בניסיונותיו של המחוקק להלחם בנגע תאונות הדרכים באמצעות חקיקה מחמירה , לא בחל המחוקק לחוקק חוקים הפוגעים פגיעה של ממש בזכויות אחרות של אנשים ובהם זכות הקניין או לפגוע בעקרונות של המשפט כמו בחזקה כי אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו.

 

 

בשנת 1997 חוקק המחוקק תיקון לפקודת התעבורה בו העניק המחוקק סמכות לשוטר לתת לנהג רכב הודעה האוסרת על השימוש לתקופה של 30 יום ברכב בו בוצעה עבירה של נשיאת מטען החורג ברבע מהמשקל המרבי המותר באותו כלי רכב.

 

 

המחוקק הרחיב במשך השנים את סמכויות השוטר למתן הודעת איסור שימוש (החרמה) של כלי רכב לרשימה ארוכה של עבירות ואף הרחיב את ימי ההשבתה לששים ימים במידה ורכב זה הוחרם בשלוש השנים שקדמו למועד ביצוע העבירה הנוכחית.

 

 

בתחילה , הרחבה זו לא יושמה עד שהוצאו מכרזים למגרשי אחסנה למכוניות המוחרמות ומשנקבעו הזוכים במכרזים החלה המשטרה להפעיל אמצעי זה ולגרור כלי רכב למגרשי האחסנה השונים.

 

על פי הוראות החוק אם מצא שוטר כי נעברה עבירה מתוך רשימת עבירות בגינן הסמיך המחוקק להשבית רכב , הוא יכול ליטול את רישיון הרכב מהנהג, ליתן לו אישור על נטילת הרישיון ולזמנו לשימוע בפני קצין משטרה.


אם לקצין בפניו התייצב הנהג יש יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד הנהג ,הוא רשאי למסור לנהג הודעה על החרמת הרכב לתקופה של שלושים ימים.


יש לזכור כי לשוטר המחליט על השבתת הרכב אין שיקול דעת לגבי אורך תקופת ההחרמה ואין הוא רשאי לקצר את התקופה.
על המשטרה החובה להודיע לבעל הרכב על זכותו להשמיע טיעוניו בפני הנציג המוסמך של המשטרה וכן להודיע לרישוי על החרמת הרכב ולשלוח לו את את רישיון הרכב שניטל.

 

 

רשימת העבירות בגינן ניתן להחרים רכב התרחבה וכיום כוללת עבירות של נהיגה בזמן פסילה , נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה (למעט מי שהיה לו רישיון ולא חידשו) , הסעת נוסעים בשכר מעבר למספר הנוסעים הכלול ברישיון הרכב , נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, הפקרה אחרי פגיעה בתאונת דרכים, נהג חדש הנוהג ללא מלווה , נהג צעיר המסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה, שימוש ברכב לגביו ניתנה הודעת אי שימוש בגין פגמים שהתגלו ברכב , חציית מסילת ברזל בניגוד לחוק, נהיגת רכב ללא רשות בעליו, עקיפה מסוכנת ונהיגה מעבר לשעות הנהיגה המותרות.

 

 

בעל רכב והנהג שקיבל הודעה על אי השימוש רשאים לפנות לבית המשפט לתעבורה בבקשה לבטל את ההודעה.


החוק מורה לבית המשפט לבטל את ההודעה אם נכח כי הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו וללא הסכמתו או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה בגינה הושבת הרכב.
 

בנוסף העניק המחוקק לבית המשפט סמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש בנסיבות אחרות ואף להתנות תנאים עת הוא מחליט לבטל או לקצר את תקופת אי השימוש. בית המשפט יכול לבטל את הודעת איסור השימוש ולהתנות כי הנהג שנתפס עובר את העבירה ברכב , לא ינהג באותו רכב או להתנות כי הרכב ישמש בתקופה שקוצרה הודעת איסור השימוש לצרכי עסקו של בעל הרכב בלבד ובשעות מסוימות אך לא לצרכים פרטיים וכהנה וכהנה תנאים כפי שיצא בית המשפט לנכון.

 

 

החוק תוקן גם בקשר לסמכות ההשבתה של בית המשפט. נהג אשר נשפט על אחת העבירות שפורטו לעיל , עלול למצוא עצמו בפני עונש נוסף על העונשים המקובלים בבית המשפט לתעבורה. שופט רשאי להשבית את רכבו לתקופה של עד מאה ועשרים ימים.

 

בנוסף קבע המחוקק סמכות השבתה גם בעבירה שלא נכללה ברשימת העבירות שפורטו לעיל. הכוונה היא לעבירה של כניסה לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור. אמנם בדרך כלל מדובר בעבירה שנקלטת ע"י מצלמת רמזור והיא מסוג העבירות שהודעת תשלום קנס נשלחת לבעליו של הרכב . באם משלם בעל הרכב את הודעת התשלום נחשב הוא כמי שהודה בעבירה , הורשע ודינו נגזר לאותו קנס ואולם במקרים בהם נתפס נהג עובר עבירת אור אדום ע"י שוטר במקום ואותו שוטר סבור כי התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו נהג או בביצוע העבירה הרי רשאי השוטר למסור לנהג הזמנה לדין במקום הודעת תשלום הקנס. במקרים אילו רשאי בית המשפט להשבית את רכבו של הנהג למשך ששים ימים לפחות .

 

האמת היא כי בתי המשפט עשו שימוש בסמכות ההשבתה עד כה לעיתים נדירות וספק גם אם ישנה הצדקה חוקתית לענישה שכזו. אחד הנימוקים שניתנו בעד השבתת כלי הרכב היה מיידיות הענישה לנהג ולבעל רכב לאחר ביצוע העבירה . אי לכך העניקו סמכות לקצין משטרה להשבית כלי רכב לתקופה של שלושים יום ובמקרים מיוחדים עד ששים יום.

 

ואולם אותו נהג מגיע לבית המשפט בדרך כלל תקופה ארוכה לאחר ביצוע העבירה. לעיתים במועד שפיטתו כבר מכר את הרכב בו בוצעה העבירה או שהרכב מלכתחילה לא היה שלו.במקרים כאלה ובמקרים דומים, קשה למצוא הצדקה חוקית להשבתת רכב המהווה עונש לעיתים למי שמעולם לא יועמד לדין בגין העבירה נשוא ההשבתה. במילים אחרות, על פי הוראות החוק , עלול בעל רכב , לשאת בעונש של השבתת רכבו, חודשים ואולי אף שנים לאחר שבוצעה עבירה מהעבירות שנמנו לעיל כשבעל הרכב עצמו לא ביצע כל עבירה , אינו עומד לדין בגין אותה עבירה אך נושא בעונש לא לו אשר פוגע בזכויותיו הקנייניות באופן קיצוני.

 

אם כן, בגין רשימה ארוכה של עבירות עלול אדם למצוא עצמו מושבת מרכבו לתקופה שעלולה להגיע עד למאה וחמישים יום.

 

לאחרונה דן השופט אברהם טננבוים מבית המשפט לתעבורה בירושלים במקרה בו הושבת רכב חברה בגין עבירה של נהיגה בשכרות של אחד מעובדיה. השופט סקר את מערכת שיקוליו של בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש.

 

לקביעת השופט טננבוים, על בית המשפט לבחון תחילה אם יש ראיות טובות ואפילו יותר מטובות כנגד הנהג כדי לאשר השבתת הרכב , עליו לשקול את נסיבות האירוע ונסיבותיו האישיות של הנהג שבהן יש לבחון את הרשעותיו הקודמות, גילו וממקצועו של הנהג וכן את הזיקה בין הנהג לבעל הרכב.


במקרה הנוכחי לא מצא השופט נסיבות מיוחדות שיצדיקו ביטול ההשבתה וההשבתה אושרה.