פסילת רשיון לנהגים מסוכנים

פסילת רשיון נהיגה לנהגים מסוכנים/ עו"ד שי גלעד

ביום 23.6.10 נכנסה לתוקפה תקנה שהתקין שר התחבורה והיוצקת תוכן להוראות פקודת התעבורה המאפשרת לרשות הרישוי לפסול רשיון נהיגה של נהגים הנחשבים מסוכנים.

על פי לשון פקודת התעבורה אם היתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה הוא "פרוע או מופרע" (כך על פי לשון הוראת הפקודה) , רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לבעל הרשיון הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מלהחזיק ברשיון נהיגה.

בשנים 2007 עד 2008 ביוזמת שר התחבורה דאז, שאול מופז, החלו משרדי הרישוי בארץ לזמן נהגים שצברו מספר רב באופן משמעותי של הרשעות תעבורה לצורך שימוע טרם יפסל רשיונם. לאחר שהחליטה רשות הרישוי לפסול את הרשיון, היה עליה להביא את ההחלטה לאישורו של שופט תעבורה אחרת הייתה מבוטלת מאיליה.

בקשות לאישור פסילות רשיונות מסוכנים הובאו בפני שופטי תעבורה אלא שאז ניתנו ע"י הערכאות השונות פסקי דין שונים וסותרים בהם חלק מפסילות הרשיון ע"י רשות הרישוי אושרו, חלקן קוצרו וחלקן בוטלו.

עיקר טרוניותיהם של שופטי התעבורה היה על חוסר אחידות בקביעותיהם של משרדי הרישוי השונים שהחליטו לפסול נהגים בעלי מספר עבירות שונה לתקופות פסילה שונות כשניכר היה כי אין קריטריונים או יד מכוונת בקביעות אילו.

העניין הגיע לבית המשפט העליון אשר בחן את טענות הצדדים וקבע כי הפעלת סמכותה של רשות הרישוי לפסילת רישיונותיהם של נהגים מסוכנים משרתת את תכלית סעיף החוק שכן לשונו של החוק פשוטה ומובנת, וממנה עולה כי מקום בו מוכח בפני רשות הרישוי כי נהיגתו של פלוני מסוכנת היא, או שנהיגתו פראית, יכולה זו לפסול את רישיונו בהליך מוסדר, ועל סמך ראיות מבוססות שיכול שראיות אלו יהיו בידי הרשות עצמה, ויכול שיהיו אלו ראיות חיצוניות למידע שברשותה.

יחד עם זאת קבע כי רשות מנהלית אינה יכולה להפעיל את סמכותה ללא אמות מידה ברורות, ענייניות ושוות כפי שעשו זאת משרדי הרישוי השונים עד כה. בית המשפט העליון קבע כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים וככל פעולה של הרשות המנהלית, המאבק בתאונות הדרכים - ובכלל זה הטיפול בנהגים המסכנים את הציבור - חייב להיעשות לפי כללי המינהל התקין, ותוך הקפדה על הגינות, סבירות והיעדר שרירותיות והפליה. משכך יעשה, תוכל הרשות המנהלית למלא את חובותיה המצויות בפקודת התעבורה, בדרך ראויה המשרתת את כלל הציבור בישראל.

בעקבות פסק דינו זה של בית המשפט העליון, התקין שר התחבורה הנוכחי, מר ישראל כץ את תקנה 212ב. לתקנות התעבורה הקובעת כי רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודת התעבורה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע 30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה או אם ביצע במהלך אותה תקופה חמש עבירות מהעבירות החמורות ובהן נהיגה בשכרות, גרימת מוות בנהיגה רשלנית, הפקרת נפגע אחרי פגיעה , אי-עצירת רכב לפני מסילת רכבת כאשר המחסום שלפני המסילה חוסם את הדרך או חלק ממנה או נע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה, נהיגה בזמן פסילת רישיון רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון-נהיגה, למעט נהיגת רכב על-ידי מי שהיה בעל רישיון-נהיגה ולא חידשו, אי-ציות לרמזור אדום , עקיפה מסוכנת , מהירות מופרזת מסוג הזמנה לדין ,אי-מתן אפשרות להולך-רגל להשלים חציה בבטחה בנסיבות מחמירות ושימוש ברכב לביצוע פשע.

לכאורה, ביצע שר התחבורה את תפקידו בקביעת תקנות וכללים להרחקת נהגים מסוכנים על הכביש אלא שכה מיהר השר להתקין תקנה זו, לא הביאה כלל לדיון ציבורי ובחינתה בפני וועדות הכנסת עד כי מהירות זו עלולה להיות בעכריו.

נראה כי השר התקין את התקנה בחוסר סמכות שכן אימץ סמכות בפקודת התעבורה שאינה מתאימה לתקנה שהתקין. הדבר עלול להביא לביטול התקנה על ידי בתי המשפט בפניהם יוגשו בקשות לאישורן של אותן פסילות.

זאת ועוד: בניגוד ללשון פקודת התעבורה המעניקה שיקול דעת לפסול רשיון, קבע השר קטגורית כי הרשות תפסול את הרשיון ללא הפעלת כל שיקול דעת.

גם מניין העבירות והמועד הקובע לחישובן על פי התקנה מעורר לא מעט בעיות ועלול להביא לתוצאות שונות בין משרדי הרישוי השונים ובפסיקות שונות של בית המשפט.

ואם לא די בכך, הרי לשון התקנה יגרום לכך שנהגים העלולים להכנס למסגרת תקנה זו, ינהלו בבתי המשפט השונים מלחמת חרמה על כל דו"ח , יהיה חסר חשיבות ככל שיהיה , כדי להימנע מפסילת רשיון כה ארוכה.

מאחר ותוקף התקנה הינו מיידי, הרי שעלולים ליפול ברשתה נהגים רבים , חלקם הגדול נהגים מקצועיים, אשר לא ניתן בידם הסיפק לתקן את דרכי נהיגתם כדי להמנע מפסילה שכזו.

נראה כי ראוי היה ששר התחבורה היה נמנע מהתקנת התקנה "באישון לילה" והיה מטה אזנו להערות ונימוקים שונים שעשויים היו למנוע את אותן תקלות צפויות ביישום התקנה כפי שהובאו לעיל.