מהי תאונת דרכים?
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 מגדיר מהי "תאונת דרכים". תאונת דרכים הינה תאונה שנגרמה בעקבות שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.
כך תאונה עקב התלקחות או התפוצצות של רכיב ברכב, תאונה עקב שימוש בכוח המכני של הרכב (בתנאי שהרכב לא שינה את ייעודו). ואולם, מעשה שנעשה במכוון וגרם לתאונה, כלומר כשהרכב שימש ככלי לגרימת הנזק ולא לצרכים תחבורתיים, לא יכנס להגדרה של תאונת דרכים.
האם זה חשוב מי אשם?
נפגעי גוף בתאונות דרכים נוטים לחשוב כי זכאותם לקבלת פיצויים מותנית בשאלה של אשם. הנחה זו אינה נכונה שכן, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים קובע בין היתר הסדר של העדר אשם, זהו עקרון האחריות המוחלטת.
הרעיון הוא שמרגע שאדם עונה על התנאים הקבועים בחוק והאירוע אכן מהווה "תאונת דרכים" על פי משמעותו בחוק, ואכן נגרם לאותו ניזוק נזק כתוצאה מהתאונה, יהיה זכאי הניזוק לפיצויים גם הוא אשם בתאונה שנגרמה. כלומר, הגם שמדובר באירוע נזיקי התביעה לא תידון כתביעת רשלנות על פי פקודת הנזיקין.
הרעיון שעומד מאחורי העיקרון של האחריות המוחלטת הוא שכל אדם שנפגע בתאונה יוכל לזכות בפיצוי על נזקיו ללא תלות בשאלה האם המזיק שפגע בו בעל או חסר אמצעים. על פי ההסדר הנתבעת היא חברת הביטוח לה "כיס עמוק", כך שכל ניזוק יפוצה בסופו של דבר על נזקיו.
הגבלת הפיצוי- לצד עקרון האחריות המוחלטת והעדר אשם קובע החוק מנגנון להגבלת הפיצויים על ידי קביעת "תקרות" פיצוי.
כך לדוגמא קובע החוק כי השכר בגינו יחושב הפיצוי לניזוק לא יעלה על שילוש השכר הממוצע במשק. בנוסף, קיימת הגבלה בחוק בפיצוי הנזק הלא ממוני.
מדובר במנגנון וויסות של סכומי הפיצויים שאמור לקבל ניזוק עקב המשטר הקיים של אחריות מוחלטת המעניק פיצוי לכל ניזוק ללא קשר לשאלת האשם.
מה הדין כשלא ניתן לתבוע אף מבטח?
השאלה שמתעוררת היא מה הדין במקרים שהנהג לא ידוע, כך לדוגמא תאונת "פגע וברח" או מה הדין במקרים שהנהג הינו חסר רישיון, נהג ללא פוליסת ביטוח תקפה או בניגוד לתנאי הפוליסה או כשחברת הביטוח נכנסת להליכי פירוק- בכל במקרים הללו נכנסת לתמונה "קרנית"- קרן לנפגעי תאונות דרכים והיא הופכת להיות הנתבעת בתיק.
קרנית הוקמה על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והיא הופכת להיות המבטחת בכל המקרים המנויים לעיל. הרעיון העיקרי של המחוקק הוא למנוע ככל האפשר מצב בו ניזוק שספג פגיעה עקב תאונת דרכים יוותר ללא כל פיצוי.
מומחים רפואיים תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 קובעות כי לכתב התביעה אשר מגיש ניזוק בתאונות דרכים יצרף הניזוק בקשה למינוי מומחה רפואי.
בניגוד לתיקי נזיקין על פי פקודת הנזיקין המחייבים ניזוק להגיש את התביעה בצירוף חוות דעת מומחה מטעמו, על פי תקנות הפיצויים התובע לא יצרף כל חוות דעת מטעמו. הרעיון הוא מינוי מומחה רפואי אחד על ידי בית המשפט (בכל תחום מבוקש) אשר חוות דעתו מחייבת את הצדדים (לא בהכרח את בית המשפט).
הרציונל שעומד מאחורי הדברים הוא ייעול ההליכים, שכן במידה וכל צד מגיש חוות דעת מטעמו, חוות דעתו של כל מומחה משרתת את האינטרס של הצד אשר הזמינה והרבה פעמים בית המשפט ממנה מומחה שלישי מטעמו. על כן על מנת לקדם את ההליך מופקדת המלאכה בידי מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט על מנת שיכתוב חוות דעת אחת.
***מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי.
.jpg)
.JPG)
.jpg)
.jpg)
