נושא העסקת המלצרים מעסיק לא אחת הן את המעסיקים, הן את העובדים והן את המערכת המשפטית אשר נדרשת לתת דעתה לסוגיה זו.
הסוגיה מסתבכת עוד יותר בשל המודולים השונים הנוהגים בשוק בהקשר של העסקת מלצרים. השוני בתנאי העסקה בין מקום עבודה אחד למשנהו מביא עמו פתרונות יצירתיים של הפסיקה.
במקומות עבודה רבים נוהגים המעסיקים לקבוע כי שכרו של המלצר יהיה כגובה הסך המתקבל מסכומי התשר המתקבלים מאת הלקוחות. גם במקרה כזה אין למעסיק פטור מהשלמת שכרו של המלצר לגובה שכר המינימום. אך יש לזכור כי בדרך זו המעסיק למעשה מתחמק מתשלום דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה בגין העסקת מלצר וכן נמנע הפיקוח על שכרם של המלצרים.
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט העליון ניתן ביום 14.4.13 פסק דין בהתייחס לשאלה האם תשרים שמקבל המלצר הם בגדר הכנסה.
בשל המשמעות: אין לקבוע החלטה משפטית בעניין אלא להשאיר את הקביעה למחוקק
בדעת רוב נפסק כי אין לשנות מההלכה לפיה הכנסה מתשרים היא הכנסת עבודה של המלצר שלא מאת המעביד, ולא חלק מהכנסות המסעדה; בית המשפט קבע הלכה זאת נוכח ההשלכות רחבות ההיקף שעשויות להיות במידה וישנה הלכה זו בהתייחס לרישום דמי התשר ודרך סיווגם כהכנסה. בשל המשמעויות שיש לקביעה האם תשרים של מלצרים מהווים הכנסה מהמעסיק, נקבע כי אין ליצור הסדר משפטי חדש בנוגע למעמדם של דמי התשר בדרך של "חקיקה שיפוטית", היינו בהחלטה של בית המשפט, אלא להשאיר את הקביעה הנ"ל למחוקק שיאמר את דברו בנושא זה.
בפני בית המשפט העליון הובאו מספר סוגיות בהקשר זה על מנת לפתור את סוגיית המלצרים וחישוב הכנסתם. לסוגיה זו ישנה חשיבות מכרעת בסיווג המלצרים כעובדים של המעסיק או עובדים עצמאים וכן בחישוב הגמלאות להן יהיו זכאים (הם או התלויים בהם) מאת המוסד לביטוח לאומי.
בעניין שהובא בפני בית המשפט העליון נקבע כי יש לסווג מלצרים כעובדים ולא כעובדים עצמאיים לצורך חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ויש לכלול את הכנסתם מתשר בבסיס החישוב למשל של קצבת התלויים, שמתקבלת לפי החוק.
שופטי בית המשפט העליון רואים בהכנסה מתשרים כהכנסה מעבודה ולא ממשלח יד לפי פקודת מס הכנסה בשל היעדר מימד העצמאות הנדרש במשלח היד ובעוד שהכנסה ממשלח יד מצמצמת את התגמולים מקצבאות הביטוח הלאומי, הכרה בהכנסה זו כהכנסה מעבודה תכיר במעמדם כעובדים, כפי שהם באמת, אשר עיקר הכנסתם הוא בדרך כלל מאותם תשרים.
האם התשרים הם למעשה הכנסת המעסיק?
שופטי בית המשפט העליון הביאו דעות נוספות בהתייחס למעמד התשרים המתקבלים על ידי מלצרים והיו מי שסברו כי יש לראות בתשרים כהכנסה של המעסיק וקבלתם בידי המלצר כשכר מאת המעביד אך לעת עתה בדעת רוב לא סטו מן ההלכה הקובעת כי אין מדובר בהכנסה של המסעדה אלא בהכנסת עבודה של המלצר שלא מאת המעביד שלו. סטייה מן ההלכה האמורה נותרה, אם בכלל, למחוקק שיאמר את דברו בנושא וייקבע מה מעמד התשרים המתקבלים על ידי מלצרים והאם מן הראוי לסטות מן ההלכה הקובעת כי מדובר בהכנסה שלא מהמעסיק.
ניתן לומר כי בתי המשפט ובתי הדין לעבודה בוחנים את סוגית שכר העבודה של המלצרים תוך הבחנה בין תשר המשולם למלצר ישירות על ידי הלקוח לבין תשר הניתן על ידי הלקוח למלצר באמצעות ספרי המעסיק.
לסיכום, תשר המשולם לידי המלצר ישירות על ידי הלקוח אינו נחשב לשכר עבודה כאשר הרציונל מאחורי הקביעה הנ"ל הוא כי הלקוח אינו רואה עצמו כמי שעליו לשלם את שכרו של העובד, ובמקרה זה המלצר, אלא רואה עצמו כמי שמיטיב עם המלצר ומעריך את השירות שניתן לו. כך גם בהיבט המעסיק אשר הוא זה אשר מחויב לשאת בשכר עובדיו והתשרים המשולמים ללקוחות ישירות למלצר אינם עוברים בקופתו.
מאת: שירלי כהן אדיב, עו"ד ולורן אקוקה