בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון שונו חלק מקביעות בית המשפט המחוזי .

בהתייחס לטענת הנתבעת לפיה צריך היה לפסוק את הפיצויים בתשלומים עיתיים, קבע בית המשפט כי במקרה זה, פסיקת תשלומים עיתיים בהיקפים ניכרים ועל פני תקופה ארוכה עלולה ליצור אצל התובע תלות בחברת הביטוח, ולגרור התדיינויות משפטיות נוספות כל אימת שישתנו צרכיו הטיפוליים ועל כן השאיר את קביעת המחוזי בעניין זה על כנה.

עוד נקבע כי עבור תקופת השנתיים שבין סיום תוחלת חייו המשוערת של התובע לבין גיל הפרישה הקבוע בחוק יש לפסוק 30% מהשתכרות על פי הלכת השנים האבודות .

עקב נסיבותיו המיוחדות של התובע במקרה זה נקבע כי הוא זכאי הן לטיפול השגחתי צמוד והן לטיפול נוסף, שיוענק לו על-ידי מטפל ישראלי השולט בשפה העברית, לצורך תקשורת עשירה יותר עם הסביבה. קביעה זו אף תואמת את נטיית הפסיקה לאשר, במקרים מיוחדים, מתן פיצוי החורג מן הסטנדרט שנקבע בעניין אקסלרד לעניין היקף הטיפול וגובה הפיצוי.

בית המשפט העליון הצדיק את טענת חברת הביטוח כי אין להתחשב בעת ניכוי תגמולי המל"ל בקיצור תוחלת החיים הצפויה של הניזוק.

עוד נפסק כי התובע שהינו נפגע עבודה בעל נכות רפואית של 100%, זכאי הן לקצבת נכות, הן לקצבה עבור שירותים מיוחדים והן לגמלת ניידות. אמנם נכון הדבר כי לפי תקנה 10ה לתקנות, נפגע הזכאי לקצבת שירותים מיוחדים מקסימלית אינו זכאי לקבלת תשלום להחזקת רכב לפי תקנה 10א. אולם, התשלום להחזקת רכב נועד לכסות על ההפרש, ככל שזה קיים, בין גמלת הניידות המוענקת לנפגע מכוח הסכם בין הממשלה למל"ל לפי הוראות סעיף 9 לחוק, לבין סכום הקצבה להחזקת רכב לה זכאי הנפגע על-פי החוק.

 

אשר על כן, אין במתן קצבת שירותים מיוחדים בכדי לפגוע בעצם זכאותו של הנפגע לקבל גמלת ניידות נפרדת. לפיכך, יש לנכות מהפיצוי הכולל הן קצבת נכות, הן גמלת ניידות והן קצבת שירותים מיוחדים.


עודכן ב: 26/11/2009