טרם התיקון האמור נטל ההוכחה בדבר עבודה בשעות נוספות היה מוטל על העובד ובמידה ולא היו ברשותו רישומי נוכחות ולא עלה בידו להוכיח מתכונת עבודה שהצריכה עבודה בשעות נוספות תביעתו הייתה נדחית. ואולם, המצב המשפטי כאמור שונה.


במקרה דנן, העובד הועסק על ידי חברה המפעילה חוות גידול הודים. עיקר תפקידו של העובד היה איסוף ביצים והזרעת תרנגולות. בין הצדדים נחתם הסכם העסקה בו הוסדרו זכויות העובד. שעות העבודה נרשמו ידנית, על ידי מנהל העבודה ועל גבי דו"חות נוכחות.


בפסיקת בתי הדין בשנים האחרונות בולטת המגמה של הגמשת נטל ההוכחה, המוטל על עובדים התובעים תשלום עבור שעות נוספות. כיום לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מוטל על המעסיק הנטל להוכיח את מספר השעות שאותן עבד העובד.


בתיקון האמור אשר עדכן את חובת המעסיק לנהל רישום בדבר שעות העבודה של עובדיו, נחקק בין השאר סעיף 26ב לחוק, המתייחס לשאלת נטל ההוכחה ונקבע בו כי כאשר שעות העבודה שבגינן העובד תובע שנויות במחלוקת, על המעסיק תחול החובה להוכיח כי העובד לא עבד בשעות אלו באמצעות רישומי נוכחות. אם התביעה היא לתשלום שעות נוספות, חובת ההוכחה שתחול על המעסיק תחול רק עבור מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות בשבוע, או 60 שעות נוספות בחודש.


לפיכך, בהיעדר פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק, מוטל על המעביד הנטל להוכיח שהתובע לא עבד שעות נוספות, וזאת עד לתקרה של 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש.


איך הוכח שהעובד לא עבד שעות נוספות?


התובע טען כי הוא עסק בנתבעת הן באיסוף ביצים והן בהזרעה בלולים, כאשר בשנה וחצי הראשונות לעבודתו הוא החל לעבוד בשעה 05:00 בבוקר וסיים לעבוד בשעה 19:00 בערב, 7 ימים בשבוע, וללא יום מנוחה. בשנה האחרונה הוא החל לעבוד בשעה 06:00 בבוקר וסיים לעבוד בשעה 18:00 בערב, 6 ימים בשבוע. סך תביעתו של התובע בגין רכיב זה עמד על סך של 148,220 שקלים.


הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא נדרש לעבוד שעות נוספות, ולא זו אף זו, הרי שאופי העבודה אצלה אינו מצריך עבודה ביותר מ-8 שעות ביממה, והתובע עבד במתכונת עבודה מסוימת אשר לא דרשה עבודה בשעות נוספות. הנתבעת אף טענה כי דו"חות הנוכחות של התובע, שנרשמו בפועל מדי חודש ואשר עליהם הוא חתם, מראים כי התובע לא הועסק בשעות נוספות ובמידה והיו חריגות בשעות, מנהל העבודה היה מציין זאת בדו"ח הנוכחות.

 

התובע לא ביצע שעות נוספות לפי דו"חות הנוכחות


חרף טענות התובע ונטל ההוכחה שהיה מוטל על הנתבעת בית הדין דחה כאמור את התביעה מהנימוקים כדלקמן: ראשית, דו"חות הנוכחות שהוגשו היו מפורטים ואף חתומים על ידי התובע עצמו והם העלו כי לבד ממקרים חריגים, התובע לא ביצע שעות נוספות.


התובע אישר בחקירתו שהוא הבין על מה חתם, כאשר הוא חתם על דו"חות הנוכחות: "כן, ידעתי"; "מה שחתמתי זה היה על דברים שידעתי שהם נכונים" ציין בחקירתו. בשל סתירות בגרסת התובע התקבלה גם גרסת הנתבעת כי לתובע ניתנו שתי הפסקות במהלך יום עבודה כאשר הנתבעת הקציבה לרשותו כשעה וחצי הפסקה מדי יום.


נימוק שני לדחיית התביעה היה כי הוכח שאופי העבודה בנתבעת אינו מצריך עבודה של 12 - 14 שעות ליממה וזאת, על סמך גרסאות מפורטות של עדים מטעם הנתבעת. נימוק שלישי לדחיית התביעה הייתה העובדה שהייתה תקופה, שבה החל מחודש 1/2013 ועד לחודש 6/2013 שילמה הנתבעת לתובע גמול שעות נוספות, כפי שעלה מתלושי השכר.


נימוק רביעי לדחיית התביעה הייתה העובדה שעדותו של התובע הייתה עדות יחיד שאינה נתמכת במסמכים או בכל סיוע אחר כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.


נימוק חמישי לדחיית התביעה הייתה הימנעות התובע מהבאת עדים רלוונטיים.


מסקנת בית הדין הייתה כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה כי בכל תקופת עבודתו של התובע הוא לא ביצע שעות נוספות וכי תבנית ההעסקה בנתבעת לא דרשה עבודה בשעות נוספות. התביעה לפיצויי פיטורים אף היא נדחתה מאחר ונקבע כי התובע התפטר ולא פוטר.

 

עו"ד מאור לאליאן ייצג את הנתבעת במסגרת הליך זה.

 

 

סע"ש 27176-05-14 אריא הגוס נגד מקור הוד ייצור ושיווק בע"מ [בית הדין האזורי לעבודה נצרת, כבוד השופט טל גולן].