בין נהיגה בשכרות לנהיגה תחת השפעה

שיכור ומסומם זה אותו דבר?

הבדלים בין העונש על נהיגה בשכרות לבין העונש על נהיגה תחת השפעת סמים

עו"ד שי גלעד*

כשאדם שותה משקה אלכוהולי או נוטל סמים טרם נהיגתו, הוא צפוי לעונשים חמורים הקבועים בחוק אם ייתפס על-ידי שוטר. החוק קובע, כי אדם הנוהג כשהוא שיכור, דינו יהיה, נוסף לכל עונש אחר, פסילת רשיון הנהיגה למשך שנתיים לפחות. לעומתו, כאשר אדם הורשע בבית משפט בנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול אך לא הורשע בנהיגה בשכרות, העונש המזערי הקבוע בחוק הוא פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים.

לכאורה, עבירה של נהיגה תחת השפעה של סמים או אלכוהול היא עבירה קלה יותר מנהיגה בשכרות, ולכן גם נקבע בצדה עונש מינימלי, הנמוך משמעותית מזה שנקבע בגין עבירה בשכרות. אמרתי לכאורה, אך לא תמיד הדברים קורים כך.

ההבדלים

תחילה אבחין בין שני סוגי העבירות. שיכור על פי החוק, הוא אדם השותה משקה משכר בעת הנהיגה או בעת שהוא ממונה על רכב, או מי שמצוי בגופו אלכוהול בריכוז הגבוה מהסף המרבי שנקבע בתקנות ובפקודת התעבורה, או מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, וכן מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעה של סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות.

הסף המרבי, או ה"המידה הקבועה" - המונח שנקבע בתקנות התעבורה - הוא ריכוז אלכוהול של 50 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם או ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז הדם האמור לעיל, או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה . בדיקה השוואתית שערך בית המשפט לתעבורה בירושלים העלתה, שאין הקבלה בין כמות האלכוהול בדם לכמות האלכוהול באוויר הנשוף.

היינו, 50 מיליגרם אלכוהול בליטר דם שווי ערך למעט יותר מ-300 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

להבדיל מריכוז אלכוהול בגופו של נהג, אשר מעבר לסף הקבוע בחוק הופך אדם לשיכור, הרי שהימצאות של סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן בגופו של אדם בכל כמות, הופכת אותו לשיכור על פי חוק. לעומת זאת, כדי להוכיח שאדם נהג תחת השפעת אלכוהול או סמים, אין די בהוכחת הימצאות הסם בגופו או הימצאות האלכוהול בגופו בכמות העולה על הסף המרבי המותר, אלא יש להוכיח כי אכן נהיגתו הושפעה מהסם או מהאלכוהול.

אומנם עצם הימצאות הסם או האלכוהול בגופו עשויים ליצור חזקה בדבר השפעתם על הנהג, ואולם זוהי חזקה עובדתית שאינה חלוטה, והיא יכולה להשתנות באמצעות ראיות שיובאו בפני בית המשפט. כך, לדוגמה, נאשם יוכל להביא ראיות על אופן נהיגתו סמוך למועד ביצוע העבירה, וכן ראיות לגבי המועד שבו השתמש בסם או באלכוהול, סוג הסם ותכונותיו הספציפיות ביחס להשפעה על כושר נהיגתו של אדם ועוד ראיות מראיות שונות הטובות לעניין זה.

לקביעה אם אדם נהג שיכור או תחת השפעת הסם או האלכוהול, יכולה להיות השפעה על סעיף האישום בכתב אישום שמוגש נגד הנהג, ואף השפעה רבה על חומרת העונש. בעיקר, יכול הדבר להתבטא בתאונות קטלניות שבהם יקפח אדם את חייו כתוצאה מנהיגה של נהג שבגופו נמצא אלכוהול או סם. אישומו של אדם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול יביא לאישום בגין הריגה, בעוד שאישומו בנהיגה בשכרות בלבד עשוי "למלט" אותו מאשמה חמורה שכזו ולהפחית את האישום לגרימת מוות ברשלנות.

נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול מעידה על פזיזות ומודעות לנטילת הסיכון. ככל שקיימות ראיות לאותה פזיזות ומודעות, יוגש נגד הנהג כתב אישום בעוולת הריגה, כשהעונש המרבי הוא עד 20 שנות מאסר. בהעדר מרכיב הפזיזות והמודעות לתוצאה, יואשם הנהג בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שהעונש המרבי בצדה הוא שלוש שנות מאסר בלבד.

עבירה קלה, עונש חמור

אכן, בחירת סעיף האישום שיוגש נגד נאשם אינה בידיו אלא בידי התביעה. ואולם, כפי שהסברתי לעיל, לעתים עבירה שבנסיבות מסוימות יש בצדה ענישה מקלה מבחינת תקופת הפסילה של הרשיון, עלולה להביא לענישה מחמירה לגבי תקופת המאסר, בעיקר כשהעבירה הביאה לתאונה קטלנית.

האבחנה המוזכרת לעיל סייעה לנהג שגרם למותם של שלושה אנשים ולפציעתם של שניים נוספים, אחד מהם הוא הנהג עצמו. התאונה אירעה בין רכבו של הנאשם לרכב שנסע במסלול הנגדי. הנאשם, כך על פי כתב האישום, נסע בהיותו שיכור, סטה למסלול הנגדי וחצה תוך כך קו הפרדה רצוף. בבדיקת שתן שנערכה לנהג לאחר התאונה נמצאה חומצת חשיש.מכוח הוראות החוק, נחשב הוא כמי שנהג שיכור.

בית המשפט לתעבורה בנתניה הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, פסילה של רשיון הנהיגה לתקופה של 40 שנה בפועל וקנס כספי גבוה. בבית המשפט המחוזי,לו ערער הנהג על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו, נקבע כי לא הוכח שהנהג נהג תחת השפעת הסם, ובכך יש כדי להפחית את חומרת העונש שהוטל על הנהג. בשל האבחנה שפורטה במאמר זה ובשל נסיבות נוספות, הופחת עונשו של הנהג לתקופת מאסר של 27 חודשים, וכן הופחת העונש של פסילת הרשיון בפועל לתקופה של 20 שנים.