רפורמה נמהרת בדיני התעבורה

לפני מספר חודשים אישרה הכנסת בהצבעה טרומית הצעת חוק של חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, אורלי לוי-אבקסיס ופניה קירשנבאום, לתקן את פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), כך שכלפי נהגים העונים לקריטריונים מסוימים תהיה "אפס סבלנות" בכל מה שנוגע לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. החקיקה החדשה תהיה רלוונטית לגבי נהגים מקצועיים (נהגי אוטובוסים, מוניות, רכבים מסחריים וציבוריים) וכן לגבי נהגים שטרם מלאו להם 24 שנים ונהגים הנוסעים ללא רישיון בתוקף מעל שנתיים.

לכאורה, כל מי שמשקיף מן הצד באופן שטחי על הנעשה בכבשים (מבלי להיכנס לעומקה של הסוגיה), וודאי יתמוך בלהט רב ביוזמה החדשה, בהתעלם מן ההשלכות הקשות שלה ומהבעייתיות החקיקתית הגלומה בה.

בהתייחס לכך אני חש צורך למען הסר ספק ולמרות שנראה לי שהדבר ברור מאליו שאני חש סלידה מתופעת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול, אך כמו כל דבר בחיים יש לקחת גם את הנושא הזה בפרופורציה הנכונה ולא להפריז ולהרחיק למחוזות קוטביים מידי כמו שעשו במקרה הזה.

עונש המינימום הקבוע בחוק לנהיגה בשכרות שנקבע עוד בשלהי שנות התשעים עומד על שנתיים פסילת רישיון נהיגה בפועל, כאשר רף המדידה לקביעת כמות האלכוהול המותרת לנהג בישראל (240 מיקרו-גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף או 50 מילי-גרם דם), הוא נמוך באופן יחסי לרף הקבוע בלא מעט מדינות בעולם המערבי ובכלל. המשמעות של "אפס סובלנות" המגולמת בחקיקה החדשה תבוא לידי ביטוי בכך ששתיית כוס קטנה של יין, בהרמת כוסית לרגל החג במקום העבודה, יכולה להביא לפסילת רישיון לשנתיים מאדם שכל פרנסתו בנהיגה, על כל המשתמע מן העובדה שאדם שהכשיר עצמו כל חייו להיות נהג מקצועי, עלול עצמו מובטל, באמצע החיים בגלל לגימה קטנה של מעט יין לכבוד החג.

דוגמא נוספת; מי שבקיא בנושא הלקסיקולוגי ידע לספר כי השפעת האלכוהול על הגוף היא שונה בין אדם לאדם; מי שהינו למשל בעל גוף גבוה וחסון, וארץ מוצאו במדינה שם קיימת תרבות שתיית אלכוהול ארוכת שנים והוא עצמו פיתח הרגלי שתייה, הרי שהאלכוהול ישפיע על גופו באופן שונה מאשר אותה כמות בדיוק על אדם רזה ונמוך, ששותה לעיתים רחוקות ומוצאו ממקום בו לא קיימת תרבות של שתייה.

על האחרון השפעת האלכוהול תהיה כמעט מיידית, בעוד שהראשון, שגופו מורגל ואף "מיומון" מבחינה גנטית להתמודד עם אלכוהול, ההשפעה תהיה שונה ומופחתת באופן משמעותי, גם אם שניהם שתו כאמור את אותה הכמות בדיוק. עמדתי בפרוט על סוגייה זו, וזאת על מנת להציג את נקודת התורפה הבאה; קשה מאוד לאדם לדעת מתי בדיוק פגה השפעת האלכוהול על גופו. יתכן מאוד שאדם ייצא לבילוי בערב, ישתה אלכוהול ולא ינהג, אולם כאשר יקום שש או שבע שעות מאוחר יותר וייסע ברכב לעבודה, הוא עלול להיתפס נוהג ובשל שרידי אלכוהול בודדים בדמו הוא יאלץ להיפרד מרישיון הנהיגה לשנתיים.

מי שעוד עלולים לשלם מחיר כבד ולא בצדק על מדיניות "אפס הסבלנות" הם נהגים הנוטלים תרופות המכילות אלכוהול או צורכים מוצר קולינרי כלשהו שבו קיימים אולי כמויות אלכוהול קטנות והם לא מודעים לכך. אם ההצעה תאושר בסופו של דבר אנו עלולים למצוא לא מעט נהגים מקצועיים שיהפכו למובטלים מעבודה לפרקי זמן ארוכים, בשל כמות קטנה וחסר משמעות של אלכוהול בדמם.

לפיכך על מנת למזער את הנזק, הרי שהייתי מציע לחברי הכנסת, במידה והם נחושים להעביר את החוק להוסיף ולקבוע לכל הפחות מדרגת ענישה מינימאלית נמוכה יותר בגין ההרשעה לפי החוק החדש בדמות ענישה מופחת שתשאיר שיקול דעת בידי השופטים לעניין מידת הענישה הדרושה כולל תקופת הפסילה בפועל במקרים כאלה.