפיע עליו בצורה קשה, בית הדין חייב את הנתבעת בפיצויי הלנה פיצויי פיטורים משמעותיים בסך של 20,000 ₪ בנוסף לפיצוי הפיטורין המגיעים לו על פי חוק בסך 18,390 ₪. בית הדין מצא גם כי הנתבעת לא שילמה לתובע דמי הודעה מוקדמת, חייבה אותו שלא כדין ב"דמי טיפול" בכל חודש ולא הפרישה לו בפועל כסף לפנסיה.