מה חשוב לדעת לפני בקשת התנגדות לצוואה?

כאשר עומדים להגיש התנגדות לצו קיום צוואה חשוב להבין כי העיקרון המנחה בדיני הצוואות הוא כיבוד רצון המת. על פי החוק כל אדם כשר לערוך צוואה, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין. בתי המשפט בוחנים את תוקפה של הצוואה באמצעות מספר מבחנים שנועדו לקבוע האם הצוואה אכן משקפת את רצונו האמיתי של המצווה. נקודת המוצא היא כי רצון המצווה הינו האינטרס היחיד הראוי להגנה. ליורשים או לכל אדם אחר אין כל אינטרס הסתמכות הראוי להגנה.

בסעיף 26 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 נקבע מי אינו כשר לצוות:

"צוואה שנעשתה על- ידי קטין או על -ידי מי שהוכרז כפסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה-בטלה".  

תפקידו של ביהמ"ש לבדוק את הטענה בדבר חוסר כושרו של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה. ביהמ"ש עשוי להחליט כי המצווה לא היה כשיר לערוך צוואה, וזאת כתוצאה ממצבו הנפשי, המנטלי והגופני במועד עריכת הצוואה.

נטל ההוכחה לקיומה של הגבלה כלשהי של המצווה, מוטל על מי שטוען לחוסר כושר אבחנה של המצווה. על המתנגד להיעזר בעדות רפואית, או בחוות דעת מומחה, באשר למצב המצווה במועד עריכת הצוואה.

חשוב להבין כי, אם בעת עריכת הצוואה המצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה, תהא הצוואה תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו כושר זה.

שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, לא די בספקות, הנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית , לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר.

קיימים 3 רכיבים עיקריים שיש להביא בחשבון על מנת לבחון האם המנוח היה כשיר לערוך צוואה:

א. מודעות המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה.
ב. ידיעתו בדבר היקף הרכוש ויורשיו.
ג. מודעותו לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו.

כמו כן, יש להוכיח כי המצווה היה בדעה צלולה ויכול היה לפרש נכון את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא. המשקל שיינתן ע"י ביהמ"ש לשיקולים אלה, משתנה מעניין לעניין על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ביהמ"ש יבחן את התנהגותו הכוללת של המצווה, בעת עריכת וחתימת הצוואה, ויבדוק האם היה בהתנהגותו של המצווה כדי להצביע כי ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

השיקול היחיד לבדיקת צוואה: רצונו של המצווה

חשוב להדגיש כי, בית המשפט אינו בודק את הצוואה על פי שיקולים הומניים ואינו בודק האם הצוואה סבירה או צודקת, כמו כן בית המשפט אינו בודק את תבונתו או מידותיו של המצווה, בית המשפט מתייחס לאמור בצוואה כאל הוראות המשקפות את שיקוליו, החלטותיו ורצונותיו של המצווה.

נקודת הזמן בה בודקים את כשירותו של המצווה היא מועד עריכת הצוואה וחתימתה וחומר הראיות צריך להתייחס למועד זה. חשוב לדעת כי אסור לאף אחד מהיורשים להיות נוכח או מעורב בעריכת הצוואה, במידה ואחד היורשים היה מעורב בעריכת הצוואה הוא לא יוכל לרשת את המצווה.

עו"ד רבקה ניר - עורכת דין וליטיגטורית במשרד עצמאי המתמחה בתחום מעמד אישי, דיני צוואות וירושות, התנגדויות לצו קיום צוואה, מקרקעין, פשיטת רגל והוצל"פ.