עבירת האונס מוגדרת בסעיף 345 לחוק העונשין בישראל.
עבירת האונס הינה רק כנגד אישה. הסעיף קובע באופן חד משמעי כי "הבועל אשה", תוך פירוט הנסיבות המקימות את העבירה, הרי שהינו אונס.
קיימים 5 אפשרויות אשר נכנסות להגדרת אונס:
1. בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית.
2. בעילת אישה בהסכמת האישה, אבל שהושגה במרמה.
3. בעילת אישה כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים אף בהסכמתה.
4. בעילת אישה תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית כגון שכרות או סמים.
5. בעילת אישה תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה חופשית.
העונש הקבוע בחוק על עבירת אונס הינו 16 שנים, אולם בנסיבות מחמירות הקבועות בסעיף 345(ב) לחוק העונשין העונש הינו 20 שנה.
מאחר ועבירת אינוס נחשבת לעבירה חמורה מאוד בקנה מידה חברתי, משפטי, ומוסרי , היא אקט פולשני שנוגע בנקודות רגישות ביותר פיזית ונפשית, חדירה בכוח או באלימות.
דווקא בגלל ההזדהות המיידית שלנו עם כל קרבן שנפגע מעבירת אינוס, יש צורך לבדוק את הדברים היטב, כיוון שאירוע אונס אינו בהכרח התנפלות של אדם על אישה זרה באקט אלים. חלק גדול מהמקרים מתקיים דווקא בין כותלי בית, או בין אנשים שמכירים זה את זו ברמה זו או אחרת. זה יכול להיות אירוע שיצא משליטה, או לעיתים תלונה שבאה ממקום של נקמה או חרטה. המכנה המשותף לכל המקרים- הם יכולים להסתיים בתיק על עבירת אינוס.
לעיתים נשים משתמשות בקריאה ותלונה על אונס כפתרון למצב של השפלה, של אכזבה או פיצוי על החלטה שגויה שהן עצמן קיבלו. מצבים נפוצים הם מצבים של חוסר הסכמה לגבי סיטואציה –כשהמחלוקת היא בקשר לאירוע עצמו, כאשר שאלת ההסכמה היא בד"כ השאלה המכריעה.
לדוגמא: במסיבה. בחור ובחורה ששתו, עישנו וחגגו במצב רוח טוב, קיימנו יחסי מין באחד החדרים תוך כדי המסיבה . לאחר האירוע הגישה הבחורה נגד הבחור תלונה על אונס, בטענה שהיא ביקשה רק להתגפף והוא זה שהכריח אותה ליחסי מין מלאים. הבחור אינו בטוח מה בדיוק קרה שם כיוון שהיה די שיכור, אבל אינו אדם שנוהג להזיק או להכריח אף אחת. מקרה כזה דורש התערבות עורך דין פלילי לחקירת פרטי המקרה ואופי המעורבים בו, איסוף עדויות, חקירה וכו'.
בדרך כלל השאלה במקרים גבוליים כאלה היא האם התעלם הגבר מהגבול שהציבה בת הזוג ולקח לעצמו את החירות להחליט מה יעשה בגופה.
על הנאשם לשתף את עורך הדין שלו בכל המידע גם אישי או מביך. אם ישנם עדים שיכולים לתמוך בגרסה של הנתבע, צריך לשתף את עורך הדין במידע. אם ידוע על תלונות דומות וטקטיקת התנהלות דומה של האישה בעבר, זה עשוי לשפוך אור על המקרה ולזהות דפוס התנהגות.
הוכחת עבירה של אינוס בין בני זוג נשואים הינה קשה יותר, שכן נקודת המחלוקת בדרך כלל אינה השאלה אם קוימו יחסי המין, אלא האם האקט התקיים בנסיבות של נקיטת כוח פיזי ואלימות נגד האישה וגרימת חבלה גופנית .
במידה וקיים תיעוד רפואי, אשר מעיד על חבלות הקשורות בקיום יחסי מין שלא בהסכמה למשל חבלות באזור הירכיים או חבלות בזרועות המעידות על לפיתה בכוח קיים חיזוק לגרסת האישה ויוגש, ככל הנראה, כתב אישום כנגד הבעל בגין עבירות של אינוס ומעשי סדום.
יש לציין כי בעבירות אונס, קיימת סלחנות לגבי השתהות בהגשת תלונה, והבנת בקושי של הקורבן להיחשף ולפנות לעזרת המשטרה. וגורם זה לא יבוא לחובתה או לפגיעה באמינותה של האישה.
דווקא כאשר בפעמים רבות מדובר בנאשמים נורמטיביים, לא אלימים, וכאשר יש פיצול בין גרסאות המתלוננת והנאשם, יש צורך בחקירה פלילית של המקרה כדי להגיע לאמת של שני הצדדים.
עודכן ב: 24/07/2013
