עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה זכאי לקבל ממעבידו תשלום בשיעור הקבוע בחוק עבור ימי המחלה שבהם נבצר ממנו לעבוד בשל מחלתו. תשלום דמי מחלה הינו תשלום סוציאלי מובהק שנועד לאפשר קיום לעובד ולבני משפחתו שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה.

 

על מנת שתקום הזכות לדמי מחלה צריך שיתמלאו שני תנאים מצטברים: האחד, אי יכולת לעבוד והשני, מצב בריאות לקוי. נבחן את הוראות אלה לגבי עובדת הנמצאת בשמירת היריון.

 

התנאי הראשון מתקיים היות והעובדת אינה מסוגלת לעבוד. ואולם, התנאי השני אינו מתקיים בעניינו באשר "שמירת הריון" אינה מצב בריאותי לקוי ואי יכולת לעבוד בגינה אינו מזכה בדמי מחלה מכוח החוק.

 

עובדת הנמצאת בשמירת היריון ואינה זכאית לתשלום אחר בגין תקופה זו זכאית לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי וזאת, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או חוזה עבודה אישי שנחתם בין הצדדים. נציין כי התקופה בה שוהה העובדת בשמירת היריון נחשבת לתקופת עבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וזכאות להשתתפות המעביד בדמי הבראה אך לא תיחשב ככזאת לעניין חופשה שנתית.

 

ואולם, עובדת בהיריון שאינה מסוגלת לעבוד ואינה מצויה בשמירת היריון ואי יכולתה לעבודה נובעת ממחלה סתם ולא עקב שמירת היריון זכאית לתשלום עבור ימי המחלה בשיעור הקבוע בחוק.

 

תעודת המחלה שמציגה העובדת למעביד מהווה ראייה חשובה לצורך קביעת הזכאות לדמי המחלה. בתעודת המחלה נרשמות על ידי הרופא המאשר הסיבות לאי יכולתה של העובדת לעבוד וניתן להסיק ממנה באם אי היכולת לעבוד נגרמה בשל שמירת ההיריון או בשל מצב בריאותי לקוי ומכאן את הזכות לקבלת דמי המחלה.

 

 

 

 

מאור לאליאן, עו"ד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 


עודכן ב: 11/11/2012