לבחירה הערכאה חשיבות גדולה ומכרעת, ישנן שתי אפשרויות העומדות בפני הגבר והאישה בבואם להתדיין בעניינים הכרוכים לגירושין: בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וזאת בכל הנוגע להסדרת נושא הרכוש, מזונות הילדים ,מזונות האישה ,איזון המשאבים וכיו"ב. קיים יתרון גדול מאוד למי שמקדים ובוחר את הערכאה המתאימה לו ביותר.

 

פעמים רבות מוכרע גורל התיק בהתאם לשאלה מי משני בני הזוג הקדים את השני בהגשת התביעות לבית הדין או לבית המשפט לענייני משפחה, זאת מאחר ובין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני קיים שוני בפסיקתם. למהלך הראשון קיימת משמעות טקטית ופסיכולוגית. השוני בין הפסיקה שבין בתי הדין לבתי המשפט גורם לתופעה של מרוץ סמכויות וכל הקודם זוכה.

 

המשמעות הטקטית שיש לשאלה מי עשה את המהלך הראשון

 

הדעה הרווחת היא כי לגבר עדיף להתדיין בבית הדין הרבני ואילו הערכאה העדיפה לאישה היא בית המשפט לענייני משפחה.


גבר העומד בפני הליך גירושין יעדיף לרוב להזדרז ולהגיש את תביעתו לבית הדין הרבני ויבקש לכרוך בתביעה את נושא הגירושין, מזונות האישה,מזונות הילדים ומשמורתם, כאשר את נושא הדירה יעדיף הגבר להשאיר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. זאת על מנת להפעיל לחץ על האישה בפני הסיכון שדירת המגורים תימכר לאלתר.

 

אישה לעומת זאת, תעדיף לתבוע את מזונותיה ואת מזונות הילדים בבית המשפט לענייני משפחה, זאת מאחר ובית המשפט לענייני משפחה פוסק על פי רוב מזונות גבוהים יותר ומצמיד אותם למדד, בעוד בית הדין הרבני פוסק ברוב המקרים מזונות נמוכים יותר הצמודים לתוספת היוקר בלבד.

 

את נושא הרכוש תעדיף האישה להשאיר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, שכן בית המשפט יעניק לה ברוב המקרים מחצית מכל רכוש בין אם הוא רשום על שמה ובין אם לא, בעוד בית הדין הרבני יכריע בשאלת גורל הרכוש לרוב לפי צורת הרישום אף בלא כל קשר למאמץ המשותף ולתרומת האישה בניהול המשק הבית ובגידול הילדים. מסיבה זו יעדיף הגבר לדון בענייני רכוש בבית הדין הרבני, אלא אם רוב הרכוש רשום על שם האישה.

 

אמנם ההלכה האזרחית בדבר שיתוף בנכסים מחייבת את בתי הדין הרבניים, אולם ישנם מקרים בהם בתי הדין עוקפים הלכה זו ואינם מעניקים לאישה את מחצית הרכוש ואישה הרוצה בכל זאת להילחם על הרכוש שמגיע לה על פי הלכת השיתוף או על פי עקרון איזון המשאבים, צריכה לפנות לבג"צ, דבר הכרוך במלחמה קשה ובהוצאה כספית גדולה.

 

עניין השוני בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה, גורם למירוץ סמכויות, כאשר "כל הקודם זוכה". ואולם, לא תמיד דעה רווחת זו נכונה.

 

ישנם מקרים מסוימים בהם עדיף לאישה שהדיון בעניינה ייערך בבית הדין הרבני דווקא. כך למשל, מדור ספציפי המעניק לאישה יתרון גדול, יכולה האישה לקבל אך ורק בבית הדין הרבני. ולכן יש צורך לעיתים לפצל את התביעות. לדוגמא: מזונות ילדים לבית המשפט ומזונות אישה לבית הדין הרבני.

 

לשאלה מי עשה את הצעד הראשון, יש אף משמעות פסיכולוגית


מי שעשה את הצעד הראשון מרגיש כי ידו על העליונה והוא בא עם ביטחון רב למשא ומתן, וכך משיג יתרון מסויים גם אם אין לכך בסיס משפטי מוצדק.


חשוב לדעת שלא בכל מקרה שבו גבר הקדים וכרך בבית הדין הרבני את הנושאים הקשורים בגירושין הדבר פועל לרעת האישה. קיימים מקרים בהם למרות הגשת התביעה לבית הדין הרבני, תהיה הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לתנאים אשר מחייבים בכריכת הרכוש לגירושין. כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו המיוחדות.

 

בכל מקרה בו יש ספק האם להגיש תביעה כדי לתפוס את הסמכות או לא להגיש כדי שלא להסלים את המצב מומלץ להגיש תביעה ליתר ביטחון, על מנת לוודא שהערכאה הרצויה לאותו לקוח (בין אם גבר ובין אישה) תדון בנושא, ומיד לאחר הגשת התביעות יש להציע לבן הזוג לפנות לגישור.


לאפשרות זו יש יתרון גדול, הלקוח וידא והבטיח כי תביעתו תידון במקום המתאים לו (אם בית הדין ואם בית המשפט לענייני משפחה). הצעה כזו מאפשרת לפנות להליכי גישור בלי לקחת סיכון מיותר שבן הזוג השני יקדים אותך במירוץ הסמכויות. הגשת תביעה והטלת עיקולים לפני תחילתו של משא ומתן תורמים ליצירת לחץ ומשמשים קלף מיקוח טוב יותר.

 

מאמר זה הינו למידע ראשוני בלבד ואינו מיועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.