בפסק דינו מיום 13.11.2008, דחה בית הדין תביעתו של עובד לקבלת הפרשי שכר מינימום. העובד, עבד במשך השבוע רק 41 שעות שבועיות, לעומת 43 שעות, כקבוע בצו ההרחבה- הסכם מסגרת הנוגע לקיצור שעות העבודה השבועיות במשק.

 

  כך נקבע, כי המערער אינו זכאי להפרשי שכר מינימום מאחר ולא הועסק ב"משרה מלאה". טענתו של המערער כי עבד ב"משרה מלאה" כנהוג במקום עבודתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי.

 

אולם לאחרונה ממש, בית הדין הארצי קבע ברוב דעות, כי במקרה בו עובד מועסק באופן קבוע במספר שעות עבודה הפוחת ממספר השעות למשרה מלאה, תיחשב משרת העובד כמשרה מלאה לצורך חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

  

 נקבע בפירוש, כי לצורך חישוב שכר המינימום על פי החוק, משרה מלאה הפחותה מ-43 שעות שבועיות, תחשב ככזו אם כך נהוג לעבוד במקום העבודה- ולא בהכרח, כפי שנקבע בצו ההרחבה.

 

 

 


עודכן ב: 06/05/2010