השכר המגיע לשומר עבור עבודה בשעות

עובד שהועסק כמאבטח בחברת המספקת שירותי שמירה תבע לקבל הפרשי שכר עבודה שלא שולמו לטענתו בשל עבודתו בשעות נוספות.

העובד טען כי בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה הנתבעת הייתה חייבת לשלם לו עבור השעות התשיעית והעשירית לעבודתו שכר של 125% ועבר השעה העשירית ואילך שכר של 150%. העובד טען כי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החלים על הצדדים קובעים אף הם גמול זהה עבור עבודה בשעות נוספות.

הנתבעת הודתה כי העובד עבד בשעות נוספות אלא שהוא לא זכאי לתשלום הקבוע בחוק לנוכח הוראות תקנות שמירה בעבודה הקובעות כי ניתן להעסיק עובד שמירה במשך 10 שעות על פי תעריף של 100% ולכן, אין עליה חובה לשלם גמול שעות נוספות כל עוד לא עבד השומר מעבר ל - 10 שעות עבודה.

בית הדין לא קיבל את טענת הנתבעת. אמנם התקנות קובעות את מסגרת השעות לעובד בשמירה והן מחייבות אלא שבמקרה הנדון חל על הצדדים הסכם קיבוצי וכן צו הרחבה המגדירים אף הם את הגמול שעובד זכאי לקבל עבור עבודה בשעות נוספות.

הגמול שהעובד זכאי לקבל על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הוא בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. כאן קיימת סתירה בין הוראות ההסכם הקיבוצי לבין הוראות תקנות השמירה. ההלכה במקרה כזה היא כי הוראות הסכם הקיבוצי יכולות להוסיף לזכויות הקבועות בחוק או בתקנות ועל כן, כאשר קיימת סתירה בין הוראות חוק לבין הוראות הסכם קיבוצי או צו הרחבה ההוראות הגוברות הן ההוראות המיטיבות עם העובד. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה היטיבו עם העובד והן גוברות על הוראות התקנות.

לפיכך, התקבלה טענתו של העובד והמעבידה חויבה לשלם לו את הגמול המלא עבור עבודתו בשעות נוספות.

מאור לאליאן, עו"ד