קניין רוחני הוא שם כולל לסוגי זכויות בנכסים לא מוחשיים שהינם פרי יצירתו של אדם, כאשר זכויות הקניין הרוחני כוללות בעיקר את הזכויות הבאות:

 

פטנטים- הגנה על אמצאות של מוצרים ותהליכים טכנולוגיים, סימני מסחר- הגנה על מילים, דמויות, סימנים או צלילים המצביעים על מקור של טובין או שירותים, מדגמים- הגנה על העיצוב התעשייתי של המוצר וזכויות יוצרים- הגנה על יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואומנותיות.

המצב המשפטי כאשר המדובר במדגם רשום - מדגם רשום הוא הגנה שניתנת על ידי רשם הפטנטים והמדגמים בהתאם לפקודת הפטנטים והמדגמים ונרשם בפנקס המדגמים.

 

על מנת לרשום מדגם יש להגיש בקשה למדגם ,תוך תשלום אגרה מתאימה, אליה יש לצרף שני דמויות של המדגם ,זהות מכל זווית כאשר יש להדביק את התצלומים או הציורים על נייר לבן בגודל A4 ולציין על יד כל דמות מאיזו זווית ראיה צולמה או צוירה.

 

ניתן לכלול בבקשה לרישום מדגם רק חפץ אחד.

 

במקרה של מערכת, שהינה קבוצה של חפצים בעלי אופי דומה, שנוהגים למכרם יחד או מיועדים לשימוש ביחד, מותר לכלול בבקשה אחת יותר מחפץ אחד.

 

לאחר הגשת הבקשה, בלשכת הרשם נעשה חיפוש במאגר המדגמים הרשומים.

 

 אם לא מוצאים מדגם זהה או דומה מאוד, מאשרים את הבקשה ואז ניתנת למבקש הרישום תעודת רישום המוכיחה את זכויותיו במדגם ומעניקה לו זכויות יוצרים בלעדיות.

 

תעודת הרישום מעניקה הגנה ל- 5 שנים מתאריך ההגשה. כאשר ניתן להאריך את ההגנה לשתי תקופות נוספות של חמש שנים כל אחת, לאחר שבעל המדגם משלם את האגרה מעת לעת.

 

לאחר שהומצאה התעודה, מפרסם המשרד ביומן הפטנטים והמדגמים היוצא לאור, כל חודש, את שמו של בעל המדגם, את סוג המדגם, סיווג לפי הסיווג הבינלאומי, תאריך הגשת המדגם ואת מספרו כאשר לא מפרסמים את דמות המדגם ,אשר נשארת סודית במשך שנתיים לאחר הגשתו.

 

עפ"י סעיף 7 לפקודת הפטנטים והמדגמים, כל עוד קיימת זכות-יוצרים באיזה מדגם אסור לשום אדם לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי-תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, אסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי ייחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.

 

במצב בו ישנה הפרה של המדגם לכאורה, המבחן לשאלה באם אכן המדגם הופר הינו "מבחן העין" וההשוואה נעשית ע"י בחינת תדמיתו הכוללת של המוצר כפי שהיא נקלטת בעיניו של הצרכן הרלוונטי, כאשר מבטו של הצרכן אינו דקדקני כשל בעל מקצוע ואינו שטחי כשל עובר אורח.

 

ובנוסף, קיים "מבחן עזר" שתוצאתו אינה מחייבת את בית המשפט, והיא, האם הצרכן הרלוונטי עלול לטעות בין שני המוצרים כאשר אין צורך בהוכחת הטעייה בפועל אלא די בסבירות גבוהה להטעיה.

המצב המשפטי בהעדר מדגם רשום- אמנם אין הגנה לבעל הקניין הרוחני אלא בתחום הדינים המיוחדים, חוק זכויות יוצרים, חוק הפטנטים וכיוצ"ב אך קניין נוצר ע"י היוצר ולא ע"י רישומו כפטנט או כמדגם. הרישום מקנה, אמנם, הגנה ליוצר ומעניק לו עדיפות בבית המשפט אך הוא יהא זכאי להגנה גם אם קניינו לא נרשם, להלן.

הגנה מכוח עוולת גזל מסחרי- הגנה מכוח עוולת גזל סוד מסחרי, עפ"י סעיפים 5-6 לחוק העוולות
המסחריות, על פיהם סוד מסחרי הוא: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים
סבירים לשמור על סודיותו".

 

סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, קובע כי: "חזקה על הנתבע כי השתמש בסוד המסחרי שבבעלות התובע אם התקיימו שניים אלה:

(1) הסוד המסחרי הגיע לידיעתו של הנתבע או שהייתה לו גישה אליו

(2) המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי", חזקה המקלה על בעל הסוד.

הגנה מכוח עוולת גניבת עין- הגנה מכוח עוולת גניבת עין עפ"י סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, לפיו: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

 

על התובע מכוח עוולה זו להוכיח שהמוצר המקורי צבר מוניטין וכי קיים חשש שציבור הצרכנים הרלוונטי, ייטעה לחשוב שהמוצר של הנתבע הוא המוצר התובע ו/או קשור אליו.

הגנה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט - עפ"י סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט " (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה... (ב) אחת היא אם באה הזכייה פעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת". השאלה האם רשאי יצרן המשווק מוצר ואשר לא רשם את המוצר לא כמדגם ולא כפטנט, לזכות בהגנת עשיית עושר ולא במשפט, נדונה ע"י בית המשפט העליון ונפסק כי חיקוי או העתקה של מוצר "כשלעצמם", בהעדר קניין רוחני במוצר עפ"י הדינים הסטטוטוריים ובלא שההעתקה תהווה עוולה או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי- אינה מעניקה זכות להשבה עפ"י חוק עשיית עושר.

 

עוד נפסק כי תנאי לקיומה של זכות להשבה הוא, שלהעתקה או לחיקוי יתווסף "יסוד נוסף" כאשר השאלה מהו אותו יסוד נוסף נותרה במחלוקת.

 

גישה אחת קובעת כי יש להרחיב את התחולה של דיני עשיית עושר ודי בכך שהמעשה הפוגע נעשה בחוסר תום לב או שיש בו משום תחרות בלתי הוגנת ואילו גישה שנייה קובעת כי יש לצמצם את תחולת דיני עשיית העושר ואלו יחולו רק במקרים חריגים כאשר מעשה של חיקוי או העתקה פגע בזכות הנמצאת מחוץ לדינים אלה, כגון זכות בחוזים או זכות בנזיקין או כאשר המעשה הוא מעין עוולה.

 

לסיכום, הן כאשר המדובר במדגם רשום והן כאשר המדובר במרשם שאינו רשום, החוק מעניק הגנה לבעל הקניין.

 

לדיני המדגמים והפטנטים יש יתרון על שאר ההגנות האחרות בעוצמת ההגנה, בהעניקם זכות בלעדית,

מוחלטת, מידה ניכרת של וודאות ותקופת הגנה ארוכה. בבחינת הסעדים הנתבעים, נטית בית המשפט להעניק צו מניעה זמני וקבוע גוברת כאשר התביעה הינה מכוח דיני המדגמים ופוחתת ככל שעילת התביעה מבוססת על הפרת מדגם לא רשום עפ"י דיני עשיית עושר כאשר במקרים אלו הנטייה הינה להעניק סעד כספי להשבת רווחים.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו מהווה תחליף לייעוץ על ידי עורך דין.


עודכן ב: 04/06/2024