השופטת שרית גולן הלכה לעולמה באופן מפתיע ביום 14/7/13.

 

על אולם מס' 11 בבית משפט לענייני משפחה באשדוד נתלה שלט מאולתר ולשונו:

 

"היום לא יתקיימו דיונים בפני כב' הש' גולן. הודעה תובא בהמשך".

 

האולם הוחשך.

 

למעשה, דיונים כבר לא יתקיימו לעולם, בפני כב' השופטת גולן.

 

ההודעה שיצאה לאחר מכן, בלתי נתפסת.

 

נראה כי, בית משפט באשדוד, כולו, מתקשה מאז, להמשיך לתפקד.

 

משנת 1998 מונתה השופטת גולן, לכהונת שופטת של בית משפט השלום במחוז הדרום לאחר שנים שעבדה כעו"ד שכירה ועצמאית.

 

השופטת גולן, כיהנה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד ושימשה גם כסגנית נשיא בתי המשפט לענייני משפחה במחוז דרום.

 

השופטת גולן נתפסה בעיני באי אולמה, כשופטת חריגה בנוף המשפט. מהדיון הראשון, הבינו הצדדים המתדיינים, שאין המדובר בשופטת אפרורית, וטכנוקרטית שכן, מעל הכל הייתה אנושית וחדת אבחנה. התיקים שניהלה באולמה, מבחינתה, לעולם, לא היו רק תיקים, אלא ללא ספק מעל הכל,ולפי תפיסת עולמה, ניהלה, משפחות שלמות, תוך רגישות ואנושיות רבה, ומבט לעתיד המשפחה וקירוב לבבות. זאת גם הסיבה, שלא פעם מחוץ לאולם הדיונים, שמענו את קולה למרחוק. כן, כן,, היא צעקה.. היא כעסה.. היא הייתה חדת ראיה, והתקשתה לשמור על שלוותה כשמצאה באולמה חוסר הלימה, שקרים ומרמה. היא הקשיבה בדריכות לכל מילה, למדה כל תיק לפני כל דיון, וזכרה את כל הפרטים והטענות שהושמעו באולמה. היא כמו הנכיחה באולמה את הילדים, את הפנים ואת כל הרגשות החשופים שעומדים לדיון בתיקי המשפחה המורכבים. היא מעולם לא היססה לגעור במי מהצדדים שלטעמה, רוקם תחבולות או מפגין אלימות ושטנה.(עד היום אינני יודעת לומר אם הייתה זו הצגה כלפי חוץ בלבד, או שאכן כעסה כל כך....). בעיני היא תחשב תמיד שופטת רגישה וישרה, אמיצה וחכמה.

 

מתוך מסירות לגורל המשפחות המצויות במשבר, השופטת גולן, בעבודתה , חרוצה הייתה ודוגמא למופת. מעולם לא השאירה משימות פתוחות על שולחנה, ותמיד 'ניקתה שולחן' בסוף כל יום עבודתה, גם אם הדבר דרש שעות עבודה מרובות וגזל מזמנה האישי, עוד הרבה שעות נוספות .לא בכדי, לא יצאה לחופשה, כל שנות עבודתה בבית המשפט.

 

באחת השיחות הלא פורמליות עמה, ציינה בפניי כי, מאז כניסת מערכת נט המשפט, נוצר מצב בו, כל בקשה והודעה שמוגשת על ידי עורכי הדין, מופיעה במחשב, כמשימה עבורה. ומשכך, ידעה כי אם תעז לצאת למספר ימי חופשה, צופה היא מאות משימות שימתינו לה בשובה. רק מחשבה זו, תעכיר את חופשתה ללא ספק. האם זו היתה הסיבה לאי יציאתה של השופטת לחופשה כל שנות עבודתה בבית המשפט, או שמא, הנאתה הגדולה מעשייתה ותחושת שליחותה?

 

עד כדי כך אהבה את עבודתה, עד שביום שיצאה לשבתון [ממנו למרבה הצער, לא שבה], הודיעה למזכירותיה הנאמנות כי, ממתינה היא לקבלת סיכומים במספר תיקים, ובמידה ואלו יתקבלו בזמן חופשתה, אל להם מלהעבירם לשופט אחר, חלילה, לכתיבת פסק הדין. כך ממש נקשרה לתיקייה וחשה מחויבת להם.

 

לא זאת אלא, שבנוסף לניהול התיקים במזכירות בית המשפט ובמחשבי בית המשפט, הורתה השופטת גולן, להקים תיק פיזי נוסף וכפול, שימצא בלשכתה, לשימושה הבלעדי, על כל מקרה, חלילה, שבו יקרסו מערכות המחשב והמזכירות. וכך, כל מסמך תויק בנוסף, גם בתיקים הפיזיים ששמרה השופטת בלשכתה, עם הערותיה והתרשמותה. בזמנים של השבתת המערכת הממוחשבת, או של שביתת עובדים וקלדניות, המשיכה השופטת לנהל דיונים ללא מפריע, תוך כתיבת פרוטוקול בכתב ידה ובשימוש בהעתק התיקים ששמרה בלשכתה.

 

השופטת גולן, ניהלה את אולמה ביד רמה ומתוך תחושת שליחות. המתדיינים בפניה, ידעו ידוע היטב כי בפניהם, שופטת מקצועית ומלומדת, בקיאה ברזי המשפט והחוק, תוך אימוץ אג'נדה אישית בולטת, אשר אותה מעולם לא הסתירה. השופטת לא חסכה שבטה מבאי אולמה, במקרה הצורך, תמיד ציינה בפניהם את נקודת ראייתה, את המלצותיה לקידום הדיון והביעה את מורת רוחה, כשביקשו לנהל תיק בדרך לא יעילה או נכונה, לגישתה. (כמו למשל קביעת הדיון הבא רק בעוד שנה במועד ההוכחות הפנוי 'הראשון' ביומנה)...

 

השופטת לעולם, ראתה לנגד עיניה, את טובת הקטינים, ככל שהיו מעורבים בתיק, ואת המשך ניהול קשר תקין בין המשפחה הכוללת בשאר סכסוכי המשפחה.

 

בעיקר נזכור את הערותיה האישיות, בין לבין ניהול החקירות באולם, את התבדחויותיה, עם קלדניתה המסורה מזה שנים וכן עם העוזרת המשפטית הצמודה, ועמנו עורכי הדין. התבדחויות אלו יש לציין, היו חובה, בכל דיון (בעיקר אם נסתיים בפשרה, וחסך לשופטת זמן הוכחות יקר). את מבטה הבוחן, מבעד למסגרת משקפיה התכולות, אשר היו נושרות עד קצה אפה, את כעסה ורכינתה מעל בימתה, ואת צחוקה המתגלגל אשר מהדהד עוד באוזניי.

 

למעשה, אודה ואתוודה, נהניתי להופיע אצל השופטת גולן ואף ציפיתי לדיונים באולמה, משל היו הם יום חג. ידעתי תמיד כי, מעבר לניהול הדיון, יש ערך מוסף. זכיתי להופיע באולמה של השופטת גולן, מעל עשור. למדתי על התפתחות בנה בכל שנה ושנה. שכן, תמיד דאגה להזכיר אותו ולהתלונן לפני תחילת תיק הוכחות, כי , במקום לבלות זמן איכות עם בנה, נאלצה לקרוא את התיק עד לשעות הלילה המאוחרות...

 

עם כל העוקצנות וההומור היחודי לה, אין ספק כי עשתה עבודתה ללא חת, בהנאה , ללא מורא ואף לזכותה החלטות תקדימיות וחדשניות.

אין ספק כי, מערכת המשפט, איבדה אבדה גדולה, עם פטירתה של השופטת גולן, במפתיע ובטרם עת ומתקשה להתאושש מאז, כמי שעמוד האש לפני המחנה כבה ולא ברור כעת, אנה ממשיכים מכאן?

 

מהלווייתה הגדולה, ניכר כי, מעבר להיותה משפטנית גדולה ומוערכת, אשר השקיעה את כל זמנה ומרצה בעבודתה, היתה היא כה משמעותית ונגעה באנשים כה רבים באופן אישי, עד שהדבר בלתי נתפס ממש והחזרה לשגרה בלתי אפשרית לרובנו, גם היום בחלוף חודשים ממותה.

 

מההספדים הרבים, זכיתי לגלות, כמה הספיקה בחייה הקצרים. עד כמה מילאה את חייה בנתינה בלתי פוסקת. לכמה אנשים דאגה באופן יום יומי ובלתי מתפשר, בין מרחוק ובין מקרוב. כל מספיד בתורו, צירף עוד חלק לפאזל העצום הנקרא, השופטת שרית גולן וחשף, עוד טפח מאישיותה המיוחדת.

 

התמונה הכוללת, רחוקה מלהיות שלמה, לאור פועלה העצום והנרחב.

 

השופטת גולן הותירה, מעבר לכל חבריה, מכריה, עמיתיה, זוג הורים, בן המשרת בצה"ל, ובן זוג, כמו גם סמל ומופת למקצועיות ואחריות, מסירות ואנושיות בניהול תיקי משפחה וכן אג'נדה משפטית מודרנית המותאמת לשינויים החברתיים המתחדשים כל העת בתחום המשפחה.

תרומתה לחיי כל כך הרבה אנשים, נשים, ילדים ומשפחות, חברים ומכרים, מתגלגלת בעולם ותמשך כנראה, עוד זמן רב.


אין לי ספק כי לא מעט ילדים ומשפחות, חבים לה את רווחתם ואושרם, שכן עמדה על המשמר עבורם, והיתה להם לפה.

 

מותה הפתאומי, הותיר חלל עצום במערכת המשפט בכלל, לרבות בבית המשפט לענייני משפחה ובליבי בפרט. נשאתי אליה עיניים והייתה לי מודל לחיקוי והערצה מפגישתנו הראשונה ממש. הסימבוליות במועד מותה, בסמוך לט' באב מחד, ולסיום שנת המשפט מאידך, יעיד על האובדן הכללי במותה, אל מול אישיותה הייחודית והערכים בחייה.

 

יהא זכרה ברוך.

 

מאמר זה פורסם בביטאון "גילוי נאות" של לשכת עורכי הדין במחוז דרום, בנובמבר 2013 סמוך לפטירתה של השופטת שרית גולן ז"ל ביולי 2013 ומוקדש לזכרה ועילוי נשמתה.

 

 


עודכן ב: 18/12/2014