מטפלת בפעוטון, סבתא בעצמה וללא עבר פלילי, נאשמת שלא דיווחה בזמן על נפילת תינוקת משידת החתלה (התינוקת סבלה משבר בגולגולת אך החלימה בתוך ימים). צעירה מהמרכז נאשמת ששברה בקבוק בירה על ראש שוטר לאחר שהשתכרה. אזרחית הודית הודתה והורשעה בכך שהכתה מספר פעמים קשישה סיעודית בה טיפלה וממתינה כיום לדיון בוועדת השחרורים בכלא. שוטר מג"ב חשוד במעשה מגונה בחיילת. דוד שהורשע לאור הודאתו באונס אחייניתו מבקש להשתלב בטיפול לעברייני מין בכלא (ואפילו נמצא מתאים לכך בידי גורמי הטיפול) ולבסוף, מורשע ברצח כפול (גם הוא זכה בהד תקשורתי עצום) ממתין לדיון בערעורו בבית המשפט העליון.
ויש גם נפגעי עבירה: שלושה אזרחים נטולי עבר פלילי התלוננו במחלקה לחקירת שוטרים על אלימות קשה מצד בלשים, תלונתם נגנזה והם ערערו על כך ליועץ המשפטי לממשלה. פסיכיאטרית בכירה מחכה להחלטת וועדת חקירה בנושא רגיש שזכה להד תקשורתי עצום לפני מספר חודשים. ובני משפחתו הכואבים של צעיר שנהרג בתאונת פגע וברח מפורסמת ממתינים לסיום חקירת הפרשה בידי המשטרה.
הקלות הבלתי נסבלת של דחיית ההכרעה
מה משותף לכל אלה ולאחרים? ובכן, שני דברים: כולם חווים סבל עמוק (מי יותר ומי פחות, כמובן), חלקם באשמתם וחלקם בשל מעשי אחרים כלפיהם וכולם מחכים יותר מדי זמן להכרעות שונות בעניינם במסגרות השונות של המשפט הפלילי בישראל.
ייאמר מיד: איש מהם אינו סובל מעינוי דין חריג. איש מהם אינו מופלה לרעה לעומת אחרים. חלקם גם ראויים לעונש. וכמה מהם ביצעו מעשים שהדעת והלב אינם יכולים לסבול. אך חלקם הם קורבנות לעבירות פליליות, אחרים טוענים לחפותם. ולגבי אלו שביצעו פשעים,לפחות שניים מהם נוטלים אחריות מלאה על מעשיהם, מכים על חטא ומבקשים להשתלב בטיפול,אך נתקלים בקיר.
שימו לב לרשימת לוחות הזמנים הבאה. היא רגילה לחלוטין. כמעט בנלית. היא אופיינית למערכות האכיפה בישראל. היא איננה חריגה בשום אופן. ואין בה כדי להרעיד ולו שריר אחד בפניו של סנגור, תובע, חוקר, שוטר או שופט שקורא את השורות האלה:
המטפלת בפעוטון, אישה נורמטיבית וסבתא לנכדים שלא גרמה חלילה לפגיעת הפעוטה ומצויה בדיכאון עמוק מאז נחקרה כחשודה בהעלמת סיבת הפגיעה, המתינה בחרדה לכתב האישום בעניינה במשך שנה ורבע. עכשיו, משהוגש כתב האישום, היא תיאלץ להמתין מספר חודשים נוספים עד להכרעה השיפוטית.
הצעירה השיכורה שנאשמת ששברה בקבוק על ראש שוטר לפני 3 חודשים תזכה לחזות בסיום משפטה בעוד כשנה.
האזרחית ההודית שהודתה שהיכתה, לדאבון הלב, את הקשישה הסיעודית בה טיפלה איחרה את מועד שחרורה מהכלא בתום ריצוי שני שלישים מעונשה בשל תקלה ביורוקרטית. ולכל מי שמבקש להותירה להירקב בכלא אגלה שהיא נוטלת אחריות מלאה על מעשיה המבישים ומבינה היטב שאין להם הצדקה חרף העובדה שבנה של הקשישה מנע ממנה משכורות, לא העניק לה חופשות, שלל מזון מפיה ואף ניסה לפגוע בה מינית.
השוטר שחשוד במחלקה לחקירת שוטרים במעשה מגונה בחיילת מתחנן לאורך שנה ורבע כי ייערך למתלוננת מסדר זיהוי וכי ייערך בינו לבינה עימות כדי שהיא תיווכח שהפוגע הנו שוטר אחר. בקשותיו לא נענו. שנה ורבע מפתיחת החקירה טרם החליטה המחלקה אם לסגור את תיקו או להגיש כנגדו כתב אישום למרות שמדובר בפרשה פשוטה למדי.
שלושת האזרחים הנורמטיביים שהוכו בידי בלשים לפני מספר חודשים התבשרו ביובש כי המחלקה לחקירת שוטרים כלל לא תפתח בחקירה פלילית (אף שהתלוננו על התעללות בעודם אזוקים) וכעת ימתינו חודשים לבדיקת ערעורם בידי היועץ המשפטי לממשלה.
הפסיכיאטרית הבכירה, שאחראית על חשיפת פרשת התעללות קשה בבית חולים פסיכיאטרי, מחכה להכרעת וועדת החקירה למעלה מחצי שנה.
המורשע ברצח הכפול, להבדיל, יתייצב לדיון בערעורו בבית המשפט העליון בינואר 2014 בעטיין של רציחות שבוצעו בשנת 2007 ושלטענתו הוא אינו אחראי להן.
הדוד שפגע מינית באחייניתו נמצא מתאים בידי שירות בתי-הסוהר לטיפול נפשי ומיני. הוא מבין שביצע את הנורא מכל. הוא מכיר בכך שהמית את נפש קורבנו. ברור לכולם שהטיפול בו הוא אינטרס ציבורי מובהק. אבל הוא מתחנן לשווא מזה שלוש שנים וחצי להתחיל בטיפול שאמור להיפתח (אם בכלל) בעוד כשנה וחצי. בקשותיו לעבור לכלא אחר בו ישתלב בטיפול בתקופה הקרובה לא נענו. למה? ככה.
ומשפחתו של ההרוג בתאונת הפגע וברח שאיבדה את היקר לה מכל מחכה שנה וחצי לסיום חקירת המשטרה ולהחלטת הפרקליטות אם להעמיד לדין את החשודים בפגיעה.
הסיבה העיקרית: מחסור בכוח אדם
הסיבות לעומס העצום על המערכת רבות ומגוונות. ההצעות לפתרון מגוונות לא פחות. הסיבה המרכזית היא, איך לא, מחסור קבוע בכוח אדם. מחסור בחוקרים. מחסור בתובעים. וכמובן, מאז ולתמיד, מחסור קבוע בשופטים.
המחסור הזה איננו גזירת גורל. הוא נובע ממחסור קבוע בתקציבים. הוא פועל יוצא של הגדרת סדר העדיפויות בתקציב המדינה. הוא נובע מהכרעה פוליטית מתמשכת של ממשלות אטומות ושל חברה אדישה. הכרעה פוליטית, כידוע, היא גם הכרעה מוסרית. אולם משפט ומוסר, כידוע, הם שני עולמות נפרדים.
הכותב, עו"ד דניאל חקלאי, מתמחה במשפט פלילי, צווארון לבן וועדות חקירה.
