פיצויי פיטורים ותשלום פרמיות

תקנות פיצויי הפיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כהתפטרות), התשכ"ד- 1964, קובעות כי רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר העבודה הם: שכר יסוד, תוספת וותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה.

בהתאם להוראות אלה, עלינו לבחון כל תוספת ששולמה לעובד באם היא מהווה חלק משכר היסוד או אחת התוספות המנויות בתקנות. במידה ולא ניתן לשייך את התוספת לאחת הקטגוריות הנ"ל הרי שלא לא ניתן להכלילה בשכר הקובע לעניין תשלום פיצויי הפיטורים.

האם פרמיה מהווה תוספת או חלק אינטגראלי משכרו של העובד?

כך גם פרמיה יש לבחון באם היא מהווה תוספת או חלק אינטגראלי מהשכר ששולם לעובד. הכלל שנקבע בפסיקת בתי הדין לעבודה לעניין ההבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" שאיננה מהווה חלק משכר העובד הוא שתוספת מותנית בתנאי או במצב כלשהו. כך שאם אין מתקיים התנאי או במידה ומשתנה המצב - חדל התשלום לעובד.

כך למשל, נקבע בפסיקה כי תשלום בונוס אינו שכר רגיל שיש להכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים, שהרי הוא מותנה בתנאי - רווחי המעביד. כך, גם נקבע לגבי פרמיה ששולמה לעובד.

פרמיה כשמה כן היא ואין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים היות והיא תלויה בתנאי או במצב מסוים. אלא שתשלום אשר נקרא "פרמיה" או "מקדמה על חשבון פרמיה" אך למעשה התשלום שבו מדובר היה הגדלה של שכר היסוד, מהווה חלק משכר היסוד ויבוא בחישוב פיצויי הפיטורים.

נטל השכנוע מוטל על העובד

במצב זה נטל השכנוע הוא על העובד שעליו הנטל להראות ולהוכיח כי תשלום שכונה על ידי המעביד כ"פרמיה" אינו כזה ומהווה חלק משכר האינטגראלי ששולם לו במהלך עבודתו. מנגד, באם נכלל בשכר הכולל של העובד רכיב שאינו "שכר עבודה" על המעביד הנטל להוכיח כי הוא אינו מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי הפיטורים.