המשרד להגנת הסביבה נותן היתרי קרינה לעוסקים בהקמה והפעלה של מקורות קרינה בלתי מייננת מכוח החוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006.

 

בחקיקה לא נקבעו ערכי חשיפה, מאחר וחסר מידע מחקרי לגבי ההשפעות הבריאותיות של קרינה באוכלוסיה הכללית ובקרב ילדים ונשים בהריון, ההמלצות הקיימות מבוססות על עיקרון הזהירות.

 

המועצה למניעת רעש וזיהום אויר הגישה עתירה לבג"ץ נגד משרדי הממשלה, וטענה כי המצב החוקי מהווה מחדל, ועלול לפגוע ויתכן, כי כבר פוגע בבריאות הציבור, ודרשה להגדיר ערכי סף לחשיפה לשדות חשמליים ומגנטיים מרשת החשמל.

 

בעקבות מתו צו על תנאי, הוגש נוסח התקנות אשר החריג סיפי קרינה עבור שהייה ארוכת טווח.

 

בית המשפט העליון: סעד שהתבקש בעתירה - מומש, אך המחלוקת המהותית נותרה בעינה.

 

לטענת העותרים, חוק הקרינה הבלתי מייננת (להלן: החוק), מאפשר לממשלה להתקין תקנות ולהגדיר סף לעוצמת השדה המגנטי, וכי מדובר בסמכות שבחובה, עם הגדרת של המועד לקיומה של החובה, ואילו המדינה הותירה "פרצה", ולא התקינה תקנות לאורך תקופה ארוכה מאוד.

 

בית המשפט העליון: החוק אינו המלצה בלבד.

 

המשיבים בעתירה ניסו להסביר את גרירת הרגלים ביחס לחובת התקנת התקנות בכך שאימצו סטנדרט שנקבע בדו"ח ועדת המומחים 2005 כהסדר זמני בהתאם לסעיף 26 לחוק, אשר הגדיר ערך השדה המגנטי המרבי לחשיפת הציבור מרשת החשמל של 1000 מיליגאוס.

 

בית המשפט הדגיש, כי תאריך היעד שנקבע בחוק להתקנת התקנות עבר לפני 14 שנים, וכי בנסיבות העניין יש לאכוף את החובה הסטטוטורית, והורה לממשלה בצו, כי טיוטת התקנות תוגש עד ליום 27 דצמבר 2018.

 

בעקבות כך הגישה המשיבה תקנות הקרינה הבלתי מייננת (תיקון), התשפ"א-2020. בתקנות המוצעות נקבע סף חשיפה לגבי שהייה קצרת מועד בקרבת מתקן חשמל, ולגבי חשיפה ממושכת, הוצע לקבוע סדרה של אמצעי זהירות ולהקצות תקציבים. הצעה זו הוגשה לאישור בועדת הפנים.

 

עם הכנת נוסח התקנות על ידי השרה להגנת הסביבה התביעה מיצתה את עצמה

 

לטענת העותרת, ליבת העתירה הינה חשיפה מתמשכת לקרינה, וטיוטת התקנות שהנוחה על שולחנה של ועדת הפנים אינה עוסקת בכך, ומשכך לא קיימה השרה להגנת הסביבה את חובתה הסטטוטורית.

 

לשיטת בית המשפט, מאחר וועדת הפנים של הכנסת לא צורפה כמשיבה לעתירה מלכתחילה, אין ליתן סעד אופרטיבי נוסף, וזאת על אף שהנחת נוסח התקנות בפני וועדת הפנים אינה מהווה ראייה להשלמת הליך התקנת התקנות.

 

על אף הקביעה של בית המשפט כי העתירה מיצתה את עצמה, נאמר בשולי פסק הדין, כי טרם תמה המחלוקת סביב התוכן המהותי של התקנות: "לא למותר לציין כי העותרת תוכל לשוב ולפנות לבית משפט זה לאחר שתקנות כאמור יותקנו, באם יהיו לה השגות בנוגע לתוכנן, וטענות הצדדים כולם שמורות להקשר זה".

 

לסיכום:

בית המשפט קבע כי יעקוב אחר חקיקת התקנות, והמליץ למשרדי הממשלה לגבש עמדה ביחס למחלוקת שטרם מוצתה במסגרת הדיונית הנוכחית, בעניין קרינה ממושכת, וסיפי הקרינה לטווח הארוך.

 

מדובר בפסק דין משמעותי בתחום הקרינה, שהוא אחד הנושאים הבוערים בתחום הגנת הסביבה ושמירה על בריאות הציבור, אשר פותח דלת לסעדים משפטיים ושינוי גישה בתחום זה.

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.

 

משרד עורכי דין ראובן חייקין ושות' מעניק שירותי ייעוץ וייצוג בתחומי איכות הסביבה ומתמחה בנושאי קרינה, חשיפה לחומרים מסוכנים, נזקי קרינה ועוד.