העומס הרב בבתי המשפט, העלות הגבוהה הכרוכה בניהול הליכים משפטיים והזמן הרב שכל הליך מצריך הם מקור הכורח במציאת הליכים מקבילים לפתרון סכסוכים. אף התיקון האחרון לחוק הבוררות אשר פתח בפני המתדיינים אפיקי הסכמה רחבים יותר על פי החוק, תכליתו ומקורו באילוצי המערכת המשפטית להתמודד עם אוקיינוס של הליכים משפטיים, עומס עצום המוטל על השופטים ופרקי זמן אינסופיים עד לסיום כל סכסוך.
האם החסרונות עולים על היתרונות?
אך האם אכן הליכי בוררות במתכונתם הנוכחית מספקים מענה ראוי למתדיינים אשר מבקשים פתרון מהיר ויעיל לסכסוך? העובדות מעידות על כך כי התשובה לשאלה זו לא תמיד חיובית. הליכי בוררות מצריכים שנים של התדיינות משפטית ומייצרים כשלעצמם הליכים נגזרים מעצם הבוררות כך שנדמה כאילו הנסיון לקצר ולפשט על דרך יצירת הליך מקביל, ייצרה תוצרי לוואי בלתי רצויים המאריכים את עצם ההתדיינות עצמה.
יתרונות הליך הבוררות הם רבים אולם בצדם חסרונות לא פשוטים. מחד ההליך יכול לקצר זמן התדיינות, הוא יכול להיות פחות פורמאלי, בחירת הבורר במקרים רבים יכולה להשליך על תוצאות ההליך וכן הבורר היושב בדין מקדיש זמן רב יותר לצדדים ולטיעוניהם. מאידך, רבים הנותנים הסכמתם לניהול ההליך בפני בורר אינם יודעים כי מידת היכולת לערער על פסק הבורר הינה מצומצמת ביותר, כי עלות ההליך עלולה להיות הרבה יותר גבוהה מההליך השיפוטי בבית המשפט, כי זמן ההתדיינות לא תמיד קצר מהזמן הנדרש לדיון בביהמ"ש ועוד ועוד.
הגדרת זכות הערעור מראש
חשוב מאד לצדדים הבוחרים בהליכי בוררות ליישוב סכסוך לדעת, כי אם הצדדים לא טרחו והגדירו מראש את זכות הערעור על פסק הבורר בהסכם הבוררות מלכתחילה, הם רשאים לבקש ביטול הפסק רק על סמך העילות המופיעות בסעיף 24 לחוק הבוררות בלבד.
סעיף 24 לחוק הבוררות מונה 10 סיבות בעטיין ובעטיין בלבד ניתן לערער על החלטת בורר ואילו הן:
- לא היה הסכם-בוררות בר-תוקף;
- הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
- הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות;
- לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
- הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
- הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
- הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
- הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
- תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
- קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד:
למשל, בערעור אזרחי בסכסוך בין שתי חברות, חידד ביהמ"ש העליון את ההלכה לפיה לא יתערב בדרך ניהול ההליכים בפני בורר כאשר הוא מדגיש כי כל תכליתו של הליך הבירור הוא להקל על בתי המשפט ולכן לא נוטה בית המשפט מיד להתערב אלא אם יימצא מקרה חריג בו קופחו זכויות הצדדים או חל פגם בהתנהלות הבורר וכו'.
הנה כי כן העקרונות המנחים את בתי המשפט בבואם לדון בביטול פסק בורר הינם עקרונות הצדק הטבעי וההגינות כאשר הנטייה תהייה שלא לבטל את הפסק אלא אם נפל בו פגם מהותי הכלול ברשימה המצומצמת אותה מונה סעיף 24 לחוק, הכל למעט אם קבעו הצדדים מראש בהסכם כי עומדת להם מראש זכות ערעור.
היערכות מראש לקשיים אותם מייצר הליך הבוררות מצמצמים את הנזקים ומקטינים את חשיפת הצדדים לטעויות נפוצות.
כיצד, בכל זאת, נצמצם את הקשיים?
ולאור האמור לעיל, ישנם כמה פרמטרים שיכולים לצמצם את הקשיים האינהרנטיים בהליך בוררות:
-יש לערוך הסכם בוררות ברור ומפורט מראש. אין בשום אופן להסתפק בהסכמה כללית כי העניין יידון בבוררות לרבות קביעה מפורשת האם נתונה לצדדים זכות הערעור בפני בורר אחר אם לאו.
-יש להגביל את זמן ההתדיינות.
-יש לקבוע מראש מהם שלבי ההתדיינות ולקצוב זמנים לכל שלב ושלב.
-יש לקבוע מראש שכר הבורר באופן גלובלי ולא על בסיס שעתי. מלכודת השכר השעתי בהליכי בוררות מייצרת לעיתים עלויות עצומות למתדיינים שלא נצפו מראש והופכת את ההליך למלכודת דבש.
-יש לקצוב את הזמן למתן פסק הבורר.
בהיעדר ידיעה מראש של כל הפרמטרים שפורטו לעיל, ומניסיוני בהליכי בוררות רבים, עולה כי מגרעות ההליך עולות על יתרונותיו. רק וודאות מפורשת של המתדיינים לכל הרכיבים שפורטו, תוציא את הפקק ותשחרר את העומס מבתי המשפט ותקנה להליך את מעמדו הראוי.
