התובעת הועסקה אצל מעבידתה בעלת מאפייה באור עקיבא מיום 27/5/2007 ועד 21/9/2008 עת פוטרה. לטענת התובעת כחודש ימים טרם פיטוריה הודיעה למנהל עבודתה הישיר כי היא בהריון והחל ממועד זה מעבידתה שינתה את יחסה כלפיה והיא נדרשה לבצע משימות שלא ביצעה בעבר ולטענתה היא פוטרה עקב הריונה ותבעה פיצויים בסך של 350,000 ש"ח.
 

עו"ד ארביב רלי ייצגה את המעבידה, הנתבעת, אשר טענה כי בעת הפיטורים כלל לא היה ידוע לה על הריונה של התובעת וכי פיטוריה נבעו מהיעדרותיה התכופות מעבודה ובייחוד בימי חמישי-שישי שאז היה לחץ בעבודה ומאחר ובחודש 9/08 התובעת החלה להתייצב לעבודה עד השעה 13:00 במקום עד השעה 17:00, על דעת עצמה.

 

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה , ע"י כבוד השופט אלכס קוגן, קבע כי כי לאחר שעיין במכלול הראיות , תצהירים, עדויות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, מצא סתירות רבות ומהותיות בגרסאות התובעת.

 

בית הדין הבהיר כי חוק עבודת נשים נועד על מנת להבטיח לעובדת בהריון מקום עבודה ותכליתו היא להגן על העובדת בהריון מפני פיטורים. כך גם אחת ממטרותיו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הינה להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים הקשורים בהריונה.

 

בנסיבות המקרה קבע בית הדין כי התובעת ניסתה לעשות שימוש לרעה בחוק עבודת נשים ובחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכי בנסיבות המקרה הנדון אין מדובר במקרה עליו באים להגן סעיפים 9 ו-9א' לחוק עבודת נשים מפני פיטורי עובדת בהריון.

 

בית הדין קבע נחרצות כי בסופו של יום תביעה זו התבררה כתביעת סרק תוך שהתובעת מנסה לנצל באופן ציני את החוקים שנועדו להגן על נשים מפני פיטורים בשל הריונן.

 

התביעה נדחתה והושתו על התובעת תשלום הוצאות משפט בסך של 5000 ש"ח.