איזון משאבים- בית עסק, ונכסי קריירה

נהוג לחשוב כי בעת הגירושין הרכוש הנחלק בין בני הזוג מתמצה ברכב בדירה ובחשבונות הבנק. כמובן שפני המציאות בימינו שונים בתכלית והפסיקה הכירה בזכויות אחרות רבות אשר ברות חלוקה עם הפרידה והגירושין בין בני הזוג.

חוק יחסי ממון החל על זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974 קובע כי בהיעדר הסכם ממון בין בני הזוג יבוצע האיזון ביניהם באמצעות מנגנון איזון המשאבים. מנגנון זה קובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין ובכלל זה גם קופות גמל, קופות תגמולים, פנסיה, ביטוח מנהלים, וביטוחי חיים.

יושם אל לב לכך שהפסיקה קבעה נחרצות כי חלוקת הכספים בין הצדדים תיעשה גם אם האשה לא עבדה כלל במהלך הנישואין.

בנוסף, הכירה הפסיקה בכך שעסק שהוקם במהלך הנישואין ורשום ומנוהל על ידי צד אחד הינו בר חלוקה במסגרת איזון המשאבים. יצוין כי לא אחת, בן הזוג שהינו בעל העסק נוטה לייצר חובות פיקטיביים על שם העסק, וזאת בכדי להסיר את ידי בן הזוג האחר מרצונו לחלוק את שוויו, ואף להרתיעו פן יהיה שותף לחובותיו. אמנם עם עריכת איזון המשאבים בני הזוג מתחלקים הן בזכויות והן בחובות, אולם כיום ניתן לפנות לבית המשפט ולחייב את בעל העסק להעביר את מלוא המידע הכלכלי אודות בית העסק, ובכך לאמוד באופן אמיתי את שוויו של העסק. לעיתים קרובות מתגלה בבדיקה כי העסק פעיל ורווחי והטענה בדבר החובות אין בה ממש.

כמו כן, כיום הולכת וגוברת ההכרה בפסיקה לזכויות גם ב"נכסי הקריירה" של בן הזוג.

נכסי קריירה הוגדרו על ידי בית המשפט העליון, בפרשת פלוני נ’ פלונית, וכך נפסק שם:

"מהם נכסי קריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה-כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים... יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. "

ייאמר כי ערכאות בית המשפט לענייני משפחה נוהגים לפסוק בצמצום חלוקה של נכסי קריירה. המקרים בהם נוטים לאזן את נכסי הקריירה בין בני הזוג מאופיינים בפערים גדולים בהכנסות בני הזוג כך שללא האיזון ייוצר יתרון משמעותי לצד אחד על פני האחר.

על כך נאמר באותו פסק הדין :

"....בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו".

צא ולמד כי איזון המשאבים יכיל גם את נכסי הקרירה בעיקר במקרים בהם מדובר ב"מסה קריטית" ובפער גדול בין בני הזוג. לפיכך על בית המשפט לנהל דיון מעמיק בהכנסותיהם ויכולותיהם הממוניות של בני הזוג ובהינתן פער המהווה מסה קריטית יורה על איזון בנכסי הקרירה.

כמובן שלאחר הבחינה דלעיל יש להביא בחשבון ולקזז מסכום האיזון את התרומה לפער בין בני הזוג כתוצאה מהכישרון האישי של בן הזוג ו/או תרומה שהחלה בטרם הנישואין או לאחריהם. אם כן, הלכה למעשה החלק שיאוזן הינו פרי המאמץ המשותף שהביא לצמיחה ולהצלחת בן הזוג. ובלשון בית המשפט:-

"ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין, יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק."

בית המשפט אף היטיב לערוך ולאבחן את המרכיבים לפיהם יחושב סכום האיזון:-

"... משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני הזוג – ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה".

לסיכום, מחד ניתן לראות בהתפתחות הפסיקה המכירה בחלוקת נכסי קריירה ככלי מרכזי להבאת שוויון מהותי בין בני זוג עם פרידתם. מאידך, פרשנות לא נכונה של המצב המשפטי מובילה לא אחת לניהול הליכים משפטיים מורכבים ויקרים הדורשים זמן רב, אנרגיה מאומצת, ולבסוף נכונה לאותו הצד אכזבה ותסכול.

אין באמור להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי הניתן על ידי עו"ד המתמחה בתחום דיני המשפחה.