תאונת דרכים - המדריך המלא

 

נפגעת בתאונת דרכים? המדריך המלא!

מאת: עוה"ד עדי קלורין ואבי אדרי – קלורין, אדרי ושות', משרד עורכי דין

 

אם נפגעת בתאונת דרכים (כולל פגיעה ביציאה/כניסה לרכב) הנך זכאי לפיצויים עקב נזקי גוף שנגרמו לך בתאונה. במקרה בו התרחשה תאונת דרכים וקיימים רישיון נהיגה ופוליסת "חובה" תקפים בעת התאונה לגבי הנהג/ת והרכב בו נסעת בעת שנפגעת או שממנו נפגעת (כהולך רגל), תהיה זכאי לפיצויים מחברת הביטוח שביטחה את הרכב. אחריותה של חברת הביטוח אינה תלויה במידת האשמה של הנהג. גובה הפיצויים והערכת הנזק נקבעים במידה מכריעה בהתאם לגובה הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה. בעניין הנכות נקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מנגנון ייחודי בדבר מינוי מומחה רפואי ע"י בית המשפט לקביעת הנכות. במקרים של תאונת דרכים במסגרת העבודה (לרבות בדרך מהבית לעבודה או מהעבודה לבית) תעמוד לנפגע זכות לתבוע גם את המוסד לביטוח לאומי.במאמר זה נתייחס לנזקי גוף הנובעים מפגיעה בתאונת דרכים, ונשתדל לבאר ולהבהיר את המונחים החשובים והעיקריים.
 

 

 

הגדרת נפגע בתאונת דרכים?
 

 

 

בהקשר זה חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שמגדיר לצורך נזקי גוף מהי תאונת דרכים. עפ"י החוק הנ"ל נכנסים בגדר המונח תאונת דרכים כל אותן תאונות שאירעו בעת נהיגה או נסיעה ברכב מנועי, לרבות תאונות שבמהלכן אירעו התנגשות של הרכב ברכב אחר, בקיר, עמוד או כל מכשול בדרך או התהפכות או סטייה של הרכב או בלימה פתאומית שגרמו לפגיעה. כמו כן, הולך רגל או רוכב אופניים שנמצאים מחוץ לרכב ושנפגעו מרכב נוסע ייחשבו אף הם כמי שנפגעו בתאונת דרכים.

 

בנוסף, החוק מרחיב ומכניס בגדר המונח "תאונת דרכים" גם מקרים נוספים בהם הנפגע יהא זכאי לפיצויים כמי שנפגע בתאונת דרכים, ביניהם פגיעה בתאונה תוך כדי כניסה או יציאה מהרכב, פגיעה ממיתקן המופעל ע"י הכח המיכני של הרכב גם אם הרכב עצמו היה במצב של עמידה (כגון פגיעה ישירה מחלק ממנוף הידראולי המופעל ממשאית ע"י מנוע הרכב, פגיעה ממטען שנשמט ממנוף, פגיעה מדלת חשמלית שברכב וכד') ופגיעה בעת תיקון או טיפול בדרך כשהנפגע נמצא מחוץ לרכב (למשל – פגיעה מג'ק שנפל תוך כדי תיקון פנצ'ר, מים רותחים מרדיאטור וכד').
 

 

 

איך תובעים?
 

 

 

עפ"י החוק חובה על בעל רכב ו/או על מי שמחזיק בו ברשות הבעלים לבטח את הרכב בפוליסת ביטוח הכוללת כיסוי מפני נזק גוף עקב תאונת דרכים. נהוג לקרוא לפוליסה זו ביטוח "חובה". מי שנפגע בתאונת דרכים כנהג או נוסע ברכב זכאי לתבוע את חברת הביטוח שהוציאה את פוליסת "החובה" של הרכב בו הנפגע נסע או נהג.

 

חשוב לציין, כי אין כל חשיבות לצורך התביעה מי אשם בתאונה (למשל במקרה בו מעורבים בתאונה שני רכבים או יותר), ודי בכך שהיתה פוליסת חובה בתוקף לרכב בו נסע הנפגע כדי להקים לנפגע זכות תביעה ישירה כנגד חברת הביטוח.

 

במידה והנפגע בתאונה הינו הולך רגל או רוכב אופנים, אזי התביעה תוגש נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע. גם במקרה זה, אין חשיבות לשאלה מי אשם בתאונה וחבותה של חברת הביטוח לשלם פיצויים הינה מוחלטת.

 

במקרים בהם לא ידועה זהות הרכב הפוגע (כגון בתאונות מסוג "פגע וברח") קובע החוק כי לנפגע זכות להגיש תביעה נגד "קרנית", שהינה קרן ציבורית.

 

בנוסף, ניתן לתבוע את קרנית במקרים הבאים: תאונת דרכים בה נוסע (ולא נהג) נפגע ברכב שלא היה מבוטח בביטוח חובה, תאונת דרכים בה אדם נפגע בעת שנהג ברכב של אחר וברשותו של אותו אחר (למשל – מעבידו) ומתברר כי אין ביטוח חובה, תביעת תלויים במנוח שנפטר בעת שנהג ברכב ללא ביטוח חובה.

 

חשוב לציין, כי מי שנהג ברכב שבבעלותו ללא ביטוח חובה בתוקף לא יהא זכאי לתבוע פיצויים מקרנית. עם זאת, גם לגבי נפגע זה לא נחסמה דרכו לתבוע פיצויים. במידה ומדובר בתאונה שנגרמה באשמתו של נהג ברכב אחר יוכל הנפגע "חסר הביטוח" להגיש נגד הנהג האחר תביעה נזיקית ישירה ולזכות בדרך זו בפיצויים.

 

איך מגישים תביעה?

 

תביעה מוגשת לבית משפט אזרחי – שלום או מחוזי. באפשרותו של הנפגע להחליט לאיזה בימ"ש להגיש את התביעה. ההבדלים בין תביעה בבימ"ש שלום למחוזי הינם בגובה הפיצויים, כאשר בימ"ש שלום מוסמך לפסוק עד לסכום של 2.5 מליון ₪, ובימ"ש מחוזי מעל לסכום זה.

במקרים של פגיעות "קלות" וללא נכות ניתן,לעיתים, לפנות במישרין לחברת הביטוח ולהגיע איתה להסדר על גובה הפיצויים כחלופה לתביעה בבימ"ש.
 

 

 

תאונת דרכים בעבודה בדרך לעבודה
 

 

 

לעתים מתרחשת תאונת דרכים בעת העבודה או בדרך מהבית לעבודה או בדרך בחזרה מהעבודה לבית. במקרים אלה, עומדת לנפגע מערכת כפולה של זכויות:

האחת, עפ"י חוק הביטוח הלאומי זכאי עובד (שכיר או עצמאי) שנפגע בתאונת דרכים כאמור להגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה.

השנייה, עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים רשאי הנפגע לתבוע את נזקיו מחברת הביטוח בתביעה אזרחית.

מדובר ב-2 הליכים שהינם נפרדים בפועל, אך קיים ביניהם קשר וחשוב מאד להבין את יחסי הגומלין ביניהם, ובהתאם לכך רצוי שהנפגע יתכנן את מהלכיו בשלב מוקדם ככל שניתן.

 

יחסי הגומלין בין שני סוגי ההליכים נעוצים בעיקר בסוגיית קביעת הנכות. מטעמי יעילות, נקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כי במידה ונקבעה לנפגע "נכות עפ"י דין" ע"י ועדה רפואית, אזי נכות זו מחייבת את הנפגע בתביעה נגד חברת הביטוח.

 

מקביעה זו עולה כי במקרים של תאונת דרכים בעבודה (כולל בדרך מהבית לעבודה או בחזרה מהעבודה לבית), במידה ונקבעה לנפגע נכות בגין הפגיעה ע"י וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (שדנה בענין כפגיעה בעבודה) תבוא קביעה זו גם לצורך תביעה בהליך הנוסף נגד חברת הביטוח בכל הנוגע לנכות קבועה או העדר נכות.

 

ההליך של בדיקה ע"י וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי הינו לכאורה "פשוט", שכן די בהגשת תביעה ע"ג טופס מתאים. בד"כ מדובר גם בהליך מהיר יותר בהשוואה להליך של תביעה נגד חברת הביטוח המתבררת בד"כ בביהמ"ש. ואולם, לעתים כדאי לנפגע לשקול האם "כדאי" לו להיות כבול בממצאי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי גם בהליך הנוסף שענינו תביעת חברת הביטוח.

 

השאלה מתעוררת משום שלעתים הרופאים בוועדות של המוסד לביטוח לאומי מחמירים וקובעים נכות נמוכה או העדר נכות. או-אז, מתברר לנפגע כי הוא מנוע ברוב המקרים לשנות קביעה זו בתביעה האחרת העומדת לו. מובן כי לכך יש השלכות כספיות נכבדות שכן נכות נמוכה משמעה כמעט תמיד פיצויים נמוכים בהשוואה לנכות גבוהה יותר.

 

מה עושים?

 

לדעתנו, רצוי וחשוב כי הנפגע ישקול היטב, תוך קבלת ייעוץ מתאים, את צעדיו, וזאת מאחר שהנפגע יכול להחליט כיצד לנהוג. דהיינו, בידיך כנפגע האפשרות להחליט באיזה אפיק תביעה "להתקדם" יותר מהאפיק האחר.

 

כפי שצוין לעיל, אם בחרת להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות למוסד לביטוח לאומי,תחייב קביעת הוועדה בתביעתך הנוספת נגד חברת הביטוח.

ואולם, אם הגשת תביעה נגד חברת הביטוח לבימ"ש ובמסגרתה בקשת מינוי של מומחה רפואי בתחום בו נפגעת (למשל – אורטופדיה) וטרם פנית בתביעה למוסד לביטוח לאומי, יורה ביהמ"ש בד"כ על מינוי מומחה רפואי לבדיקתך מאחר שאין בפני ביהמ"ש קביעה של וועדה רפואית.

 

בפסיקת ביהמ"ש העליון (רע"א 7612/99) נקבע כי נפגע בתאונת דרכים רשאי באופן לגיטימי לחלוטין, לבקש מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לבדיקתו כאשר אין קביעה של וועדה רפואית בנוגע לנכותו. לאור קביעה זו נדחתה טענת חברת הביטוח כי הנפגע חייב קודם כל למצות את הליכי בדיקתו ע"י וועדה רפואית של הביטוח הלאומי וכי יש לעכב את התביעה נגד חברת הביטוח עד להשלמת ההליכים מול הביטוח הלאומי.

 

נקודה נוספת ראויה לדיון בהקשר זה נוגעת לשאלת קביעת הנכות. בהליך בפני וועדה רפואית רשאי הנפגע להסתמך על חוות דעת רפואית. לעומת זאת, בתביעה נגד חברת הביטוח הנפגע בתאונת דרכים בעבודה אינו רשאי להציג חוות דעת רפואית. יתכן, כי לעתים יעדיף הנפגע דווקא את ההליך בפני ביטוח לאומי. מסיבה זו (ואחרות) מובן כי לא ניתן לקבוע מראש מהו האפיק המומלץ. ואולם, רצוי וחשוב לדעת את יחסי הגומלין בין התביעות ולהשתדל לתכנן את ההליכים כדי למצות את מלוא הזכויות.

 

כחריג לכלל לפיו קביעת וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מחייבת גם בתביעה נגד חברת הביטוח, עומדת לנפגע הזכות להגיש בקשה ולעתור למינוי מומחה רפואי למרות קביעת וועדה רפאית בעניינו בנוגע לאותה תאונה, וזאת מחמת פגם בהליכי הוועדה הרפואית בביטוח לאומי. מדובר בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. כדי שביהמ"ש ייעתר לבקשה זו על הנפגע לשכנע כי מדובר בפגם מהותי וחמור המצדיק מינוי מומחה (כגון: מסמכים רפואיים מהותיים שהוועדה הרפואית לא נתנה דעתה עליהם כראוי, פגיעה בתחום רפואי שהוועדה לא התייחסה אליו, ועוד). בהקשר זה חשוב לקבל ייעוץ נכון ומתאים.

 

גם בנוגע לשיעור הפיצויים המשולמים בגין "תאונת דרכים בעבודה" יש יחסי גומלין בין תביעת הביטוח הלאומי לתביעת חברת הביטוח.

החוק קובע כי במידה ומשולמים בגין תאונת דרכים תגמולים ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה (דמי פגיעה, מענק בגין נכות, קצבת נכות), אזי שיעורם הכולל מנוכה מהפיצויים. החוק מוסיף וקובע כי למרות הכלל הנ"ל, הנפגע יהא זכאי לתשלום של 25% מהפיצויים.

בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע כי במקרים בהם ארעה תאונת דרכים בעת נסיעה ברכב של המעביד (או פגיעה מחוץ לרכב מרכב של המעביד, למשל פגיעה במהלך העבודה), אזי לא תעמוד לנפגע הזכות לקבל 25% מהפיצויים. לעומת זאת, כאשר נסע הנפגע ברכב שאינו של המעביד (למשל ברכבו הפרטי או ברכב של חבר לעבודה), יהא זכאי הנפגע, בכל מקרה, לפיצויים בסך 25% מהסכום שייפסק לטובתו בתביעתו נגד חברת הביטוח.

 

להלן מספר דוגמאות מספריות להמחשת הכללים הנ"ל:

 

א. פיצויים בתביעת חברת הביטוח – 200,000 ₪, תשלומי ביטוח לאומי – 100,000 ₪ - יגיעו לנפגע בתביעתו את חברת הביטוח פיצויים בסך 100,000 ₪ (200,000-100,000). מובן כי תשלומי הביטוח הלאומי ישולמו בכל מקרה וינוכו מהפיצויים שייפסקו בתביעה נגד חברת הביטוח. מכאן יוצא כי סכום הפיצויים הכולל שישולם לנפגע (מביטוח לאומי + מחברת הביטוח) יעמוד במקרה זה ע"ס 200,000 ₪. במקרה זה התוצאה זהה בין אם במועד תאונת הדרכים נסע הנפגע ברכב של המעביד או ברכבו הפרטי.

 

ב. פיצויים בתביעת חברת הביטוח – 200,000 ₪, תשלומי ביטוח לאומי – 200,000 ₪ - במקרה זה במידה והנפגע נסע ברכב המעביד "יבלעו" תשלומי הביטוח הלאומי את סכום הפיצויים שלכאורה "מגיעים" לנפגע בתביעתו נגד חברת הביטוח והנפגע לא יהא זכאי לכל תשלום מחברת הביטוח.

 

לעומת זאת, אם נסע הנפגע ברכב שאינו של המעביד (רכבו הפרטי, רכב של חבר לעבודה, וכד') הוא יהא זכאי בכל מקרה לפיצויים בשיעור של 25% מסכום הפיצויים שייקבע, ששיעורם במקרה הנ"ל הינו 50,000 ₪. יוצא, למרבית האבסורד, כי במקרה השני הנפגע יקבל פיצוי כולל גבוה יותר (250,000 ₪ לעומת 200,000 ₪).

 

לעניין ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי מהפיצויים, ראוי לציין כי במקרים בהם זכאי הנפגע לקצבת נכות חודשית (למשל כאשר נקבעת נכות קבועה של 20% או יותר ע"י וועדה רפואית של הביטוח הלאומי – ר' בהקשר זה הרחבה בפרק "ביטוח לאומי" – "קצבאות ומענקים") מחושב השיעור הכולל של תשלומי הביטוח הלאומי גם מתוך תשלומים עתידיים שהנפגע צפוי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. לעתים (למשל כאשר הנפגע בגיל צעיר) יכולים תשלומים עתידיים אלה להתפרס על פני עשרות שנים ומהווים את המרכיב העיקרי של ההפחתה מהפיצויים (ראו הרחבה בהקשר זה בנושא "גובה הפיצויים - ניכויים").

 

נקודה חשובה נוספת ראויה לציון נוגעת לסופיות התביעה. בתביעת המוסד לביטוח לאומי רשאי הנפגע אחת לתקופה (לפחות 6 חודשים) להגיש בקשה להיבדק מחדש ע"י ועדה רפואית עקב החמרת הפגיעה.

 

מובן כי המטרה בהגשת בקשה כזו הינה בד"כ, מבחינת הנפגע, לנסות ולהגדיל את אחוזי הנכות. כך, יכול להיות נפגע שוועדה רפואית קבעה לגביו נכות צמיתה של 10%, ואשר מצבו הוחמר ובמסגרת בקשת החמרה שהגיש תוגדל הנכות.

 

לעומת זאת, בתביעת חברת הביטוח חל עקרון הסופיות, לפיו הפיצויים נקבעים בד"כ בשיעור חד-פעמי ולאחר פסיקתם אין לנפגע זכות או אפשרות לתבוע בגין החמרת מצב (למעט בנסיבות חריגות ביותר, למשל במקרה של נזק בלתי ידוע שהתפתח לאחר שנפסקו הפיצויים או שהנפגע לא ידע עליו בעת שנפסקו הפיצויים).

 

על כן, לעתים כדאי לנפגע שכבר פנה לביטוח הלאומי לנסות ולהגדיל את אחוזי הנכות בביטוח הלאומי ע"י בקשה להחמרה, לפני הגשת תביעה נגד חברת הביטוח.
 

 

 

מומחה רפואי
 

 

 

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי ביהמ"ש ימנה מומחה רפואי לקביעת נכותו של הנפגע בתחומי פגיעתו. כן, קובע החוק כי הנפגע אינו רשאי להציג בפני המומחה חוות דעת רפואיות מטעמו. מדובר בפרוצדורה ייחודית לגבי נפגעי תאונות דרכים שאינה קיימת בשום מקרה אחר (מאחר שבתביעות נזיקין "רגילות" חייב הנפגע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו). היתרון לנפגע הינו חסכון בהוצאות הנכבדות הנדרשת בד"כ עבור הגשת חוות דעת רפואית מטעמו, וכן יעילות בקביעת הנכות ע"י מומחה אחד (בכל תחום) שממונה ע"י ביהמ"ש בלי צורך להכריע בין חוות דעת סותרות ומנוגדות.

 

כדי שימונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש צריך הנפגע להגיש בקשה ולפרט בה את תחום המינוי המבוקש (אורטופדיה, נוירולוגיה וכיוצ"ב), בהסתמך על תיעוד רפואי בדבר הטיפולים והבדיקות שעבר הנפגע במוסדות רפואיים בקשר לפגיעתו בתאונת הדרכים.

בתאונת דרכים בה נפגע אדם ביותר מתחום רפואי אחד (למשל – אורטופדיה, פסיכיאטריה) צריך הנפגע לבקש כי ימונו מספר מומחים, כל מומחה בתחום רפואי נפרד, בהתאם לתחומים הרפואיים בהם הוא נפגע.

 

מפאת החשיבות הרבה של קביעת הנכות ע"י מומחה כאמור מן הראוי כי הנפגע בתאונת דרכים יתכונן כראוי לקראת בדיקה ע"י המומחה, בין השאר, ע"י הכנת והצגת המסמכים הרפואיים הרלבנטיים.

 

 

לחוות דעתו של מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט יש משקל רב ולעתים קרובות מכריע. עם זאת, הנפגע לא חייב להשלים עם האמור בחוות הדעת והוא רשאי לבקש לזמן את המומחה לחקירה ולנסות במסגרתה להראות כי המומחה שוגה, ובסופו של דבר, בית המשפט הוא שיכריע.

כחריג לכלל הנ"ל בדבר מינוי מומחה רפואי ע"י ביהמ"ש, קובע החוק כי במקרה בו נקבעה לנפגע בתאונת דרכים נכות בגין התאונה ע"י וועדה רפואית, אזי תחייב הנכות שנקבעה ותבוא במקום מינוי המומחה.

 

כך, למשל, במקרה של תאונת דרכים בעבודה תבוא קביעת וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שדנה בקביעת הנכות עקב היותה פגיעה בעבודה במקום מינוי מומחה ע"י ביהמ"ש בתביעת חברת הביטוח. דוגמא נוספת הינה קביעת נכות ע"י וועדה רפואית של משרד הביטחון במקרה של פגיעה בתאונת דרכים במסגרת שירות צבאי/משטרה כולל בנסיעה מהבית לבסיס או בחזרה מהבסיס לבית.

 

במצב דברים זה, בו מעורבות מערכות שונות של זכויות חשוב לנפגע בתאונת דרכים להבין את מערכות הגומלין בין הזכויות והתביעות השונות (ר' הרחבה להלן בנושא תאונת דרכים בעבודה/בדרך לעבודה, וכן בנושא נכי צה"ל – "תאונת דרכים בשירות").
 

 

 

גובה הפיצויים
 

 

 

להלן נתייחס לאופן הערכת וחישוב גובה הפיצויים בתביעת נפגע בתאונת דרכים נגד חברת הביטוח. במרבית המקרים, שאלת גובה הפיצויים נדונה לאחר קביעת דרגת הנכות הרפואית, כאשר מטבע הדברים ככל שהנכות שנקבעה גבוהה יותר ייפסקו בד"כ לנפגע בתאונת דרכים פיצויים בשיעור גבוה יותר.

 

כמו בכל תביעת נזקי גוף, גם בתביעה המוגשת בגין פגיעה בתאונת דרכים מוערכים הפיצויים לפי ראשי-נזק; דהינו, לפי רכיבי נזק שונים. להלן נדון בעיקריהם:

 

א. כאב וסבל – נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוים בגין כאב וסבל (לרבות עוגמת נפש) שנגרמו לו עקב התאונה.

בהקשר זה נקבע בתקנות שהותקנו מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מנגנון ייחודי בדבר קביעת הפיצוי בגין "כאב וסבל" לפי גובה הנכות וימי האשפוז (ככל שהנכות גבוהה יותר וימי האשפוז רבים יותר הפיצוי עולה בהתאמה).

 

דוגמאות: נפגע בתאונת דרכים שנקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור 20% ללא ימי אשפוז יהא זכאי לפיצויים בגין כאב וסבל בסך של כ- 30,000 ₪ (כפוף לניכוי של 1% לכל שנה בגין גיל מבוגר מ- 30 שנה).

 

נפגע בתאונת דרכים שלא נקבעה לו נכות עקב התאונה יהא זכאי אף הוא לפיצוי בגין כאב וסבל בשיעור שלא יעלה על הסכום המגיע בגין נכות בשיעור 10%, שהינו כ- 15,000 (ללא ימי אשפוז).

 

בד"כ במקרים בהם נגרמה פגיעה קשה (כגון – שברים) שהנפגע החלים ממנה תגבר הנטייה לפסוק לנפגע פיצויים בשיעור קרוב לתקרה הנ"ל. מאידך, בפגיעות קלות (כגון – כאשר הנפגע פנה לטיפול בודד והפגיעה חלפה לאחר מכן) ייפסקו פיצויים נמוכים בהרבה מהתקרה הנ"ל.

ב. הפסדי השתכרות – נפגע בתאונת דרכים רשאי לטעון כי עקב פגיעתו בתאונה נגרמו לו הפסדי השתכרות ולדרוש פיצויים בגין כך. לעניין זה יש חשיבות רבה לגובה הנכות שנקבעה וגם לסוג הליקוי הגופני בהתחשב בעבודתו ובמקצועו של הנפגע בתאונת דרכים.

 

ככלל, בד"כ ככל ששיעור הנכות שייקבע ע"י מומחה רפואי גבוה יותר, כך סביר שייפסקו לנפגע פיצויים גבוהים יותר בראש הנזק של הפסדי השתכרות. לעניין זה יש הבחנה בין הפסדי השתכרות בעבר לבין הפסדי השתכרות בעתיד.

 

כהפסדי השתכרות בעבר נלקחים בחשבון ההפסדים שנגרמו לנפגע בתאונת דרכים ממועד קרות תאונת הדרכים ועד למועד עריכת התחשיב ע"י ביהמ"ש. לעתים מדובר בפרק זמן של מספר שנים (תלוי במועד בו הוגשה התביעה ובזמן בו היא מתנהלת בביהמ"ש).

 

הנטל על התובע להציג בפני ביהמ"ש נתונים אודות השתכרויותיו לפני התאונה ואחריה כדי להוכיח את שיעור הפסדי ההשתכרות שנגרמו לו (אם מדובר בנפגע שהוא עובד שכיר – יוצגו על ידו תלושי שכר, ואם מדובר בעצמאי – יוצגו שומות מס).

 

הפסדי השתכרות עתידיים מוערכים מהמועד בו נקבעים הפיצויים ועד לתום תקופת עבודתו הצפויה של הנפגע (בד"כ עד גיל 67 ולעתים גם מעבר לכך, למשל, במקרה של עצמאים בתחומים מסוימים כמו מקצועות חופשיים).

 

מובן, כי הפסדים עתידיים אלה יהיו גבוהים יותר ככל שגילו של הנפגע צעיר יותר, שאז צפויות לנפגע שנות עבודה רבות לעומת נפגע בגיל מבוגר יותר.הפסדי השתכרות בעתיד נקבעים אף הם במידה רבה על יסוד נתונים בדבר עבודתו, השתכרותו ומצבו התעסוקתי של הנפגע עד שנפגע בתאונת דרכים.

 

אם מדובר בפגיעה שבעטיה הנפגע אינו יכול להמשיך בעבודתו הקודמת, למשל פגיעה קשה בתאונת דרכים בכף יד של אדם שעובד בעבודת כפיים (כגון גנן, מסגר, מנתח), אזי בד"כ הפיצויים לנפגע כנ"ל יהיו גבוהים יותר משום שמדובר בפגיעה "תפקודית".

 

אם מדובר בנפגע בגיל צעיר שטרם נכנס למעגל העבודה (כגון ילד, חייל, סטודנט) מוערכים ההפסדים העתידיים בד"כ על בסיס השכר הממוצע במשק (ששיעורו כיום כ- 8,000 ₪ ברוטו). עם זאת, גם במקרים אלה ביהמ"ש יכול לסטות מהעיקרון הנ"ל, למטה או למעלה, לאור נתונים שיוצגו לו לגבי פוטנציאל ההשתכרות של הנפגע בתאונת הדרכים אילולא פגיעתו.

 

הערכת ההפסדים העתידיים נעשית בד"כ עפ"י חישוב כדלקמן:

 

תחילה נקבע שיעור הנכות התפקודית הנובעת מהפגיעה בתאונת הדרכים. לעתים שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית, לעתים שיעור הנכות התפקודית גבוה מהנכות הרפואית (למשל בפגיעה שיש לה השלכות תפקודיות ניכרות על מקצועו ועבודתו של הנפגע בתאונת דרכים שנאלץ לשנות או לצמצם את עבודתו בעקבות תאונת הדרכים), ולעתים שיעור הנכות התפקודית נמוך יותר מהנכות הרפואית (למשל בפגיעה שאין לה השלכות תפקודיות ניכרות על מקצועו ועבודתו של הנפגע בתאונת דרכים שממשיך בעבודתו הרגילה).

 

לאחר מכן, נקבע פרק הזמן לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד (למשל עד גיל 67 שהינו גיל פרישה מקובל במשק).

משיעור הפיצויים ינוכה מס הכנסה בשיעור מקסימאלי של 25%. אם יחול על הנפגע מס הכנסה בשיעור גבוה יותר עדיין הניכוי המקסימאלי יעמוד על 25%. מאידך, אם יחול שיעור מס נמוך מ- 25% יבוצע החישוב לפי השיעור הנמוך בפועל.

 

לבסוף, מבוצע היוון של הסכום הכולל, שמשמעו ניכוי הריבית הצפויה נוכח תשלום פיצויים בהווה עבור הפסד עתידי (ההיוון מבוצע עפ"י טבלאות היוון מתאימות).

 

דוגמאות:

(1) נפגע בתאונת דרכים בגיל 30 עם נכות רפואית בשיעור של 20% שבגינה נאלץ לצמצם את עבודתו במידה משמעותית. במקרה זה, למרות ששיעור הנכות הוא 20% סביר להניח שתיקבע נכות תפקודית גבוהה יותר, ולצורך הדוגמא נניח ששיעורה של הנכות התפקודית יהא 30%. עוד נניח ששכרו של הנפגע עד תאונת הדרכים היה 10,000 ₪ (ברוטו – תמיד החישוב הוא לפי השכר ברוטו), וכי הנפגע יצא לגמלאות בגיל 67, כך שיש לו עוד 37 שנות עבודה (30 – 67).

 

חישוב ההפסד בעתיד: תחילה נחשב את הפסד החודשי שהינו – 3000 ₪ (30% מ-10000 ₪). לאחר מכן יחושב ההפסד לכל התקופה לפי 3,000 ₪ כפול מקדם ההיוון המתאים ל- 37 שנים (שהינו: 268), והסכום הסופי של הפסדי ההשתכרות העתידיים לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 25%, הינו 603,000 ₪.

 

(2) נפגע בתאונת דרכים בגיל 40 עם נכות רפואית בשיעור של 20%. לצורך הדוגמא נניח ששיעור הנכות התפקודית של נפגע זה יהא 10%. בהנחה ששכרו החודשי של הנפגע הוא 10,000 ₪, אזי ההפסד החודשי של נפגע זה יהיה 10% משכרו עד פגיעתו בתאונת הדרכים, ושאר החישוב זהה לדוגמא בס"ק (א). לפי דוגמא זו יעמדו הפיצויים בגין הפסדי השתכרות עתידים לנפגע זה ע"ס 166,500 ₪. הפיצויים במקרה זה נמוכים יותר בהשוואה לדוגמא (א) גם בגלל הגיל המבוגר יותר וגם בגלל נכות תפקודית נמוכה יותר.

 

(3) נפגע בתאונת דרכים בגיל 20 (חייל) שלא עבד בעת תאונת הדרכים. לגבי נפגע זה נניח שנכותו התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית, וכשכרו לצורך חישוב הפסדי השתכרות בעתיד יילקח כנתון "השכר הממוצע במשק" (המתפרסם ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

אם נקבעה לנפגע זה נכות של 20%, אזי ההפסד החודשי שייגרם לו יהא כ- 1,600 ₪ (שהינו כ-20% מהשכר הממוצע במשק העומד על כ- 8,000 ₪). הפסד זה יש להכפיל במקדם ההיוון המתאים במספר שנות העבודה הצפויות לנפגע ובדוגמא זו נניח שמדובר ב- 45 שנה (מגיל 22 עד גיל 67) ומקדם ההיוון הינו 302. לפי דוגמא זו יעמדו הפיצויים לנפגע עבור הפסדי השתכרות עתידיים, לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 25%, ע"ס 362,250 ₪.

 

ג. הוצאות ועזרה - מי שנפגע בתאונת דרכים זכאי לקבל החזר כספי בגין הוצאות שהוציא ושנגרמו לו עקב פגיעתו בתאונה. להלן נעמוד על פריטי הוצאות שונים:

 

(1) הוצאות רפואיות – נקדים ונציין, כי לפי חוק בריאות ממלכתי זכאי כל מי שמשתייך לאחת מקופות החולים לטיפול רפואי ללא תשלום במסגרת קופ"ח, וכן בבי"ח (במקרים של טיפולים במיון או אשפוז עקב תאונת הדרכים).

 

לפיכך, הנפגע אינו זכאי לקבל פיצוי בגין טיפולים רפואיים אלה המכוסים עפ"י חוק ע"י הרפואה הציבורית, בעיקר באמצעות קופות החולים. עם זאת, לעתים נפגע בתאונת דרכים נזקק לטיפול רפואי מחוץ למסגרת קופ"ח, כגון טיפול ע"י מומחה פרטי. במקרה כזה, הוא יהא זכאי לקבל החזר כספי כנגד הוצאות אלה.

 

בנוסף, לעתים הנפגע מוציא הוצאות עבור תרופות ועזרים רפואיים שונים שאינם מכוסים במלואם או בכלל ע"י קופ"ח. גם במקרים אלה יהא זכאי הנפגע להחזר כספי.

 

חשוב לציין, כי ההחזר יוכר בד"כ כנגד הצגת קבלות המעידות על ביצוע התשלומים. לכן חשוב להקפיד ולשמור על כל הקבלות.

(2) נסיעות – לעתים הנפגע בתאונת דרכים נאלץ להוציא הוצאות בגין נסיעות. מדובר ב- 2 סוגי הוצאות: הסוג האחד - הוצאות לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים. הסוג השני - הינו הוצאות נסיעה הנובעות במישרין מהמוגבלויות שנגרמו לנפגע עקב תאונת הדרכים. כך, למשל, אם עקב תאונת הדרכים נגרם לנפגע שבר ברגל שבגינו רגלו הושמה בגבס, הרי סביר להניח שהוא ייאלץ להוציא הוצאות נסיעה "מוגברות" ביחס לאדם בריא כדי להתנייד גם לטווחים קצרים אותם יכל ללכת ברגל אילולא נפגע בתאונת הדרכים.

 

הנפגע רשאי לדרוש החזר בגין שני סוגי ההוצאות הנ"ל שנגרמו לו עקב פגיעתו בתאונת הדרכים. חשוב לציין, כי ההחזר יוכר בד"כ כנגד הצגת קבלות המעידות על ביצוע התשלומים (כגון מוניות, תשלומים בגין דלק כשמדובר בנסיעה ברכב פרטי וכד'). לכן חשוב להקפיד ולשמור על כל הקבלות.

 

(3) עזרה וסיעוד – נפגע בתאונת דרכים נזקק לעתים לעזרה וסיעוד עקב פגיעתו, בין אם מדובר בעזרה בתקופה זמנית ובין אם באופן קבוע, תלוי כמובן בחומרת הפגיעה ובסוג הפגיעה שנגרמה עקב תאונת הדרכים.

 

מדובר בעזרה שיכולה להינתן ללא תשלום ע"י קרובי משפחה (כגון הורים של ילד שנפגע, בן זוג וכד') או ע"י גורמים מקצועיים תמורת תשלום (לרבות עזרה סיעודית, עוזרת בית, מטפלת, שיעורים פרטיים לילד או סטודנט, ועוד).

 

הנפגע זכאי לדרוש החזר כספי מחברת הביטוח הן בגין עזרה שניתנה ללא תשלום והן בגין עזרה מקצועית. במקרה הראשון (עזרת קרובים ללא תמורה) תתבצע הערכה של שווי העזרה (לרבות בגין הפסדי שכר שנגרמו, למשל, למי שנאלץ לסעוד את בן זוגו שנפגע בתאונת דרכים בגין פגיעה בשכרו של "הסועד" - העוזר) בהתחשב בחומרת הפגיעה ובהיקף העזרה שניתנה. במקרה השני (עזרה מקצועית) על הנפגע להציג קבלות ותיעוד מתאימים בדבר היזקקותו לעזרה ושיעור התשלומים ששולמו (למשל – תשלומים עבור עזרה סיעודית, תשלומי ביטוח לאומי לעוזרת בית). בד"כ יקשה מאד על הנפגע לשכנע בדבר היקף עזרה מקצועית כנ"ל ושיעור התשלומים בגינה ללא קבלות.

 

למותר לציין, כי הנפגע רשאי ולמעשה אף חייב לטעון כי בגדר פיצויים בגין עזרה יש להעריך גם עזרה עתידית לה יזקק.

 

(4) הוצאות מיוחדות - לעתים עקב הפגיעה מתעורר צורך להוציא הוצאות מיוחדות. למשל, במקרים של פגיעות קשות בניידות המצריכות שימוש קבוע וממושך בהליכון, כסא גלגלים או מיתקן אחר, עשוי להתעורר צורך בשינוי מקום הדיור של הנפגע בתאונת דרכים (למשל במקרה של מדרגות) או בהתאמת דירתו למצבו ומוגבלויותיו הנובעים מפגיעתו בתאונת הדרכים. במקרים אלה, זכאי הנתבע לדרוש כי חברת הביטוח תישא בעלויות הנדרשות מאחר שאין עליו לסבול נזק כספי הכרוך במימון הוצאות אלה הנובעות מפגיעתו בתאונת הדרכים.

 

ד. הפסדי פנסיה – מי שנפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצויים בגין הפסדי פנסיה ותשלומים סוציאליים שנגרעו או יגרעו ממנו עקב פגיעתו בתאונה.כך, למשל, אם לפני התאונה הנפגע עבד כעובד שכיר וכחלק מתנאי עבודתו הפריש עבורו מעבידו תשלומים חודשיים עבור פנסיה או תשלומים סוציאליים אחרים (כגון פוליסת ביטוח מנהלים, תשלומים לקופת גמל), אזי במידה ואותו נפגע פוטר מהעבודה עקב תאונת הדרכים הוא יהא זכאי לדרוש ולקבל פיצוי בגין הפסדים אלה.

 

בד"כ מדובר בהפסד שרובו עתידי (אלא אם הנפגע בגיל מבוגר מאד). שיעור ההפסד מחושב תוך השוואה בין הפסדי ההפרשות של המעביד בגין פנסיה אותן הנפגע היה אמור לקבל אילולא הפגיעה לעומת שיעור ההפרשות לפנסיה שהוא צפוי לקבל, אם בכלל, לאחר השינוי במצבו התעסוקתי.

 

אם הנפגע שינה את מצבו התעסוקתי ואינו עובד אחרי התאונה בתקופה ממושכת (מספר שנים), סביר להניח שייפסקו לטובתו הפסדי פנסיה מלאים. בכל מקרה, מהפסדי הפנסיה יופחתו ההפרשות שהיו חלות על הנפגע, שכן במרבית הסדרי הפנסיה הקיימים במשק העובד עצמו (= הנפגע) משתתף באחוזים מסוימים בהפרשות עבור פנסיה, המנוכות משכרו (בד"כ מדובר בהשתתפות בשיעור של 5%).

 

ה. הוצאות לצרכי המשפט - לעתים הנפגע נאלץ להוציא הוצאות שונות לצורך ניהול המשפט, כגון עבור תשלום למומחים עבור חוות דעת. כדוגמא ניתן להביא מקרהו של אדם שנפגע בצורה קשה בתאונת דרכים ומבקש להוכיח ע"י חוות דעת של מומחה מטעמו את ההוצאות הנדרשות לצורך התאמת דירתו למוגבלויותיו.

 

מבחינת הנפגע חשוב להציג חוות דעת זו בפני ביהמ"ש גם אם בשלב הראשוני הנפגע עצמו נושא בנטל עלות חוות הדעת, וזאת בהנחה שבאמצעות חוות הדעת הנפגע יקבל בסופו של דבר פיצויים גבוהים יותר.

 

כדוגמא נוספת ניתן להביא מקרה בו חברת הביטוח מגיש חוות דעת אקטוארית מטעמה להוכחת שיעור הניכויים בגין תשלומי ביטוח לאומי עתידיים לנפגע בגין אותה תאונה (למשל כאשר לנפגע נקבעה נכות גבוהה מ-20% ע"י הביטוח הלאומי). על הנפגע להיות ערוך להגשת חוות דעת נגדית של אקטואר מטעמו.

 

כפי שהסברנו לעיל, נפגע בתאונת דרכים אינו רשאי להציג בפני בית המשפט חוות דעת רפואית פרטית מטעמו בדבר שיעור נכויותיו הנובעות מפגיעתו בתאונה (ר' בפרק "מומחה רפואי"). לפיכך, לעתים מיותר להוציא הוצאה זו משם שיתכן שלא ישולם כל החזר בגינה.

ו. שכר טרחת עו"ד – במקרה של תאונת דרכים נקבעה בחוק תקרת שכר הטרחה המגיעה לעו"ד המייצג את הנפגע, באופן מדורג בהתאם להליכים שהתקיימו, כדלקמן:

 

- אם ההליך הסתיים בפשרה ללא פניה לביהמ"ש – ישולם לעוה"ד שכ"ט בסך 8% מהפיצויים בתוספת מע"מ.

 

- אם ההליך הסתיים בפשרה לאחר הגשת תביעה לבימ"ש ולפני תחילת שלב ההוכחות במשפט – ישולם לעוה"ד שכ"ט בסך 11% מהפיצויים בתוספת מע"מ.

 

- אם ההליך הסתיים בפס"ד או בפשרה לאחר תחילת שלב ההוכחות – ישולם לעוה"ד שכ"ט בסך 13% מהפיצויים בתוספת מע"מ.

 

תשלום תכוף - הסדר נוסף ייחודי אך ורק לנפגעי תאונות דרכים הינו זכותו של הנפגע לדרוש מחברת הביטוח תשלומים מיידיים לכיסוי הוצאות וצרכי מחיה דחופים הנובעים בד"כ מהעדר הכנסות או השתכרויות בתקופה סמוכה לתאונה.

 

כך, למשל, אם עובד עצמאי נפגע בתאונת דרכים בפגיעה קשה המצריכה אשפוזים ממושכים ובגין כך אותו נפגע אינו מסוגל לעבוד ולהשתכר, יהא זה מקרה קלאסי בו הנפגע יגיש לחברת הביטוח בקשה דחופה דחופה לתשלומים חודשיים ומיידיים. במידה וחברת הביטוח תסרב לכך יכול הנפגע לפנות בבקשה דחופה לביהמ"ש.

 

בד"כ מקובל כי הפיצויים שנפסקים בגדר תשלומים תכופים נמוכים משמעותית מסכום הפיצויים הכולל ומהווים תשלומים על חשבון הפיצויים, וזאת, כאמור, כסעד חירום.
 

 

הכותב הינו עו"ד-שותף ממשרד עורכי הדין קלורין, אדרי ושות'.
 

עודכן ב: 21/08/2013