לבתי הדין לעבודה הסמכות הבלעדית לדון בתביעות בדיני עבודה, ולא ניתן להגיש את התביעה בביתי המשפט הרגילים.


דיני העבודה מחייבים את המעסיק לשלם שכר בגין תקופות התמחות וחפיפה למיניהם.

פיצויי פיטורין מגיעים לאחר שנת עבודה אחת ובגין כל שנת עבודה ו/או חלקה היחסי. הזכות הינה קוגנטית והחוק לא מכיר בויתור עליה. ישנה חזקה לפיה פיטורין בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה נעשו על מנת להמנע מתשלום פיצוי פיטורין. ניתן לשלול פיצוי פיטורין רק במקרים דרסטיים כגון מעשה גניבה מוכח של המועסק.

 

יחסי עובד - מעביד -

 

בית הדין לא מחויב לשם שנתנו הצדדים למערכת היחסים ביניהם ויבחן את המהות האמיתית של הקשר. מעסיקים מעדיפים לכנות את עובדיהם עובדים "עצמאיים" או פרילנס, על מנת להימנע מלתת את זכויות העובדים. המבחן האם עובד הוא שכיר או עובד קבלן הינו מבחן משולב הלוקח את כל הפקטורים בחשבון. ככל שלמעסיק יש יותר שליטה על העובד, וככל שהעובד משתלב יותר בעסק, וחייב לבצע את העבודה בעצמו אישית, גוברת הנטייה כי מדובר בעובד שכיר ולא בעובד קבלני.


התפטרות בדין מפוטר-

 

למתפטר לא מגיעים פיצויי פיטורין זולת אם הסכם העבודה שלו אומר אחרת.


התפטרות בדין מפוטר מתרחשת כאשר ישנה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, כגון שינוי תפקיד הפחתת שכר, העלאת שעות עבודה, הורדה בדרגה וכולי.

 

כנ"ל התפטרות בגין מצב רפואי לקוי, התפטרות בשל לידה, התפטרות בשל הגעה לגיל הפרישה, מעבר דירה עקב גירושין, התפטרות עקב גיוס למשטרה או לצבא, התפטרות בגלל מותו של המעביד, מותו של עובד גם כן מזכה אותו בפיצוי פיטורין המועבר לשאיריו.


פיטורין שלא כדין-


פיטורין של עובד שחשף שחיתות - פסק דין ללה אלבין ודדון יורם נגד מקורות, עובד שביקש לארגן את העובדים, פיטורין בהעדר שימוע, פיטורין בשל נטייה מינית, דיעה פוליטית, שירות מילואים, טיפולי הפריה.


זכות השימוע חלה על מעסיק ציבורי ופרטי כאחד. היא חלק מחובת תום הלב. הזכות קיימת גם במקרה של פיטורי צמצום למיניהם. בשימוע לעובד זכות להביא טיעומיו ואף להיות מיוצג ע"י עו"ד. במגזר הציבורי לעיתים יפסק סעד של החזרת העובד למקום עבודתו. הזכות לשימוע אינה מונעת פיטורין, ולמעסיק שמורה הזכות לפטר בכפוף לשימוע.


בפסק הדין תיקי בכש נגד אפריקה ישראל נפסק לתובעת פיצוי שווה ערך ל- 5 חודשי עבודה.


ויתור על זכויות-


ישנן זכויות הנחשבות קוגנטיות ואשר הדין לא מכיר בויתור עליהן. ישנה הבחנה בפסיקה בין ויתור של העובד מראש, כאשר היה בנקודת מוצא חלשה, לבין ויתור בדיעבד.

 

אמנם דיני העבודה אוסרים שכר גלובלי, אך אינם אוסרים תשלום גלובלי בגין שעות נוספות.

 

עובד המוגדר כזה בעל "משרת אמון" לא זכאי לתגמול שעות נוספות. משרת אמון היא כזו בה המעסיק לא יכול לפקח על שעות העבודה והמנוחה של העובד.

 

עובד בכוננות בביתו לא זכאי לשכר אם לא ביצע עבודה בפועל. ואולם, אם אינו מצוי בביתו, זכאי לשכר אפילו היה בכוננות בה לא התרחש דבר.

 

המחוקק קבע ריביות גבוהות במיוחד בשל הלנת שכר, על מנת להרתיע מעסיקים מלהלין את שכרם של עובדיהם. הלנת שכר מתייחסת לשכר הבסיס ולא לתשלומים הנלווים.


תקופת ההתיישנות לתביעת הלנת שכר היא קצרה במיוחד ועומדת על חודשיים בלבד, אך בית הדין לעבודה רשאי להאריכה בחודש נוסף.

 

אפליה-  שרון פלוטקין סורבה לתפקיד מכירות שטח בשל היותה אישה. נפסק לה פיצוי ע"ס 50,000 ש"ח בשל ההפרה של חוקי היסוד לחופש עיסוק. אפלייה על בסיס מראה מקובלת אם מדובר בעבודת דוגמנות למשל.

 

למעסיק אסור לקזז סכומים משכרו של העובד, וחייב את אישורו בכתב לכך. מעסיק חייב להודיע לעובד בכתב בדבר תנאי העסקתו.

 

בתי הדין נוטים לפסוק פיצויים בגין פיטורין שלא כדין ולא נוטים לפסוק סעד של אכיפה, קרי החזרת העובד למקום עבודתו. זאת מתוך ההבנה כי יחסי העבודה הינם כאלו של אמון ולא ניתן לכפות אותם בכח. בנוסף, הפסיקה הכירה בפררוגטיבה הניהולית של מעסיק לפטר את העובד, בכפוף לזכות השימוע, ולכן לאף עובד אין זכות מוקנית שלא להיות מפוטר.

 

ואולם, וחרף האמור, ישנם מקרים קיצוניים בהם בתי הדין לעבודה כן הורו על החזרתו של עובד למקום עבודתו.

 

בפסק הדין דוד ביבס נגד שופרסל המעביד היה גוף ציבורי גדול ובית הדין לא ראה כל מניעה להשיבו לעבודתו. גם במקרים של עובדים אשר חשפו שחיתות הפסיקה נוטה לנסות ולאפשר את החזרתו של העובד למקום עבודתו.

 

יצוין כי גם כאשר קיימת עילה ברורה לפיטוריו של עובד, חובה לעשות לו שימוע, גם כאשר המעסיק הינו פרטי וגם כאשר הינו ציבורי.

פיטורין ללא שימוע הם פיטורין מנוגדים לדין מהבחינה הפרוצדורלית והטכנית, ובתי המשפט נוטים לפסוק פיצוי על פיטורין בהעדר שימוע.

 

הנחת היסוד בדרישה לשימוע היא, שבדומה לדין הפלילי, אין לחרוץ גורלו של אדם לפני שנותנים לו הזדמנות סבירה להשמיע טיעוניו. לעיתים יש חובה על המעסיק לאפשר לעובד ייצוג ע"י עו"ד בהליך השימוע.

 

הפסיקה קבעה כי עילת פיטורין אינה מעמידה אוטומטית את האפשרות למעסיק לשלול מהעובד פיצוי פיטורין, ושלילתם של אילו תעשה רק במקרים קיצוניים. ד"מ 1718/02 שמואל שטרית. בפסק הדין ע"ע 1468 נפסק כי חרף העובדה כי העובד פוטר בצדק בשל כך שאיפשר לאחר להחתים את כרטיס העובד שלו, אין בנסיבות לשלול ממנו פיצויי פיטורין.


**אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי מחייב.  כל הזכויות שמורות לעו"ד עודד פרץ.



 


עודכן ב: 01/09/2010