הנחת המוצא החוקית בישראל היא כי לכל אדם כשירת לזכויות ולחובות מלידתו ועד מותו. הנחה זו מופיעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. החוק מוסיף וקובע כי קטינים ועד גיל 18 אינם בעלי הכשרות המשפטית המוגמרת, וממנה להם באופן טבעי את הוריהם הטבעיים כאפוטרופוסים על גופם ורכושם.


להוציא את הקטינים, החוק מגדיר קבוצה נוספת אשר עליה אין מינוי טבעי של אפוטרופוס אלא קובע הליך מינוי אפוטרופוס, והם הקבוצה אשר אינה כשירה משפטית. היינו, בגירים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בעצמם.


פן אחד של חוק האפוטרופסות והכשרות המשפטית נועד לפתור את המצב שבו יש צורך למנות לאותה קבוצת בגירים אשר אינם מסוגלים לדאוג לענייניהם האישיים, אפוטרופוס אשר ידאג להם, ולמעשה יפעל לטובתם האישית כאילו הם עצמם פועלים לשם כך. החוק קובע כיצד ממנים את האפוטרופוס, מי אפשר למנות כאפוטרופוס וכן את הכללים שעל פיהם האפוטרופוס אמור לנהוג, וזאת כדי להבטיח כי הוא אכן פועל לטובתו האישית של החסוי, וככל שניתן להפחית את הסיכונים לפגיעה בו ובטובתו האישית.


הליך מינוי אפוטרופוס זמני או קבוע


בית המשפט לענייני משפחה יכול למנות אפוטרופוס לאנשים אלו:


1. לקטין שהוריו נפטרו או הוכרזו פסולי דין, או שנשללה מהם האפוטרופסות או הוגבלה, או שהם לא מסוגלים או נמנעים מלמלא את חובותיהם כלפי הקטין.


2. לקטין עם הורה מתפקד אחד, לאחר שנשללה כשירותו של ההורה השני.


3.לפסולי דין.


4. לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו, באופן קבוע או זמני, ואין אדם אחר שמוסמך או מוכן לדאוג לענייניו במקומו.


5. לאדם שלא ניתן עדיין לזהותו.


6. לעובר.


מינוי האפוטרופוס מבוצע באמצעות פנייה לבית המשפט, על ידי מי שמעוניין להתמנות כאפוטרופוס על מי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו, אשר יכונה "החסוי". באופן טבעי, הנטייה היא להעדיף כי מי מבני המשפחה הקרובים של החסוי יהיה זה שידאג לו. למשל, הוריו של קטין אשר בגר אך עדיין בשל מצב נפשי או רפואי קשה אינו מסוגל לדאוג לענייניו, הם שימשיכו לדאוג לו.


הבקשה צריכה להיות מוגשת על ידי בן משפחה קרוב של החסוי, ויש אפשרות שעובדת סוציאלית תפנה לבית המשפט בבקשה למינוי עם המלצה מיהו אותו גורם שימונה. יש שאותו אפוטרופוס ימונה מבין בני המשפחה ויש שימונה מחוץ לבני המשפחה.
בית המשפט בודק האם ישנה הסכמה מצד יתר בני המשפחה הקרובים למינוי של המבקש כאפוטרופוס על החסוי, וככל שיש התנגדויות אלו ייבדקו על ידי בית המשפט.

 

בשים לב כי ברוב המקרים לא ניתן לשאול את החסוי באופן אמיתי האם הוא מסוגל לדאוג לענייניו, ולהבין ממנו מה רצונו האמיתי, שכן מצבו הנפשי או הגופני שוללים ממנו את הכשירות לענות לשאלות אלו, יש הכרח לצרף חוות דעת רפואית מטעם רופא המכיר ובדק את החסוי, ומצא כי זה אינו מסוגל לדאוג לענייניו. אין די באמירה כלשהי של בני המשפחה כי החסוי אינו מסוגל לדאוג לענייניו, שכן הרופא הוא זה שמייצג את הקול הרפואי והאובייקטיבי האמיתי בבקשה זו.


בית המשפט בוחן את הבקשה וככל שהוא מקבל אותה ימנה אפוטרופוס זמני לחסוי, ולאחר קבלת תסקיר של עובדת סוציאלית ייקבע אם יש צורך בצו קבוע ומי יהיה האפוטרופוס הקבוע.