פסק דין בתביעת ליקוי בניה/בדק בית - בית מתועש (בניה קלה)

 

מבוא
 

1. התובעת הזמינה מהנתבעת ביום 23.5.02 בית מתועש (להלן: "הבית")בשטח 75 מ"ר תמורת סך של 216,397 ₪.

 

2. בכתב התביעה טענה התובעת את הטענות הבאות:

 

א. בבית נתגלו ליקויים חמורים ואי התאמות והנתבעת לא נענתה לדרישות התובעת לביצוע תיקונים. עלויות התיקונים הן 63,752 ₪ וכן נגרמה ירידת ערך בסך 20,250 ₪ (צורפו חוות דעת).

 

ב. הנתבעת איחרה במסירת הנכס ב-10 חודשים, ונגרם לתובעת נזק בסך 25,875 ₪ בגין אבדן שכר דירה בתקופה הנ"ל.

 

ג. התובעת הקדימה אחד התשלומים עקב הטעייה מצד הנתבעת ונגרם לה אבדן רווח בסך 2,977 ₪מפק"מ בו הייתה יכולה להשקיע את הכספים.

 

ד. לתובעת נגרמו עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך 50,000 ₪.

 

ה. יש להשיב לתובעת גם את הוצאות המומחים בסך 4,181 ₪.

 

3. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של מהנדס מטעמה לעניין הליקויים הנטענים והכחישה את טענות התובעת.

 

4. בהסכמת הצדדים מונה המהנדס ושמאי המקרקעין יצחק ברמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה")וחוות דעתו הוגשה ביום 20.8.06.

 

5. משלא הגיעו הצדדים להסכמה לסיום התיק בהסדר בעקבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, הושג ביניהם ביום 16.1.07 הסדר דיוני אשר לפיו יינתן פסק הדין, עם הנמקה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 לאחר הגשת סיכומים בכתב, כשהצדדים רשאים לצרף לסיכומיהם מסמכים נוספים לאלה המצויים בתיק היום.

 

כמו כן, ולאור קביעת המומחה כי נדרשים תיקוני ריצוף שונים, אך אם לא יימצאו אריחים תואמים לקיימים יהא צורך בביצוע עבודות ריצוף מקיפות בעלות גבוהה יותר, הוסכם במסגרת ההסדר הדיוני כי הנתבעת תספק לתובעת כדוגמא לאריחים שיימסרו, קרטון קרמיקה זהה לריצוף שבבית, והצדדים יגישו בעניין זה הודעה משותפת.

 

משלא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה התבקש המומחה להגיע לבית ולחוות דעתו בסוגיה אחרונה זו.חוות דעתו המשלימה הוגשה ביום 25.4.07 ולפיה יש שוני באריחים וגוון האריחים החדשים שונה מגוון האריחים הקיימים. הוא סבר עם זאת, כי מאחר שקיימת קרבה בין שני הגוונים, הרי על אף שלא ניתן להשתמש באריחים החדשים לביצוע תיקונים מקומיים, ניתן לפרק את כל האריחים מאחד החדרים בבית, לרצפו באריחים החדשים, ולהשתמש באריחים שפורקו לביצוע התיקונים הנדרשים.

 

6. לאחר זאת הוגשה יתרת סיכומי הצדדים, ועתה יינתן פסק הדין, כשנקודות המחלוקת בין הצדדים תיסקרנה ותוכרענה כסדרן.

 

דיון
 

א. האם מיצתה התובעת את זכותה לתיקון הליקויים

 

7. הנתבעת טוענת כי התובעת לא אפשרה לה לתקן את הליקויים ולהשלים את עבודות הגמר. לדבריה, הנתבעת נענתה לכל פניות התובעת ועשתה את כל הנדרש ממנה, אך התובעת סירבה לחתום על ביצוע התיקונים ובשלב מסוים לא אפשרה לנתבעת לתקן את הליקויים.

 

פירוט טענות הנתבעת בסיכומיה הוא כי ביום 21.5.03 הוצב הבית אצל התובעת, כשלאחר מכן נותרו עבודות גמר, אך התובעת הזמינה חוות דעת מופרזת מיום 5.8.03 עוד לפני שנמסר הנכס על ידי הנתבעת ובטרם קבלת טופס אכלוס ולא אפשרה לצוותים של הנתבעת להשלים את העבודותו למסור את המבנה.

 

8. יש לדחות את טענותיה העובדתיות של הנתבעת לגבי אי מתן אפשרות לתיקון הליקויים.,

 

אין כל הסבר מדוע מאז הצבת המבנה במגרש התובעת (21.5.03) ועד שהוכנה חוות הדעת (5.8.03) לא בוצעו עבודות תיקון הליקויים ועבודות הגמר.

 

יתרה מכך, על-פי המסמכים שצורפו לסיכומי התובעת, פנה בא כוחה אל הנתבעת, במכתב מיום 7.9.03, ובו דרש לתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעת. מכתב נוסף נשלח על ידי ב"כ התובעת אל הנתבעת ביום 10.11.03, וזאת משלא נתקבלה כל תגובה על מכתב והקודם (!) ובינתיים התגלה ליקוי נוסף, כשניתנה באותו מכתב הזדמנות נוספת לתקן את הליקויים תוך 21 יום.

 

9. ניתן היה לצפות כי הנתבעת תציג תיעוד בכתב, שבו היא מציגה את נכונותה לתקן ליקויים בנכס (ולו את הליקויים בהם היא מכירה מבחינתה), ואת אי נכונות התובעת לאפשר זאת, אך לא צורף כל מכתב מטעם הנתבעת בעניין זה.

 

הסבר שניתן בסיכומי הנתבעת לפיו ב-2002 לא הייתה לנתבעת מחלקה חיצונית וייצג אותה עורך דין חיצוני אשר השיב למכתבי התובעת, וכי לא עלה בידי הנתבעת לאתרם, איננו מספק. מן הסתם, עורך דין המייצג את הנתבעת שומר את התיעוד בידיו, ולא הובאה כל ראיה כי תיעוד זה לא נשמר ומדוע.

 

זאת ועוד,הנתבעת צירפה לסיכומיה מכתב מיום 14.3.04 שנשלח על ידה (באמצעות המחלקה המשפטית שלה) אל "גגות חן בושרי בע"מ", ובו ביקשה מהנמען לעדכנה בנושא תיקון הגג בבית התובעת, שכן האחרונה טרם אישרה מסירת המבנה בשל נזילות בגג המבנה, וציינה שם כי ב"כ התובעת דורש מסירה דחופה ללא ליקויים.

 

מכאן עולות שתי מסקנות לפחות:

 

האחת, כי חודשים ספורים לאחר מכתב התובעת מחודש נובמבר 2003, כבר הייתה לבטח מחלקה משפטית לנתבעת, וכי היה בידה להתרות בתובעת כי עליה לאפשר תיקון הליקויים, אם אכן סירבה התובעת לכך.

 

השנייה, כי התראה מעין זו לא ניתנה (אחרת הייתה מצורפת) ולהיפך, גם מהמכתב מיום 14.3.04 עולה כי התובעת דורשת תיקון ליקויים (בגג). אם היה סירוב שלה לאפשר זאת, לא הייתה פונה, מן הסתם, הנתבעת לחברה האחראית מבחינתה לבצע תיקון זה.

 

10. עולה מן האמור לעיל כי לנתבעת ניתנה אפשרות לתקן את הליקויים, אך היא לא נענתה לדרישות התובעת בעניין זה.

ניתן, אפוא, לקבוע כי הנתבעת מיצתה את זכות לתקן את הליקויים בבית.

 

ב. היקף הליקויים וכמותם הכספי

 

11. המומחה קבע בחוות דעתו את ההיקף הכספי של הליקויים, וכן את ירידת הערך של הבית עקב ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. על כך אעמוד בהמשך, אך בשלב זה אתייחס לשאלות הפרטניות השנויות במחלוקת בין הצדדים בנושא זה.

 

12. החלפת הריצוף – נושא זה נסקר בסעיף 5 לעיל. פרק הריצוף בחוות הדעת אשר כלל תיקונים חלקיים שונים הסתכם בסך של 5,250 ₪ (עלות לנתבעת, לפני תוספת עבור פיקוחו תוספת מע"מ). המומחה הוסיף וקבע כי אם יידרשו עבודות ריצוף מקיפות, עלות התיקון תגיע ל-16,000 ₪ (עלות לנתבעת, לפני תוספת עבור פיקוח ותוספת מע"מ).

 

בחוות הדעת המאוחרת, לאחר שבחן קרטון דוגמא של ריצוף שסופק על ידי הנתבעת, קבע כאמור המומחה כי הריצוף החדש איננו זהה לריצוף הקיים וכי הגוון של שני האריחים "שונה די בבירור". גם הסימון של האריחים הקיימים שונה מהסימון של האריחים החדשים.

 

מכאן עולה כי יש צורך בהחלפת כל הריצוף, אך המומחה הוסיף וקבע בחוות דעתו המאוחרת כי "מאחר שקיימת קירבה בין שני הגוונים, אזי אף כי לא ניתן להשתמש באריחים החדשים לביצוע תיקונים מקומיים, ניתן ליישם פתרון כדלקמן: פירוק זהיר של האריחים בחדר אחד, ריצופו מחדש באריחים החדשים, ושימוש באריחים שפורקו מחדר זה לביצוע התיקונים הנדרשים".

 

בפתרון זה (שאגב, לא כומת כספית על ידי המומחה) תומכת הנתבעת, בעוד התובעת מתנגדת לכך וטוענת כי יש לפסול את חוות דעתו בנוגע לפתרון הרצוי.

 

13. אני מקבל את עמדת המומחה כי פתרון מעין זה הינו אפשרי. עם זאת, נשאלת השאלה האם יש מקום לחייב את התובעת לרצף חדר אחד משלושת החדרים שבדירה באריחים בגוון שונה מזה בו מרוצפים החדרים האחרים. דומני כי למרות הקרבה בגוונים, זכאית התובעת לכך שהריצוף בשלושת חדרי הבית יהא אחיד.

 

ייתכן כי היה מקום לשקול בחיוב את המלצת המומחה, אם מדובר היה בפירוק הריצוף מחדר זניח, כגון חדר שירות או מחסן, או בפירוק אריחים ממקום מוצנע ובלתי נראה, אך כאשר מדובר בחדר רגיל אחד מבין שלושת החדרים שבבית, המצב הוא שונה. התובעת איננה אחראית לפגמים שבריצוף, ואין לחייב אותה להקטין את הנזקים באמצעות ריצוף אחד החדרים שבבית באריחים בגוון שונה מזה בו מרוצפים החדרים האחרים.

 

14. לפיכך, העלות בפירוק הריצוף תגדל כאמור לסך של 16,000 ₪.

 

15. מסמור הגג – על פי מסמך מוסכם על הצדדים שנערך לאחר בדיקה על ידי נציגים מטעמם (ת/5) רעפי הגג אינם מקובעים במסמרים לקונסטרוקציה. המומחה קבע עלות תיקון של 800₪ לקבלן ו-1,000 ₪ לתובעת, כל זאת לפני הוספת מע"מ (ת/6).

 

אינני מוצא בסיס לטענות הנתבעת כאילו עלות התיקון היא 700 ₪ וכי היה על התובעת לאפשר תיקון הליקוי על ידי הנתבעת.

כפי שהוסבר לעיל, מיצתה הנתבעת את אפשרויות התיקון, ולאי הסכמתה לסכומים בהם נקב המומחה אין בסיס.

 

16. ויטרינה בטיחותית – המומחה קבע בחוות דעתו כי לאור אישור של חברת אלום טיב בע"מ שסיפקה לדברי הנתבעת את כל החלונות לפרויקט, המעיד על כך שהזכוכיות הינן מסוג זכוכית בטיחותית – זכוכית בידודית מחוסמת – אין כל ליקוי בסוג הזכוכית.

עתה טוענת התובעת בסיכומיה כי המסמך שהומצא איננו מסמך של היצרן ולכן יש לפצות את התובעת בעלויות הנקובות בעניין זה בחוות דעת המומחה מטעמה.

 

אין לקבל טענה זו של התובעת. המומחה שלל כאמור בחוות הדעת קיום ליקוי בסוג הזכוכית על סמך אישור הספק. בישיבת יום 30.10.06 טען ב"כ התובעת כי מרשתו תבצע בדיקה בעניין זה ותזמין זגג לצורך זה (עמ' 8 ש' 2-5). לא הוגשו תוצאות כל בדיקה שהיא.

בנוסף, באותה ישיבה אפשרתי משלוח שאלות הבהרה למומחה, אך לא הוצגו כל שאלות הבהרה שנשלחו למומחה בעניין זה.

 

מכאן, המסקנה היא כי האמור בחוות דעת המומחה בעניין אי מציאת ליקוי בסוג הזכוכית בויטרינה יוותר בעינו ללא שינוי, ולא ייפסק פיצוי בשל האמור לעיל.

 

17. לאור ההכרעות בנושאים דנא, יש לערוך את הכימות הכספי. יצוין כי לאור הקביעה כי הנתבעת מיצתה את אפשרויות התיקון, יש לקבוע את ערכי עלויות התיקון במחירים לתובעת הגבוהים לפי קביעת המומחה ב-25% מהמחירים לקבלן, הנתבעת.

 

18. עלות התיקונים לתובעת (כולל מע"מ וכולל פיקוח) הינה כדלקמן:

 

א.עלויות תיקון הליקויים לפי חוות הדעת ללא פרק הריצוף (12,150X1.1X1.155X1.25) - 19,296₪

ב.עלות החלפת הריצוף 16,000X1.1X1.155X1.25)- ₪25,410

ג.עלות מסמור גג הרעפים -  ₪1,155 

סך הכל -  45,861 ₪ 

 

19. לאמור לעיל יש להוסיף ירידת ערך בסך 2,200$ (שער 4.197) - 9,233 ₪

 

סך הכל כולל ירידת ערך - 55,094₪

 

ג. איחור במסירת הבית

 

20. בהסכם שבין הצדדים נקבע כי מועד האספקה המשוער הוא 8 שבועות מהיתר הבניה.

היתר הבניה ניתן ביום 13.2.03.

בפועל סופק המבנה ביום 21.5.03.

 

דא עקא, התובעת טוענת כי האיחור הינו גדול הרבה יותר מאיחור של כחודש, שכן משמעות ההתחייבות שבהסכם היא כי יש להעמיד את הבית לשימושה של התובעת תוך 8 שבועות ממועד מתן היתר הבניה, דהיינו כי ניתן להתגורר בבית במועד הנ"ל. משמעות הדבר היא כי הבית היה צריך להיות מוכן עם הממ"ד שהנתבעת התחייבה לבנותו, עם מערכות האינסטלציה החשמל והגז, וכי היה צריך להיות כבר טופס 4 וחיבור לרשת החשמל.

 

בפועל ניתן טופס 4 ב-1.1.04 וביקורת חברת חשמל היתה ב-19.2.04, כך שלטענת התובעת האיחור הסתכם ב-10 חודשים.

 

21. הנתבעת טוענת כי מועד האספקה המצויין בהסכם שבין הצדדים הינו רק המועד בו מוצב המבנה באתר (יוזכר כי מדובר במבנה מתועש), ואילו לאחר מכן מבוצעות בו עבודות גמר כגון הרכבת גגות, תקרות אקוסטיות, חשמל פנים, חיבור לתשתיות מים, ביוב וחשמל ורק אח"כ מבוצעת המסירה למזמין.

 

הנתבעת הוסיפה וטענה כי בעוד שבאופן רגיל, המזמין מוסר לקבלן את היתר הבניה כחודש לאחר מועד ההתקשרות, הרי כאן התקבל היתר הבניה רק כ-8 חודשים לאחר ההתקשרות, וזאת עקב שינויים רבים שהתובעת ביצעה בתכניות. לדבריה, ההיערכות שלה היתה לבצע את עבודות הגמר בקיץ 2002, אך משהתברר כי המועד השתנה בעטיה של התובעת, והמבנה סופק לקראת קיץ 2003, הודיעה לתובעת כי עבודות ההשלמה יבוצעו לאחר החגים, לאחר שהנתבעת תמסור מבנים רבים שהוזמנו על ידי משרד הדתות ומשרד החינוך. התובעת לא התנגדה לכך, וכך היה. לדברי הנתבעת, התנהלותה הרשלנית של התובעת, היא שהביאה לעיכוב בהשלמת העבודה ולאיחור במסירת המבנה לתובעת.

 

22. עיון בהסכם שבין הצדדים (נספח "א" לכתב התביעה) מגלה כי המועד היחיד שננקב שם הוא "מועד האספקה המשוער" של 8 שבועות מהיתר הבניה. ברור מההסכם כי אותו מועד של 8 שבועות יחל להיספר ממועד קבלת היתר הבניה. לא נכללה שם כל התניה לגבי מועד קבלת היתר הבניה. הנתבעת לא מצאה לנכון גם לציין בהסכם כי המצאת היתר הבניה על ידי התובעת במועד המאוחר מאד למועד התקשרות עלול להביא לעיכוב באספקת המבנה. למתבונן מהצד לא נראה פרק זמן של 8 חודשים ממועד ההתקשרות כפרק זמן החורג מהסביר בכל הקשור להמצאת היתר הבניה, ומשלא טרחה הנתבעת לכלול תניה כלשהי בהסכם בעניין זה, אין לקבל את טיעוניה כי היתר הבניה הומצא באיחור וכי הדבר מביא לעיכוב באספקה.

 

בכל הקשור לחלוקת מסירת המבנה לשניים או שלושה שלבים כטענת הנתבעת (אספקה, ביצוע עבודות הגמר ומסירה) סביר להניח כי אילו היתה הנתבעת חפצה לפצל את המועדים, היה עליה לציין זאת במפורש. הפרשנות לפיה אין למעשה מועד למסירת המבנה אלא רק לא ספקתו לשטח (דהיינו ללא אפשרות להיכנס ולגור בו) איננה סבירה.

 

מקובל עלי,עם זאת, כי פרק זמן של 8 שבועות מהיתר הבניה למסירה שלמה של המבנה לאחר ביצוע כל עבודות הגמר וקבלת טופס 4 וחיבור לרשת החשמל ולא רק לאספקתו לשטח נראה כפרק זמן קצר מאד, גם כשמדובר במבנה מתועש.

 

יש לעניות דעתי, לבוא, אפוא, לקראת הנתבעת ולקצוב לה פרק זמן נוסף המוערך בשלושה חודשים למסירת הבית לידי התובעת כשניתן לאכלסו למגורים.

 

בעניין זה אציין את הסכמת הצדדים למתן פסק הדין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ועל אף שהוסכם כי פסק הדין יהיה מנומק, יוכל להילקח בחשבון גם אלמנט ה"פשרה", אשר בא לידי ביטוי ברכיב זה של התביעה.

 

23. מועד המסירה אליו יש להתייחס, אפוא, הוא 5 חודשים לאחר קבלת היתר הבניה (8 שבועות ועוד 3חודשים), דהיינו 13.7.03.

 

המועד בו נמסר הבית בפועל לתובעת הוא לאחר חיבורו לרשת החשמל, דהיינו ביום 19.2.04, דהיינו איחור של כ-7 חודשים.

 

24. התובעת טענה להפסד דמי שכירות של 625$ לחודש וצירפה לסיכומיה הסכם שכירות מיום 10.9.03 לגבי בית אחר במושב בית הלוי, הישוב בו הוקם ביתה של התובעת. לא נראה כי יהא זה נכון להסתמך על הסכם שכירות אחד לגבי מבנה במושב בית הלוי, וזאת בהעדר נתונים השוואתיים לגבי שני המבנים, מה גם שהסכם שכירות בודד אינו אמור להוות פרמטר מספיק.

 

עם זאת, הנתבעת עצמה ציינה בסיכומיה כי הבית הושכר על ידי התובעת תמורת סך של 575$ לחודש,וניתן, אפוא, להתייחס לדמי שכירות אלה כנתון על פיו יש לחשב את הפסד דמי השכירות לתקופה של 7 חודשים.

 

סכום ההפסד יהא, אפוא 575X7=4,025$.

 

בערכי אמצע התקופה הרלבנטית (אוקטובר-נובמבר 2003) שער הדולר היה כ-4.45 ₪לדולר, ולפיכך סכום הפיצוי הינו 17,911 ₪ (בכתב התביעה הדרישה היא להוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה).

 

ד. תשלום טרם זמנו

 

25. התובעת טוענת כי שילמה לנתבעת 30% מערך ההזמנה כ-7.5 חודשים לפני המועד שנקבע (אישור התכניות) ודורשת ריבית שיכולה היתה להשיג בפק"מ לתקופה הנ"ל.

 

26. הנתבעת טוענת כי פרשנות ההסכם היא כי התשלום יבוצע עם אישור התכניות על ידי המזמין ולא על ידי הרשויות.

 

27. מבלי להכריע בשאלה הפרשנית שנזכרה לעיל, אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהי, שכן לא היתה כל כפיה או הטעיה של הנתבעת שגרמה לה לבצע את התשלום במועד מוקדם יותר מהמועד ההסכמי לטענתה (ר' נספח "ג" לסיכומי הנתבעת).

 

ה. דיור חלופי

 

28. לפי חוות דעת המומחה, משנדרשת החלפת הריצוף כולו, יש צורך בפינוי הבית. עם זאת, אינני מקבל את עמדת התובעת כי יש לפנות את הבית למשך 20 יום. זהו משך התיקונים הנדרשים לפי כל פרקי חוות הדעת (שאינם דורשים פינוי מהבית, לפי חוות הדעת), ואת משך הזמן הנדרש להחלפת הריצוף ניתן להעריך במחצית זמן זה, דהיינו 10 ימים, כשהפיצוי המגיע בגין תקופה זו, לרבות הוצאות נדרשות, הוא 2,000 ₪.

 

ו. עגמת נפש

 

29. את הפיצוי המגיע בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת בגין הליקויים בבית יש להעריך ב-7,000 ₪ לאור מהות הליקויים והיקפם, כשהובאה בחשבון גם עובדת היות הבית מושכר לאחרים.

 

ז. הוצאות המומחים

 

30. יש להכיר בהוצאות התובעת שהוצאו בגין חוות דעת המומחים מטעמה ובגין חלקה בחוו"ד מומחה בית המשפט, המסתכמים ב-7,992₪, כמפורט בסעיף 21 לסיכומי התובעת ובנספחים ת/15 –ת/17 לסיכומים, כולל סך של 693 ₪ שהוא התשלום ששולם על ידה למומחה עבור חוות הדעת המשלימה (חשבונית/קבלה הוגשה לתיק בית המשפט).

 

סיכום

 

31. לאור המפורט לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

 

א. סך של 55,094 ₪ בגין ירידת הערך ועלות תיקון הליקויים.

ב. סך של 17,911 ₪ בגין האיחור במסירת הבית.

ג. סך 2,000 ₪ בגין דיור חלופי לתקופת התיקונים בה יידרש פינוי הדירה.

ד. סך 7,000 ₪ בגין עגמת נפש.

ה. סך 7,992 ₪ בגין הוצאות המומחים.

 

הסכומים הנקובים בס"ק (א), (ג), (ד) הם בערכי יום מתן פסק הדין ויתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו יום ועד התשלום בפועל.

לסכום הנקוב בס"ק (ב) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16.3.04) ועד התשלום בפועל.

הסכום הנקוב בס"ק (ה) לעיל מורכב ממספר סכומים, כאשר לכל סכום שיפורט להלן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הנקוב בצידו (לפי המועדים הנקובים בחשבוניות/קבלות נשואת/15 – ת/17 והחשבונית הנוספת שצורפה) ועד התשלום בפועל:

 

2,301₪ - 25.7.03.

1,880₪ - 27.2.04.

3,118₪ - 8.8.06.

 

5129371

54678313 693 ₪ - 8.5.07.

 

32. בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את אגרת המשפט בסך 2,013 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.3.04 ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך9,000 ₪ ובתוספת מע"מ. 

 

עודכן ב: 28/08/2011