הוריו של תינוק שנפטר בגיל 3 לאחר שלקה בשיתוק מוחין קשה בעקבות רשלנות בתהליך הלידה הגישו תביעה בבית משפט השלום בתל אביב נגד ביה"ח לניאדו בנתניה בשמם ובשם עיזבונו של הקטין. ביהמ"ש פסק כי ביה"ח יפצה את ההורים בסכום של 2.1 מיליון שקלים.


מדובר במקרה מצער אשר החל כאשר אמו של התינוק הובהלה לביה"ח לניאדו בשבוע ה- 39 להריונה, היא הגיעה לחדר הלידה לאחר ירידת מים עם צירים לא סדירים, בבדיקות נמצא כי העובר נמצא במצג ראש עם פתיחה של 1 ס"מ ומחיקה של 70% צוואר אחורי, מי שפיר צלולים ובדיקת המוניטור שבוצעה הייתה תקינה.


לאחר כשעתיים מקבלתה לחדר הלידה נרשמה האטה בדופק העובר, ההאטה השתנתה לאחר שהיולדת שינתה את תנוחת השכיבה. כעבור שלוש שעות הצירים החלו להתחזק וניתנה הוראה למתן פיטוצין המשמש לזירוז תהליך הלידה. בהמשך, במהלך הזריקה האפידורלית שקיבלה היולדת, נצפתה שוב האטה בדופק התינוק למשך פחות מ 10 דק', במהלך כל תהליך הלידה נרשמו שוב ושוב האטות משתנות בדופק העובר במקביל להתקדמות תהליך הלידה.


כאשר היולדת הגיעה למצב של פתיחה גמורה, כאשר ראש העובר הגיע לתחנת 0, נרשמו האטות משתנות עמוקות, הנתונים במוניטור הצביעו על החרפת המצב, אולם למרות זאת הרופא המיילד שהיה מודע להאטות החליט להמשיך בלידה רגילה.

 

לידה מכשירנית עקב מצוקת העובר 


לאחר שחלפה למעלה משעה מתחילת הלידה, במהלכה החליט הרופא המיילד שלא להתערב, הוחלט לבסוף לסיים את הלידה בלידה מכשירנית, בחילוץ באמצעות מלקחיים, עקב האטות עמוקות ומשתנות של דופק העובר.


העובר נולד כאשר חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו פעמיים ועל צווארו עדות לסימני חנק מחבל הטבור.


בחוות דעתו של מומחה בגניקולוגיה ומיילדות, אשר הוגשה מטעמו של התובע נקבע בין היתר, כי בפרק הזמן שחלף במהלך השעה שמתחילת הלידה, ולאור ההחמרה שחלה בהאטות בדופק העובר היה צריך להתחיל ולהתכונן לסיום ההיריון ולהעביר את היולדת לחדר לידה. לגישתו של המומחה כאשר היולדת כבר נמצאת בפתיחה גמורה, תהליך הלידה היה צריך להסתיים תוך כמחצית השעה.

 

עוד ציין המומחה בחוות דעתו כי הוא סבור שההחלטה ליילד באמצעות וואקום התקבלה מאוחר מידי ובסטייה משיקול דעת של "הרופא הסביר" העובד יום-יום בחדר הלידה.


בחוות דעת נגדית של מומחה מטעם הנתבעת נקבע כי שיקול דעתו של הרופא המיילד להמשיך בלידה נרתיקית היה סביר לאור הנתונים שהוצגו בפניו.

 

הצוות הרפואי פעל ברשלנות 


לאור קביעת ביהמ"ש כי התנהלות הצוות הרפואי במהלך לידת התינוק הייתה רשלנית, הוא פנה לשאלת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק. המומחים היו חלוקים בדעותיהם לגבי שאלת הגורם להיווצרות שיתוק המוחין, המומחה מטעם התובעים ייחס את הנזק לתשניק סב לידתי, ואילו המומחה מטעם הנתבעים הציע סיבות אחרות ובהן נזק מוחי שהתרחש במהלך ההיריון כתוצאה מזיהום תוך רחמי.

 

ביהמ"ש קבע כי במאזן ההסתברויות הוכח קיומו של קשר סיבתי בין נסיבות לידת התובע לבין הנזק שנגרם לו.


ביחס לתביעת ההורים כי ביהמ"ש יפסוק לטובתם פיצויי בגין כאבם וסבלם, להבדיל מכאב וסבל של העיזבון, צויין כי במסגרת פסק דין בעניין דומה הוכרה קיומה של עילת תביעה עצמאית של הורי ניזוק לפסיקת פיצוי בגין כאבם וסבלם, בהיותם מטפליו של בעל מום קשה, כאשר ראש נזק זה יכול להיכלל במסגרת עילתם העצמאית בשל "הולדה בעוולה" בלבד. במקרה דנן, נקבע כי התובע הוא הניזוק הישיר, והוריו הם מיטיביו (ניזוקים משניים) ועל כן אינם זכאים במסגרת התביעה לפיצוי בראש נזק זה.


ביהמ"ש בפסק דינו חייב את ביה"ח לניאדו לפצות את התובעים בגין נזקיהם בסך של 2,145,000 שקלים.


יש לך שאלה? 

פורום רשלנות רפואית בלידה


בקשתו של ביה"ח לניאדו לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין אשר הוגשה לביהמ"ש המחוזי לת"א נדחתה. על פסק הדין הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א, טרם התקבלה החלטה בעניין.