הסדרי ראייה בין סבים לנכדיהם

במסגרת התמחותי בדיני משפחה הנני נשאלת פעמים רבות מהם סיכויי ההצלחה של תביעות סב וסבתא המוגשות כנגד כלתם אשר נקבעה כמשמורנית על הנכדים במסגרת הליך גירושין שניהלה עם בנם ואשר מסרבת לאפשר להם להיפגש עם הנכדים או למשל, שמעמידה תנאים בלתי אפשריים למפגשיהם עימם?

כמו גם ישנם מקרים בהם פונים סבים וסבתות של נכדים אשר הוריהם חיים יחד ומעולם לא התגרשו אך מסרבים לאפשר להם לפגוש בנכדים מסיבה זו או אחרת. האם לתביעות כאלו יש סיכוי ומהם זכויותיהם המוקנות של סבים וסבתות כלפי נכדיהם? על כך היום.

סעיף 28 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי לבית המשפט קיימת הסמכות לקבוע הסדרי ראייה בין סבים וסבתות לבין נכדיהם, כאשר הורה של הנכדים נפטר. כלומר המחוקק קבע כי במקרים בהם הורה אחד נפטר וההורה השני ממניעים לא ענייניים אינו מאפשר קיומו של קשר בין הנכדים לסביהם, ניתן לפנות לבית המשפט אשר יקבע הסדרי ראייה.

יובהר כי החוק תוקן בשנת 1975 ובדברי ההסבר לתיקון לחוק נאמר כי מעמד הסב והסבתא, שלא נתמנו כאפוטרופוסים אינו מוסדר בחוק, ולכן אין בית המשפט מוסמך להתערב במקרים שנפטר הבן או הבת ובן הזוג של הנפטר אינו מעוניין בהמשך המגע בין הסב והסבתא לבין הנכד. לפיכך הוצע שלבית המשפט תהא סמכות להורות בעניין המגע בין הורי הנפטר ובין הנכדים תהא מעוגנת בחוק. מה לגבי סבים וסבתות שבנם לא נפטר אלא התגרש וכלתם מסרבת לאפשר להם לראות את נכדיהם? לגבי אלו אין מענה בחוק.

אין ספק כי ישנה חשיבות רבה לקשר בין סבים וסבתות לנכדיהם שכן פעמים רבות הם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי נכדם. מחקרים שונים שעוסקים ביחסי סבים וסבתות ונכדיהם מעלים את חשיבות הקשר המשפחתי בניהם וקובעים כי הסבים והסבתות מהווים לעיתים מרגעי חייו הראשונים של הילד, מקור התקשרות שני לאחר הוריו.

כמו גם מחקרים אשר בחנו קשרים בין סבים וסבתות לנכדיהם לאחר גירושי ההורים, מצביעים על כך כי ברוב המקרים הופך הקשר רופף יותר והסב והסבתא מצד האם הופכים משמעותיים יותר כיוון שברוב הפעמים הילדים נותרים במשמורתה של האם.

משכך בעבר הועלו הצעות חוק במליאת הכנסת להוספת סעיף לחוק אשר יסדיר את זכותו של הילד לקיים קשר סביר עם קרוביו ובניהם, סבו וסבתו. ההצעה אשר הוגשה ע"י ארגון "משפחה חדשה" ציינה כי קיום קשר בין ילד לקרוביו עומדת בקנה אחד עם עקרון טובת הילד ופועלת בראש ובראשונה לטובתו ורק אח"כ באה לספק את כמיהת סביו וסבתו לקשר עימו.

ואולם, הצעות החוק טרם הפכו לחוק מחייב ומשכך זכויותיהם של סבים וסבתות טרם קיבלו עיגון. לעומת זאת החוק הישראלי כן מכיר בקרבת משפחה לקטין בעיקר באותם מקרים בהם מתעורר הצורך בחיוב קרובים לשאת במזונות קטין כאשר הוריו אינם מסוגלים לעשות זאת, וכך פעמים רבות מוטל תשלום המזונות על הסב והסבתא של הנכדים.

כלומר היעדר חקיקה המעגנת זכויות של סביהם של נכדים לפגוש בנכדים יחד עם חוק המאפשר הטלת חבות המזונות על סביהם יצרו מצב אבסורדי לפיו חבים הם בחבות כספית ונטולי זכות בסיסית ביותר!.

למרות המצב החוקי, ישנם מקרים ספורים בהם סבים וסבתות התנגדו לניתוקם מנכדיהם ופעלו להגשת תביעות להסדרת הסדרי ראייה עימם.

כך למשל הוגשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ע"י הוריו של אב לקביעת הסדרי ראייה עם נכדיהם הקטינים. כבוד השופטת צילה קינן דחתה את התביעה בקובעה כי זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם זוהי זכות חוקתית יסודית וטבעית, וכל התערבות בקבלת החלטות של הורים בנוגע לילדיהם, היא בבחינת חריג שיש לתת טעם להצדיקו.

לפיכך, התערבות של בית משפט על פי סעיף 68 א' לחוק הכשרות, תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים בהם מוכח אי כושרם של הורי הקטין לדאוג לצרכיו. בית המשפט פסק כי לפי חוק אין לאדם, זולת ההורים, כל מעמד בכל שאלה הנוגעת לקטינים, ההורים אוטונומיים בכל ההחלטות הנוגעות לילדיהם הקטינים, למעט כאלה שהוגבלו.

השופטת קינן הוסיפה כי אין לעשות שימוש מופרז במושג של "טובת הילד" שכן כל עוד ההורים מתפקדים ואינם עושים שימוש לרעה באוטונומיה שניתנה להם ואינם פוגעים בילד, אין לאיש זכות להתערב בשיקול דעתם.

גם בפסק דין אשר ניתן ע"י כבוד השופטת ורדה בן שחר בתביעה שהגישו סב וסבתא כנגד בנם אשר ניתק עימם מגע ואינו מותיר להם להיפגש עם נכדיהם נאמרו דברים דומים בדבר זכותם של ההורים להחליט באופן בלעדי על ילדיהם, טובתם ורווחתם ודחתה התביעה.

לעומת זאת, לאחרונה, ביום 3.12.2009, ניתן פסק דין מעניין ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין דומה. בית המשפט נתן פרשנות מרחיבה ביותר לסעיף 28 א' לחוק הכשרות המשפטית שהובא בראשית המאמר, וקבע כי נוכח עיקרון טובת הילד ראוי להחזיר התביעה לבית המשפט לענייני משפחה אשר ייבחן אם טובת הקטינה שם מחייבת מפגשים עם סביה.

אין ספק כי פסק דין זה מהווה אור קטן ונותן תקווה למצוקתם האמיתית של סבים וסבתות ושאין לה כל מענה בחוק, כאמור. יחד עם זאת הואיל ואין הוראת חוק מפורשת אשר מעניקה הכרה לזכותו של סב לקיום הסדרי ראייה עם נכדיו, והואיל ואחד האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין אשר מופקד על טובת הקטין מתנגד נחרצות לקיום הסדרי ראיה בין הסבים לנכדיהם, הרי שסיכויה של תביעת מעין זו נמוכה יחסית אך לא בלתי אפשרית ותיבחן בכל מקרה לגופו.