(הכותב הוא עו"ד חבר ועדת צבא ובטחון, רפואה ומשפט, דיני עבודה בלשכת עורכי הדין בישראל, סא"ל (במיל') , סנ"צ (מי'), בכיר לשעבר בשירות המדינה והשירות הציבורי, בעל תארים נוספים בכלכלה ובסטטיסטיקה ומינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים)


מבוא
המקרא מביא את סיפור ניסיונו של אח לִפְדוֹת "ברכה" שנועדה לאחיו. האב – יצחק – התלבט בזיהוי הבן: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" – הקול וטביעת הידיים לא תאמו זה לזו.
ומסופר גם על חטיפה ובידוי ראיות – הטבלת שרידי כתונת החטוף בדם, והצגתה בפני אבי הנעדר כהוכחת זיהוי: "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא?" בדיקת סיבים ובדיקת DNA, היו מאפשרות את זיהוי בעל הכותונת, ומוכיחה כי הדם שבכתמים לא של יוסף היה.

חקירת אירוע פלילי היא משימה מורכבת, כיוון שברוב המקרים, מבצעיו נעלמים מן הזירה, מה גם שהאירוע מתוכנן, בין היתר, כדי למנוע מן הרשויות אפשרות להתחקות אחר העבריינים. כיום מצויים בידי הרשויות החוקרות אמצעים המסייעים בידיהן לגלות את המעורבים באירוע הפלילי.
אחד האמצעים החשובים הוא טביעות אצבעות המעורבים, הן המבצעים והן הקורבנות. אבחון באמצעות טביעת אצבעות נחשב לטכניקה מדויקת ביותר. ניצול מרבי של מאגרי טביעות אצבעות, עשוי לסייע רבות לשלטונות החוק בזיהוי אלה המסכנים את החברה.
עם זאת, המחוקק במדינות המפותחות, מקפיד על שמירת זכויות האזרח וצנעת הפרט, ומועלית הטענה כי שימוש במאגרי טביעת אצבעות אינו ראוי, מחשש לפגיעה באינטרסים אלה.


מערכות זיהוי / מאגרי מידע
זיהוי אישי
זיהוי אישי הוא יסוד מוסד לכל אורך תולדות האנושות. עם לידתו ניתן לאדם שם אישי – ייחודי, והוא מזוהה בשם זה, בתוספת שם אביו ו/או אמו ומשפחת האב, והשבט: "קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" . הקמת מאגרי מידע כולל ומקיף נעשית עד עצם היום הזה במפקד: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותיהם לבית אבותם במספר שמות..." .

מרשם האוכלוסין
חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה –1965,מחייב תושב למסור לפקיד הרישום פרטים הנוגעים לו, וכל שינוי בהם:
1. שם המשפחה, שם הפרטי ושמות קודמים
2. שמות ההורים
3. תאריך לידה ומקום הלידה
4. מין
5. לאום
6. דת
7. מצב אישי (רווק/ נשוי/ גרוש/ אלמן)
8. שם בן הזוג
9. שמות ילדים, תאריכי לידתם ומינם
10. אזרחות או אזרחויות נוכחית והקודמות
11. מען
12. תאריך הכניסה לישראל
13. התאריך בו נעשה תושב.

תושב שנרשם לראשונה נקבע לרישומו מספר זהות. תושב שמלאו לו 16 שנה חייב לקבל תעודת זהות. בתעודה נמצאים פרטי הרישום הנקבעים על ידי שר הפנים, באישור ועדת החוקה, ופרטים נוספים שנקבעו ואושרו. לעודה מוצמד תצלום של בעל התעודה. תעודת הזהות נושאת את חתימת ידו של בעל התעודה או את טביעת אצבעו. בעבר היה נהוג לרשום בתעודה גם גובה, צבע שיער וצבע עיניים.

זיהוי רכוש
על סוגי נכסים מסוימים חלה חובת רישום בעלות, הכוללת תיעוד והגדרה חד-משמעיים של הנכס. חובה זאת באה מתוך הגנה על אינטרס הקניין של בעל הנכס. המרשמים הם מאגרי מידע, למקרקעין, כלי רכב, חברות, קווי טלפון וכיו'. רוב מאגרי המידע ממוחשבים, מאוחסנים בשיטות אלקטרוניות, המאפשרות עיבוד מהיר, העלאת מידע, והצלבה עם מידע שבמאגרים אחרים.

זיהוי פלילי
הזיהוי הפלילי, מטרתו לקשר בין ממצאים שנמצאו בזירת עבירה, לבני אדם או חפצים שייתכן והיו קשורים לאירוע. ברוב המשטרות בעולם קיימות יחידות שעיסוקן זיהוי פלילי.
בשנים האחרונות הוקמו גם מאגרי מידע גנטי, ובהם דגימות DNAשנלקחו מדם, רוק או זרע, ומאפשרים השוואת דגימות וזיהוין בדרגת אמינות גבוהה ביותר (99.9%). אך בניגוד לטביעת אצבעות, שהמידע בה ניטראלי ויש לו משמעות לייחודיות הזיהוי בלבד, פענוח הפרופיל הגנטי עלול לחשוף גם פרטים אישיים שאינם נוחים לבעליהם, כגון מחלות ונטייה גנטית למחלות. לעניין זה אושר בשנת 2005 תיקון בחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 פרק ז': שימוש במידע גנטי על ידי רשויות הביטחון ורשויות אכיפת החוק.

טביעת אצבעות
המבנה האנטומי
בעור אדם שתי שכבות עיקריות: אפידרמיס – השכבה החיצונית, דרמיס – השכבה העמוקה.
עור האדם לכאורה הוא חלק, למעשה, עור כף היד וכף הרגל שונה מזה המכסה חלקי גוף אחרים. בעור כף היד וכף הרגל מצויים רכסים עדינים וביניהם חריצים, המסודרים בשורות ובצורות גיאומטריות שונות, ובראש הרכסים נקבוביות של בלוטות זיעה. טביעת אצבע נשארת על משטח בו נוגעת האצבע או כף היד, והיא עקבה של הפרשת הזיעה מבלוטות הזיעה. טביעת אצבע יכולה להיוותר גם כשאצבע באה במגע עם חומר דביק, או כשהמשטח עמו באה האצבע במגע הוא מאובק או עשוי חומר המשנה את צורתו, כפלסטלינה, מֶרְק, צבע טרי וכד'.
נהוג להבדיל בין שלושה סוגי טביעות:
- טביעות אצבעות
- טביעות כפות ידיים
- טביעות כפות רגליים

החשובות מכולן הן טביעות אצבעות, ובעיקר טביעות החלק הפנימי של הפרק העליון בכל אצבע. הצורות העיקריות המאפיינות את הרכסים:
- הקשת
- הלולאה
- המערבולת

עם החלמה מפציעה חוזרים הרכסים המקוריים ללא שינוי צורתם המקורית. הרכסים מגיעים לצורתם הסופית בחודש הרביעי לחיי העובר, וזו אינה משתנה במהלך החיים, ונשמרת גם לאחר מותו, כל עוד הרקמה שמורה.

זיהוי טביעת אצבעות
על תופעה ייחודית זו של טביעת אצבעות באו דברי חז''ל: ''להגיד גדולתו של הקב''ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב''ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו'' .
תצלומים והשוואת כתבי יד וחתימות, ניתנות לזיוף, ועם התקדמות הטכנולוגיה כך משתכללות אפשריות הזיוף, הדורש מומחיות ומכשור שפותח לצרכים אלה. לעומת כל אלה, טביעות אצבעות של אדם נשארות זהות, ואינן ניתנות לחיקוי.

שיטת זיהוי טביעת אצבעות המודרנית קרויה בלשון מדעית ''דָקטִילוֹסקוֹפִּיָה''. אבי השיטה סיר וילאם הרשל (Sir William Hershel), ששימש מושל מחוז בהודו, במאה ה-19, היה הראשון שהשתמש בטביעת אצבעות לצורך זיהוי, והציע להנהיג שיטה זו במשטרה. את ניסיונותיו התחיל הרשל בשנת 1858. בשנת 1877 לאחר שגילה כי אין שתי טביעות אצבעות זהות, הציע להנהיג את השיטה בכל בתי הסוהר של המדינה.

בשנת 1880 הועלה הרעיון גילוי טביעת אצבעות בזירת פשע, כדי לאפשר את זיהוי הפושע. להוכחה כי זהות בין שתי טביעות אצבעות, מורה על שייכותן לאדם מסוים, ואחד בלבד, היה הכרח לבסס את התזה, שלא תתכנה טביעות אצבעות זהות, אצל בני אדם שונים.
ב-1892 התפרסם בלונדון מחקרו של ד''ר גלטון (Dr. Galton) ''טביעות אצבעות'', שביסס והכיח את התזה האמורה, במחקר בו הושוו מיליוני טפסים של טביעת אצבעות שנאספו בעולם. לא נמצא ביניהם ולוּ זוג אחד בו היו הטביעות זהות. ד"ר גלטון גם פיתח שיטת מיון לטביעת האצבעות.
שיטתו של ד''ר גלטון שוכללה בידי סיר אדוארד ריצארד הנרי (Sir Edward Richard Henry) ובספרו ''מיון ושימוש בטביעת אצבעות'' הניח יסוד לשיטה הקרויה ''שיטת הנרי''. שיטה זאת מקובלת עד היום בשלמותה תוך שינויים קלים, במרבית חלקי תבל, לרבות ישראל, לבד מארצות דרום אמריקה.
הוכחת שייכותה של טביעת אצבע לאדם מסיום, או ביתר דיוק, הוכחת הדגימה שנמצאה לזו שבמאגר, וזהות בעליה ידוע, מבוססת על הימצא מספר נתון של אזורים זהים בשתי הדוגמאות – "נקודות גלטון". יש לציין כי מספר נקודות גלטון זהות, המוכיחות זהות, נתונה במחלקות בין רשויות חקירה חשובות – בין משרד החקירות הפדראלי (FBI) האמריקאי ל-MI5 – מקבילתו האנגלית.

מאגרי טביעת אצבעות במשטרה
מאגר מחלקת עיבוד נתונים אוטומטי
האוסף הגדול ביותר של טביעת אצבעות במשטרת ישראל הוא זה של הרישום הפלילי, המנוהל על ידי מחלקת עיבוד נתונים אוטומטי (להלן: מענ''א) במטה הארצי (להלן" מטא"ר) בירושלים. תחילתו בתקופת המנדט הבריטי, החל בשנת 1918.
פקודות המטה הארצי מחייבת אדם שנחשד בביצוע עבירה, ונתון עקב כך במעצר, להיענות לדרישה למסור את טביעת אצבעותיו, ו/או טביעת כפות ידיו. לקיחת טביעת האצבעות נעשית ביחידה החוקרת בידי או חוליית הזיהוי הפלילי המקומיות. הטפסים מועברים למענ''א במטה הארצי. חשוד שאינו עצור, מיציע לו החוקר למסור את טביעת אצבעותיו ו/או את טביעת כפות ידיו, לאחר מתן הסברו כי אין הנחקר חייב לעשות כן, אלא על פי רצונו.
מאגר המחלקה לזיהוי פלילי
מעתקים של טביעות אצבע, אינם הטבעת אצבעות ישירה אלא עותקים מהמקור, שנלקחו ונאספו בזירת אירוע/עבירה, מועברים לאוסף הארצי של המחלקה לזיהוי פלילי (להלן: מז''פ) במטא"ר. היה ונחשד אדם בביצוע עבירה חמורה כרצח או ניסיון לרצח, אונס, שוד, התפרצות, סמים, נשיאת נשק וכיו', חייב החשוד למסור בנוסף לטביעת אצבעותיו, גם את טביעת כפות ידיו. נתונים אלה מועברים למז"פ שבמטא''ר ומצורפים לאוסף הארצי.
הבסיס החוקי
ביום 19.06.05 אושר תיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף החשוד) תיקון התשס"ה-2005, ושם החוק תוקן ל- "חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי". טביעת אצבעות נכללת בהגדרת "אמצעי זיהוי". בסעיף 2(ו) נאמר: "נתוני זיהוי שהופקו ממה שניטל לפי פרק זה, רשאית משטרת ישראל להכלילם במאגר..."

מאגרי טביעת אצבעות בצה"ל
מאגר צה''ל – פלילי
גם בצה''ל קיימת חובת איסוף טביעת אצבעות ממי שהוטל עליו מאסר על תנאי מכוח סעיף 245א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 ותקנות השיפוט הצבאי (מתן טביעת אצבעות) תשכ''ח 1968. תקנה זו פורסמה גם בהוראות הפיקוד העליון הפ''ע 5.0408 ובעקבותיה גם פקודת מטכ''ל פ''מ 33.1011.
מאגר צה''ל - כללי
כמסקנה מהתחקירים שנעשו לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוחלט להנהיג חובת מסירה של טביעת אצבעות לכל חייל בצה''ל. נוהג זה קיים בצבאות רבים, ומטרתו העיקרית לעזור בזיהוי חיילים במקרי אסון, או אובדן זיכרון במלחמה או זיהוי גופות.
בד בבד קבע צה"ל את מקום ריכוזן, לצורך הקלה באיתור טביעות האצבעות הנדרשות. טופס טביעת האצבעות מקודד, מוקלד למאגר, ומתויק בתיק האישי.
מאגר גנטי
באוקטובר 1999 החליט צה''ל על הקמת בנק דם מיוחד לאיסוף מידע גנטי על כל חיילי השירות הסדיר ומערך המילואים.


העברת נתונים ממאגרי מידע
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
הוראות ס"ק 7(א) ו-7(ג) וכן סעיף 11 לחוק יסוד זה שוללות, מכל הרשויות, את האפשרות של לקיחת טביעת האצבעות מאדם שלא בהסכמתו, וכמו כן אוסרות לעשות בהן שימוש שלא למטרה לשמה הן נלקחו.

חוק הגנת הפרטיות
חוק הגנת הפרטיות התשמ''א –1981 הוא החוק המרכזי בתחום זה. החוק אוסר על הפגיעה בפרטיות, מגדיר מה היא הפגיעה בפרטיות, ומה הוא המידע המוגן, ומה הם מאגרי מידע, ואת המידע שגילויו איננו בגדר פגיעה בפרטיות . החוק מוציא מהגדרת פגיעה את שנעשה ואת העושה על פי דין, ובמסגרת תפקידו, מעשה שיש בו לכאורה פגיעה. אך יש בחוק הוראה נוספת המוציאה מכלל חובת מסירת מידע מתוך איסורים מכוח עקרונות אתיקה מקצועית .

מכאן שחוק הגנת הפרטיות הוא אמנם החוק המרכזי בתחום העברת נתונים ממאגרי מידע לגורמים אחרים, אך זאת, כל עוד אין הוראות אחרות ומיוחדות בחיקוק אחר הדנות בסוג מסוים של מידע. כללית נאסר השימוש במערכות מידע, תוך מתן היתר לשימוש במקרים ובתנאים ספציפיים, וזאת בסייגים המתאימים.

חוק המחשבים
בחוק המחשבים אין התייחסות ישירה למאגרי מידע, אלא אך ורק הוראות בדומה לאלה שבחוק האזנות סתר או הסגת גבול.

חוק המרשם הפלילי
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים התשמ"א –1981 מאפשר למענ"א, כמנהלת מאגר המידע של
המרשם הפלילי למסור מידע לאגפי המשטרה האחרים במסגרת תפקידם (חקירות וכיו') .
מכאן כי המשטרה זכאית לקבל מהמאגרים אך ורק מידע פלילי, דהיינו הרשעות והחלטות אחרות על פי חוק ואף זאת בהתאם לכללים שיאושרו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ובאישור ועדת החוקה של הכנסת.
הווה אומר שמידע שאינו פלילי אין המשטרה זכאית לקבלו, ובכלל זה גם נתוני טביעת אצבעות שאינם מהמרשם הפלילי.
בחוק המרשם כלולות גם הוראות המתייחסות למסירת מידע הכלול ברישומים הפליליים שהמשטרה מנהלת לצרכיה, להבדיל מהמרשם הפלילי המתייחס להרשעות בפועל והחלטות אחרות. לפי סעיף 11 לחוק המרשם המשטרה או גוף שרשאי למסור מידע לפי חוק זה רשאים למסור למי שזכאי לקבל מידע לפי חוק זה, גם פרטים בדבר הליכי משפט וחקירות פליליות התלויים ועומדים, בעניינים שבהרשעות בהם הן פרט רישום לפי החוק. מהוראות החוק עולה, שמתוך המידע הכלול ברישומים הפליליים מותר למסור מידע על תיקים שנסגרו מחוסר עניין לציבור, או על הליכים משפטים שעוכבו. לעומת זאת מידע אחר הכלול אף הוא ברישומים הפליליים, כגון תיקים שנסגרו מחוסר אשמה פלילית או מחוסר ראיות, או תיקים שהסתיימו בזיכוי הנאשם לא הוסמכה המשטרה קרי מענ"א למסור לגורם חיצוני כלשהו, ובכלל זה גם לאגפי משטרה אחרים (ראה דו"ח מבקר המדינה ).
ואם אוסר החוק על העברת מידע על תיקים שנסגרו כאמור, על אחת כמה וכמה נכון הדבר ביחס למידע חיצוני, כגון טביעת אצבעות, שאינם חלק מהמרשם הפלילי ומרישומים פליליים.

חוק כלי היריה, התש"ט-1949
חוק זה מטיל על מטפל, החושש כי מטופלו עלול להוות סיכון לזולת, אם הו מחזיק או אם תותר לו החזקת כלי ירייה, לגלות חשש זה לרשות המוסמכת .
טיפול רפואי או פסיכולוגי או אשפוז עקב מחלת נפש הינם, ללא ספק, בגדר צנעת הפרט. אף על פי כן, סבור המחוקק, כי טובת הכלל עדיפה ויש ליידע את פקיד הרישוי, ולסייע בידו למלא את תפקידו במתן רישיון להחזקת כלי ירייה או לסרב לבקשה.

מצב דומה קיים בעניין רישיון נהיגה.

הוראות קבע אגף כוח אדם בצה"ל
הוראות קבע של אגף כוח אדם בצה"ל (להלן: אכ''א) קובעות כי ''קבלת מידע למאגר המידע של צה''ל ומסירתו לגורמים חיצוניים' אימצו את חוק הגנת הפרטיות במערכת הצהל''ית.

חוקיות השימוש במאגר טביעת אצבעות לזיהוי פלילי
ריבוי נקודות המגע בין האזרח לשלטון במדינה מודרנית, והצורך בתיעודם, מביא לאגירת מידע רב, המתייחס לתחומים מגוונים בחיי הפרט, בידי גופים שלטוניים. שימוש בלתי מבוקר במידע זה, תוך ניצול מערכות מודרניות, מגביר את החשש לפגיעה בפרטיות. סדרי העברת המידע בין גופים שלטוניים, והתנאים בהם מותרת העברתו, נקבעו בחוק הגנת הפרטיות.

המחוקק מייחס רגישות מיוחדת למידע פלילי, בגלל הסטיגמה הנלווית לו, והנזק הנלווה לחשיפתו. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, מצמצם את ההיתר להעברת מידע, תוך הגבלת הגופים והמטרות, רק לאלה שפורטו בחוק זה, שהם בעיקר רשויות חקירה.

מהנאמר עד כה ברור כי אין קושי באשר לחוקיות השימוש בנתונים שבמאגרי טביעת האצבעות, המוחזקים מכוח החוק בידי המשטרה. השאלה שהצבנו בראש, עניינה חוקיות השימוש בנתונים מתוך מאגרים כלליים, חוץ-משטרתיים, לצורכי זיהוי פלילי ו/או של קרבנות אירוע פלילי.
לב הסוגיה הוא האיזון שבין ההגנה על אינטרס הפרטיות וצנעת הפרט לבין אינטרס טובת הציבור ככלל, הכולל פרטים שהיו קרבנות אירוע פלילי, והאינטרס של כלל הציבור בזיהוי העבריינים. המשטרה מייצגת את הכלל וטובתו, והיא מופקדת מכוח החוק על שמירת הסדר הציבורי והביטחון האישי של כלל האזרחים.

אמנם היעזרות בנתונים ממאגר טביעת אצבעות כללי, לשם זיהוי בחקירת אירוע פלילי, עלול להעמיד מספר חשודים וייתכן גם חפים מפשע במצב מביך, משום הצורך להוכיח "אליבי" או מסירת הסבר מתקבל על הדעת על הימצא טביעת אצבעותיהם בזירת האירוע.

לעניין זה ראוי להוסיף עבדות מספר: בארה"ב נהוגה קבלת טביעת אצבעות מאדם המבקש להתקבל למשרה ממשלתית או ציבורית, ובמיוחד לשירותי ביון, ומשרות רגישות אחרות. אוסף זה עומד בפועל לרשות ה-FBI. בין הבנקים יש המבקשים טביעת אצבע מלקוחות חדשים. כל המבקש ויזת כניסה לארה"ב נדרש למסור טביעת אצבע. במדינות מספר יש מגמה לקבל טביעת אצבעות מכל התושבים, וזאת למטרות זיהוי של כלל התושבים. בישראל יש נטייה לראות בטביעת אצבעות מידע שבתחום צנעת הפרט.

בתי המשפט נוטים להרשיע על סמך ראיה יחידה של טביעות אצבע שנמצאו בזירה :
"אין עוד צורך להרחיב הדיבור והוחלט על כך בעקביות בשורה של אסמכתאות כי מותר להרשיע על יסוד הוכחה של מציאת טביעת אצבעות כאלה לאותו מקום. רק הסבר מתקבל על הדעת, או המותיר לפחות ספק סביר, עשוי להיות בו כדי לערער החזקה העובדתית".

אך אין בקביעה זאת תשובה לשאלה אם חשיפת טביעת אצבעות יש בה כדי לפגוע בצנעת הפרט?
חוק הגנת הפרטיות מגדיר "מידע רגיש" - נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו . בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי נתוני מידע הכוללים רק שם, מען, ודרכי התקשרות אינם יוצרי אפיון שיש בו פגיעה בפרטיות.

נראה כי רק כתובתו של אדם עשויה, במקרים רבים לסייע בבניית "פרופיל" שלו, שיכלול את הערכת מצבו הכלכלי, מעמדו החברתי, אמונתו ו/או דעותיו. הפרטים הנוספים שבמרשם האוכלוסין, והפתוחים לעיון בפני המשטרה, יכולים לסייע בהשלמת בניית "הפרופיל". באלה בולטים שמו של אדם לפני שעוברת, מידע על אודות אשתו, מספר ושמות ילדיו, וכיו'.

לא כך בחשיפת טביעת אצבעות. טביעת אצבעות היא מידע ניטראלי ואדיש בהתייחס לתכונות אחרות של אדם. לבדה אין בה דבר המאפשר ידיעה על מצבו הכלכלי-חברתי, אמונתו ודעותיו, על מחלותיו או על בעיותיו הגנטיות של בעליה.

חוק מרשם האוכלוסין מחייב כל תושב בישראל, נשיאת תעודת זהות, שמטרתה זיהוי האדם. לתעודה מוצמד תצלום של בעליה וחתימתו, או טביעת אצבעו. בשעתו נרשמו תעודה גם פרטים חושפים כמשלוח יד או מקצוע, גובה, מבנה גוף, צבע עיניים, צבע שער וסימנים אחרים אופייניים לבעל התעודה, כולם כדי להקל על הזיהוי. עם ריבוי הזיופים והשתכללותם, נאלץ משרד הפנים להנפיק תעודת זהות מוגנת יותר, וכיום מדובר על כרטיס חכם הכולל תמונה ממוגנטת, פס מגנטי, ברקוד וכיו'.

עד כה טביעת אצבע היא אמצעי הזיהוי האמין ביותר, שעדיין לא נמצאה שיטה לזיופה.
לא נראית מניעה, כי חוק מרשם האוכלוסין יתוקן וייקבע בו כי בנוסף למספר זהות תיווסף נוסחת ה-DNA של אותו אדם, והזיהוי יהפוך לוודאי וח-חד ערכי.
ועל כך התבטא נשיא בית המשפט העליון :
"בכלל מתהלכת בציבור דעה מוטעית כי במתן טביעת אצבע יש משום דבר מביש. יש ארצות שאין רואים בכך דבר הפוגע בכבוד האדם. איננו סבורים כי אילו במקום טביעת אצבע היו אנשים נדרשים לתת דוגמא של חתימתם היה מי שהוא מעלה על דעתו כי יש בכך משום פגיעה בכבודו. אעפ"כ אין אנו מתעלמים מהעובדה כי לדעה זו יש מהלכים בחלקים מן הציבור. דרישת טביעת אצבעות נובעת מן הצורך בשיטה יעילה של זיהוי. עקב ריבוי המקרים ששמותיהם של אנשים מזדהים".

סיכום ומסקנות
נטילת טביעת אצבעות נתפסת בקרב שכבות רחבות, ככרוכה בסטיגמה, המלווה בתחושת השפלה וחדירה לצנעת הפרט. לעומת זאת, עגמות נפש וצער רבים היו נמנעים אילו היה קל יותר לזהות בני אדם "שבצד השני", מבלי שיוכלו להתחזות באמצעות מסמכים מזויפים. מעשי הונאה רבים היו ניתנים למניעה לו זיהוי המעורבים היה מדויק.

חוק הגנת הפרטיות מאפשר הצבת "עקרונות אתיקה מקצועית" במעמד מקביל להוראות החוק עצמו. אותם "עקרונות אתיקה מקצועית" וטענות חיסיון, ומקורות סמכותם לא הוגדרו, ללא סיבה ברורה להעדפתם על פני אינטרסים אחרים. "פטור" זה מגביר חשש לסיכון אנשים תמימים, שעלולים להינזק מפעולתם של אלה שהמידע עליהם נמנע, בשם צנעת הפרט או "חיסיון".

עמידה על "עקרונות האתיקה המקצועית", ואי-חשיפת מידע הנובעת ממנה, עלולה להביא למצב בו "פקיד הרישוי" יאשר רישיון נהיגה, הפעלת ציוד מכני כבד, או יעניק רישיון לנשיאת נשק וכיו', למרות הסיכון שהאדם שבידיו הרישיון, יפעל שלא כהלכה, ויגרום נזק לחפים מפשע. יש אבסורד באפשרות כי שמירת צנעת הפרט ו"עקרונות האתיקה המקצועית", עומדים מעל עקרונות וזכויות חברתיות אחרות.

הפגיעה בצנעת הפרט שבחשיפת טביעת אצבעותיו של אדם, יש היא עניין שבתדמית, יותר ממצב שבמציאות. אין היא חושפת כל תכונה ו/או פרט חשוב ו/או פרופיל המזהה את הפרט. לעומתה, התועלת שבשימוש באמצעי זיהוי זה, הן לחברה, והן לפרטים שעשויים להפוך לקורבנות של חשוד המתהלך חופשי, הוא רבה ונחוצה. חשוב לנסות ולהתגבר על המכשול הפסיכולוגי ולאפשר בחקיקה שימוש חופשי ובלעדי, לרשויות החוקרות, במאגרי טביעת אצבעות, כמובן תוך פיקוח מתאים שיבטיח כי השימוש יבוצע רק על ידן ולא יודלף שלא לצורך.



The Legal Basis for the Use of Fingerprint Banks
Zvi E. Rotenberg *
An investigation of a criminal act is complicated by the disappearance of the perpetrators, and/or by their careful efforts to forfeit their capture.
Fingerprints have been proven to be a most reliable means of personal identification, which is impossible to counterfeit. Massive collection and storage of fingerprints, may help identify perpetrators who endanger society.
However, such banking of personal data is also viewed as a threat to impinge upon the right to personal privacy, and contradict the pertinent legislation.
The issue of the legal basis for the use of data from fingerprint banks, concerns only those banks kept by institutions other than the Israeli Police - may such data be used for the identification of the participants of criminal activity.
The dilemma is the choice between personal privacy and civil liberties on one hand and security and welfare of the general public. The Police represents public interests, and is bound by law to maintain public order and the security.
The Israeli Act for the Protection of Privacy, enables the exemption of breach of privacy, if such act is in accordance with “Principles of Professional Ethics”. Such a wide a permit gives rise to questions as to the status and basis of the said Principles.
Those who posses such data, as well as professionals - doctors, psychologists, psychiatrists, lawyers, journalists, etc., frequently resist disclosure, claiming professional immunity. Such non-disclosure may endanger potential future, or even past victims of perpetrators, who benefit by such immunity.
The right to personal privacy is not violated by a request for fingerprints. Fingerprints are an indifferent characteristic of a person. More significant, revealing data on any person, which enable the person's profiling, are on public record. Such are the name and its change, the address etc.. The benefit in the use of an indifferent means of identification, by authorized bodies, appropriately supervised, seems to outweigh the imagined fears - it may help maintain a safer society.
* Attorney at Law, Member of the Military and Security, as well as the Medical Law Committees of The Israel Bar Association