תאונת עבודה: פיצוי של כחצי מיליון שקל לפועלת שהתעוורה בעין שמאל

פועלת של קבלן שהתקשר עם קיבוץ יגור לשם ביצוע קטיף הבצל של שנת 2008, טענה כי באחד מימי הקטיף, נאלצה להפסיק את העבודה בשל כאבים עזים בעינה השמאלית.

לטענתה, נפגעה מענף או מקל שחדר לעינה כשהתכופפה לאסוף את הבצל, וכתוצאה מכך, התעוורה לחלוטין בעינה השמאלית. ביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לה גמלה.

הפועלת הגישה תביעה לפיצוי על נזקיה, כנגד הקבלן, הקיבוץ וביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ- המבטחת של הקיבוץ. לטענתה, הקבלן לא דאג להגנתה, ואילו הקיבוץ לא דאג לטיפול נאות בשדה שבחזקתו.

בשונה מהאמור בטופס התביעה לביטוח הלאומי,  בו הודה הקבלן כי הפועלת נפגעה בעינה במהלך הקטיף, הוא טען בכתב ההגנה, כי הפועלת כלל לא נפגעה בעבודה.

לטענתו, השדה היה נקי מענפים או מקלות, והתובעת סבלה מדלקת בעין עוד קודם לתאונה. הוא הסביר, שחתם על הטופס לביטוח הלאומי רק כדי לעזור לה.

עם זאת, בעדותו הודה כי העובדת התלוננה על מכה בעין, אך לטענתו לא ראה את המכה. הקיבוץ, שדבר התאונה נודע לו רק לאחר שהתביעה הוגשה, הבהיר כי מדובר בשדה מטופל היטב. 

השופטת קיבלה את התביעה נגד הקבלן ודחתה את התביעה כנגד הקיבוץ והמבטחת. נפסק, כי למרות שהתובעת לא הצליחה להוכיח שהיא נפגעה מענף או מקל דווקא, אין חולק שנפגעה במהלך העבודה, זאת בין היתר, נוכח הודאת הקבלן בפני הביטוח הלאומי ובעדותו.

גרסאות אלו, כך נקבע, אמינות יותר מהכחשותיו הגורפות בכתב ההגנה, שעה שכבר היה לו אינטרס ברור שהתאונה לא תיחשב כתאונת עבודה, כיוון שבאותה עת לא היה מבוטח.

נפסק, כי גם אם התובעת לא הצליחה להוכיח שהשדה לא תוחזק היטב, אין בכך כדי להסיר את האחריות מהקבלן, כמעסיקה. זאת, משום שהיה יכול למנוע את המקרה המצער בקלות, אילו היה נוקט באמצעי פשוט וזול של אספקת משקפי מגן לעובדיו.

"מדובר בעבודה המבוצעת תחת כיפת השמיים, כשעיני העובדים חשופות למפגעים שונים- צמחיה קוצנית, חרקים ויבחושים, אבנים, חול, רגבי אדמה- שרוח נושבת או מעופם הטבעי יכולים לקרבם אליהם", כתבה השופטת, "בתנאי עבודה אלה, האפשרות של חדירת גוף זר לעין היא בגדר הצפוי, לא כל שכן אם העבודה מתבצעת כשהעובדת רכונה ופניה קרובות לפני הקרקע".

לאור העובדה שהקבלן לא סיפק לפועלת משקפי מגן, נקבע כי הוא האחראי הבלעדי לנזקי התובעת, כאשר הקיבוץ פטור מאחריות, שכן בשעת הקטיף הקבלן הוא ששלט על הקרקע והיה אחראי על הפעולות בה. התביעה נגד הביטוח נדחתה גם כן, לאחר שנקבע שהפוליסה של הקיבוץ לא מכסה את עובדי הקבלן.

באשר לסכום הפיצוי, קבעה השופטת כי בהתאם לחוות דעת המומחים, ולאחר קיזוז 280,666 שקלים שקיבלה הפועלת מהביטוח הלאומי, ישלם לה הקבלן 407,850 שקלים הכוללים בין היתר, פיצוי על הפסד השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות.

בנוסף, חויב הקבלן לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין של כ 70 אלף שקל (17% מהפיצוי) והוצאות משפט של 5,000 שקל, וכן הוצאות משפט של 20 אלף שקל לקיבוץ וחברת הביטוח.