חוק הירושה מקנה לאדם לצוות מה ייעשה ברכושו בדרך של צוואה המהווה מסמך משפטי שאם הוא נעשה כדין הרי שהוא יגבר על הוראות החוק.
ובמה דברים אמורים – מדובר בעיקרון חופש הציווי -אדם חופשי לעשות ברכושו, גם לאחר מותו, כפי העולה על רוחו לרבות הדרת אישה, ילדים או חלק מהם מרכושו או הורשה לגופים או מוסדות כשרים אשר הדין לא מקנה להם כל זכויות בחוק הירושה.
למעשה מוריש אשר מעוניין לסטות מהוראות חוק הירושה הקובעות כי רכוש הנפטר יעבור במחצית לאישה ואילו היתרה תחולק בין היורשים שווה בשווה – עליו לערוך צוואה על מנת להבטיח כי רצונו יכובד לאחר פטירתו מן העולם. אגב כך ישנה אפשרות בידי המוריש לצוות את רכושו תוך התנאת תנאים כמו למשל השארת האישה עד אחרית ימיה בדירת המוריש ורק לאחר מכן ליתן אפשרות לממשה ולהעביר את תמורתה ליורשים על פי הצוואה.
יש לשים לב שכל זמן שהמוריש בחיים הרי שהוא יכול לעשות בצוואה ככל העולה על רוחו לרבות לבטלה ,לשנותה להוסיף פרטים או להשמיטם. החוק קובע בכל מקרה כי אם קיימות שתי צוואות הרי שהצוואה המאוחרת תגבר על קודמתה. למרות האמור לעיל יש כמה הגבלות כמו חובות מעיזבון, מזונות מן העיזבון, חלקה של האישה ברכוש המשותף, כתובה וכיו"ב אך על אלה אדון במאמר נפרד.
חוק הירושה מכיר בכמה סוגי צוואת: צוואה בכתב, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואת שכיב מרע שהינה צוואה בע"פ.
צוואה בכתב - הינה צוואה שרצוי לעשותה בסיוע עורך דין למרות שהיא ככלל צוואה שקל לעשותה וזאת במגמה למנוע את פסילתה של הצוואה.
צוואה בעדים – אף צוואה זו, במגמה לבחון את דרישות החוקיות לאופן ניסוחה, רצוי לעשותה בסיוע ייעוץ משפטי במגמה לשמר את חוקיותה.
צוואה בפני רשות - המחוקק אפשר למוריש ליתן את צוואתו בעל פה כאשר זו נעשית בפני שופט, רשם או נוטריון וזאת כאשר נערך פרוטוקול ואחד מהנזכרים מאשרים כי הצוואה נערכה בפניהם.
צוואת שכיב מרע - ביטוי זה בא מהדין העברי. כאשר אדם עומד לפני מותו יכול הוא ליתן את צוואתו בעל פה כאשר ישנם שני עדים ואולם הצוואה לא תהיה תקפה במידה וחלף חודש ימים מעת "עריכת" הצוואה אם המוריש נותר בחיים ואולם אם היה חולה במשך שנתיים ולאו דווקא ממחלקה קשה יכולה הצוואה להיות בתוקף אגב כך המחוקק הרחיב את ההגדרה לעניין המחלה הקשה כך שגם אם מדובר ביורד ים או במתאבד יכולה הצוואה להישאר בתוקף.
עודכן ב: 05/06/2024
.jpg)
-min(2).jpg)
