חוזר בדבר הוצאות נסיעה

בהתאם להסכם קיבוצי, שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסכום המקסימלי להשתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה של עובדו למקום העבודה וחזרה, עודכן לסך של 22.70 ₪ ליום, החל מיום 1.1.2009

נכון למועד זה טרם פורסם צו הרחבה, המרחיב את הוראות ההסכם על כלל העובדים והמעבידים בישראל, אך מנסיון העבר צו ההרחבה יצא בקרוב ויהיה בעל תחולה רטרואקטיבית.

סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסר על הכללת גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית ב"שכר כולל" (אלא אם הסכם קיבוצי שאושר ע"י שר העבודה קובע זאת) וכן על הכללת דמי/תמורת/פדיון חופשה ב"שכר כולל". לענין הכללת פיצויי פיטורים בשכר, דרוש אישור של שר העבודה והרווחה להסכם העבודה (סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים).

אין איסור בחוק לעניין הכללת דמי נסיעה בשכר כולל.

בהקשר לכך נקבע בבתי הדין לעבודה כי:

סכום דמי הנסיעה שלו זכאי כל עובד הוא מסוג הזכויות שאינן ניתנות לויתור; לכן כל אימת שמועלה הסכום שהעובד זכאי לו (מכוח ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה), על המעביד להעלות את "שכרו הכולל" של העובד, בשיעור גובה ההעלאה בדמי הנסיעה (כך נפסק בדב"ע תשן/1-7 הדי - אורינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ).

הסכמת עובד לכלול דמי נסיעה בשכר כולל חייבת להיות מפורשת וחד משמעית. במקרה בו המוסכם לא היה בהיר וחד משמעי ולא נאמר מפורשות כי משכורתו של העובד כוללת דמי נסיעה, אין לכלול את דמי הנסיעה בשכר.

רצוי כי במקרה בו מוסכם עם עובד על שכר כולל דמי נסיעות, הסיכום יהיה מפורש ובכתב וכן יתבצע עדכון של השכר בשיעור עדכון תעריף דמי הנסיעה. דרך עדיפה על כך תהיה הפרדת רכיב בתלוש המשכורת ל"החזר הוצאות נסיעה".

עניין זה בעל חשיבות גם לצורך טענה של מעביד כי פיצויי פיטורים יחושבו מבלי לקחת בחשבון את רכיב החזר הוצאות הנסיעה.

מידע זה הוא כללי בלבד ואינו בא במקום ייעוץ משפטי ומכאן שאין אחריות על כל החלטה ופעולה שנתקבלה בהסתמך על האמור.