דינו של הסכם ממון בין בני זוג שלא אושר ע"י בית המשפט

עו"ד רבקה ניר
 

מטרת הנישואין היא בניית חיים משותפים והקמת משפחה. אולם יש לזכור כי כל אחד מבני הזוג הוא ישות נפרדת עם אינטרסים ואישיות נפרדים. כיום אחוז הגירושין גבוה ולמעשה לכל זוג שמתחתן יש סיכוי גבוה להתגרש.

עקב העלייה באחוז הגירושין וחוסר הודאות לגבי עתיד הזוגיות, מומלץ ליצור הסדר בין בני זוג שיגן על האינטרסים שלהם. הסכם ממון בא ליצור הסדר זה. במידה ולא קיים הסכם ממון, מתחילה לעתים קרובות "מלחמת עולם" בין בני הזוג במקרה של גירושין, כאשר כל צד מנסה לצאת מהקשר כשידו על העליונה.

בהסכם ממון יש לבחון עם מה הגיעו בני הזוג לחיים המשותפים, איזה רכוש הם הביאו אתם, ומה יעלה בגורלו של רכוש משותף שיצברו במשך השנים אם חלילה ייפרדו. הסכם ממון מונע חלוקה בלתי הוגנת של הרכוש במקרה של גירושין, וזאת כיוון שלא אחת קורה שאחד מבני הזוג כל כך רוצה להשיג את הגט, שהוא מוכן לוותר על רכוש המגיע לו וכתוצאה מכך השני נתפס לסחטנות.

חשוב לציין כי במידה והסכם ממון נחתם במהלך חיי הנישואין, על פי החוק הקיים היום יש לקבל אישור של בית המשפט על הסכם שכזה, אם הסכם ממון נחתם לפני הנישואין ולא אחריהם, מספיק לאשר אותו אצל נוטריון.

הבסיס החוקי להסכם ממון בין בני זוג, לאחר נישואיהם, הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973. סעיף 2 לחוק קובע כי:

2.(א) הסכם-ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה... או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג... וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו...".

בע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו (3) 421, 428 , אמר כבוד השופט בך כי "בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

ומה קורה כאשר ההסכם נחתם על ידי בני הזוג אך לא אושר בבית המשפט הרבני או בית המשפט לענייני משפחה? האם בכל המקרים לא יהיה לו תוקף, או שקיימים מקרים בהם ההסכם תקף למרות שלא אושר?

בבע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם), נקבע ע"י השופטת ארבל, כי "השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, בתלות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

מחד גיסא, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך גיסא, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים."

בבע"מ 7734/08, בבית המשפט העליון, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי "בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר כדין אך הצדדים נהגו לפיו - קיימת דוקטרינה פסיקתית המעניקה לו ככלל תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות".

על גישה זו חזרו בתי המשפט במספר הקשרים (ראו, בין היתר, רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, 100; ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817, 843-842; בג"ץ 8820/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי- אשקלון (לא פורסם); ג' פרוקצ'יה, "הפרת החובה לנהוג בתום לב" הפרקליט ל"ט (תש"ן) 65, 69; אלישבע ברק, "עקרון תום הלב במשפט העבודה" ספר ברנזון (כרך שני, תש"ס) 499, 525-522),

בבע"מ 9126/05 , פלוני נ' פלונית (לא פורסם) קבע השופט רובינשטיין כי "לעיצומם של דברים, כשלעצמי מקובלת עלי במישור העקרוני העמדה שהציג בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יוכל צד להסכם ממון חתום שלא הוגש לאישור להישמע בטענה של העדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם".

יחד עם זאת, הסכמי ממון שקיבלו תוקף, למרות שלא אושרו בבית המשפט, הינם במקרים חריגים בלבד, כפי שאמר כבוד השופט רובינשטיין שם (ראה בע"מ 7734/08): "כשם שרק במקרים חריגים חוזה שלא נחתם יחייב את הצדדים לו מכוח עקרון תום הלב, כך רק במקרים חריגים יחייב הסכם ממון שלא אושר (אף אם נחתם) את הצדדים לו מכוח עיקרון זה. על בתי המשפט לזכור, כי דרך המלך היא אישור ההסכם כדין בהתאם להוראות החוק."

במילים אחרות: יש לאשר הסכם בין בני זוג בבית המשפט ורק במקרים חריגים יקבל ההסכם תוקף למרות שלא אושר.

ההחלטה אם הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט הינו מקרה חריג שבו מחייב ההסכם את הצדדים אף שלא אושר כדין – נתונה בידיו של בית המשפט הבוחן את ההסכם על פי אמות מידה שונות.