מה קורה כשאישה מבקשת לבטל תלונה על אלימות?

מאת עוה"ד איגור יוטקין ועוה"ד נוגה ויזל

זה קורה במשפחות הכי טובות, בני זוג רבים, יש צעקות, בלי כוונה (או עם) צלחת נופלת לרצפה, הרוחות מתלהטות, הבעל מתקרב לאשה שמנסה להתרחק או להיפך, אף אחד לא רוצה להקצין את הויכוח אבל דברים יוצאים משליטה, לא מכות, לא סטירות או אלימות מסוג כזה, אלא משהו קטן כמו דחיפה, איום בסטירה וכדומה. 

בשלב הזה מישהו מבני הזוג, (בדרך כלל האישה לפי הנתונים היבשים) מגישים תלונה במשטרה. במקרים אחרים השכן, ששמע צעקות בווליום גבוה מהרגיל, החליט לקחת יוזמה ולהזמין ניידת. נכון או לא נכון? אין תשובה וכל תשובה תהיה אולי לא אחראית. העובדות הן שלעיתים אחרי מספר שבועות של צו הרחקה כזה או אחר, מערכת היחסים נרגעת והחיים חוזרים למסלולם. ואז מה?

ריטואל זה המתרחש פעמים רבות גורם להבין שישנה בעיה אבל גם להבין שאין לנו פתרון לבעיה. תשפטו בעצמכם.

סירוב השוטרים לביטול תלונה על אלימות 

לפני כמה ימים צלצל הטלפון, מעבר לקו נשמע קולה המהוסס אך התובעני של אישה, "התלוננתי נגד בעלי על תקיפה לפני כמה ימים, אבל השלמנו ואני רוצה לבטל את התלונה. במשטרה לא נותנים לי. איך אפשר לעזור לי?".

האישה ניסתה לשכנע את השוטרים שזו הייתה אי הבנה, אמנם היה ויכוח סוער ומתוך כעס היא פנתה למשטרה והגישה תלונה, אבל כבר במהלך הגשת התלונה היא החליטה לחזור בה. באותו רגע שום דבר לא עזר, החוקר סירב לבטל ואמר לה שברור שזאת תסמונת האישה המוכה ועכשיו היא נבהלת מהתלונה וממשמעותה ומשתכנעת מדבריו הרכים של הבעל, שכלל לא התכוון ושתסלח לו.

ברבות הימים מספרת האישה, הם בכלל עברו טיפול ומערכת היחסים שלהם חזרה לשגרה. אין אלימות, אין צעקות, הכל רגוע ונעים.

הוסברו לה הסיבות לסירובו של החוקר, ונוצר מצב שאנחנו מסבירים לה ובעצם קצת מסבירים לעצמנו את הקונפליקט ואף כי לפעמים, כאשר האישה פונה למשטרה ואומרת שהיא רוצה לבטל את התלונה, החוקרים מפחידים אותה ואומרים לה שבמידה ותבטל, יגישו נגדה כתב אישום על עדות שקר. האישה נבהלת ונמצאת במצב של חוסר אונים. מצד אחד היא נכנסת ללחץ ומפחדת מהמשמעות של עדות שקר ומצד שני היא בלחץ מהמשמעות של המשך טיפול בתלונה שהגישה נגד בעלה.

המסלול הארוך של התלונה: מהמשטרה ועד לכותלי בית המשפט

מה יקרה עם התלונה מרגע זה ואילך? המשטרה והתביעה מסרבים לבטל את התלונה והיא תתחיל את מסלול הטיפול הרגיל: חקירה, העברה לפרקליטות, החלטה אם להגיש כתב אישום ומכאן אין למעשה דרך חזרה מבחינת היחסים בין בני הזוג. והזוג הרי החל בהליך שיקום, פגישות טיפול ויעוץ מסודרות שפרצו דרך לשיקום מערכת היחסים, אולם התלונה כמו ענן שחור מלווה את חייהם שכן ביום הדיון תבוא האישה לבית משפט ותעיד נגד בעלה, כל הליך השיקום ילך לאיבוד וחמור מכך, ייתכן ויגרם קרע שלא ניתן יהיה לשקם.

וכל זה מדוע? בכדי שהם - כלומר כל הגורמים המעורבים: המשטרה, התביעה - לא יהיו אחראים במידה ויקרה חלילה משהו בעתיד, וכך באמצעות הגשת כתב אישום, ליתר ביטחון, מועברת כל האחריות לכתפי השופט.

ברור לכל, כי לא בכל התלונות המוגשות, כאשר האישה רוצה לחזור בה מהתלונה מסיבה זו או אחרת, מדובר בתסמין האישה המוכה. כלומר, ברור שהסירוב האוטומטי של חוקר או תובע לסגור את תיק החקירה על סמן חזרת המתלוננת מתלונתה הוא שרירותי, ולא מדובר בחוות דעת שמבוססת על ידע נדרש בפסיכולוגיה.

אף אחד מאיתנו לא נביא וחלק מהכתובות שהיו על הקיר עד כה התנפצו לנו בפנים. אבל ישנן מאות תלונות שאכן לאותו רגע היו אמיתיות לגמרי, אבל יצאו מפרופורציה. שוב, לא מדובר בתלונה שקרית חלילה, אלא במצב בו אישה שהייתה בסערת רגשות ומוצפת כעס, ולעתים אף בהשפעת חוקר חדור מוטיבציה, תיארה את האירוע בלהט ובהתרגשות, אולם בפועל היה מדובר בוויכוח שולי בין בני זוג.

האם קיים פתרון לבעיה? 

הפתרון לבעיה לא נמצא בגלגול אחריות על בתי המשפט, דבר אשר יגרום למתח מתמשך בזוגיות בעקבות הניהול האיטי של ההליך הפלילי. אנו סבורים, כי הפיתרון הראוי צריך להיות דומה למקרים של אחזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית, בהם קיימת הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, המאפשרת סגירת תיקים ע"י גורם מוסמך במשטרה, בשינויים המחויבים, ותוך תיקון החוק הקיים. אין כל צורך להכביד על מערכת כה עמוסה בכתבי אישום מיותרים, כשהתוצאה בסופו של ההליך כבר ברורה לכל, ורצוי לקבוע תנאים שיהיו ברורים לסגירת תיקי אלימות במשפחה כבר בתחנת המשטרה. מה שונה מקרה זה ממקרה של סכסוך שכנים, בו השכן הנפגע חוזר בו מהתלונה, ולגוף החוקר יש סמכות לסגור את התיק באיבו?

ולכן למרבה הצער, נוצר היום מצב שמכיוון שלא מאפשרים לאישה לחזור בה מהתלונה, למרות רצונה האמיתי והניתן לבדיקה ולמדידה, המדינה במו ידיה הורסת את המשפחה!

ולבסוף יודגש, אין אנו חיים בתקופת הנביאים, ושום שופט לעולם לא יידע אם מקרה עלול להישנות או אם לאו, לכן גלגול האחריות על כתפיו אין בו כדי סיבה אמיתית. אדם אשר מוגש נגדו כתב אישום נותן דין על מעשי העבר, ואם מעשים אלה פעוטים מספיק כדי לא לנקוט נגדו בהליך פלילי - כן ייטב. יש כאלה שיגידו, שאמירה זו מצדיקה גישה סלחנית כלפי אלימות, אך לא ניתן להתעלם מרצון המתלוננת , במקרה זה האישה, ולטעון שאינה מספיק דעתנית, דווקא בסיטואציה הזאת, כדי להחליט לגבי יחסה לתלונה.