השפעות הגירושין על ילדים

תגובותיו של הילד לגירושין תלויות בגילו מצבו ההתפתחותי מנגנוני ההסתגלות וההתמודדות שלו ויחסיו עם הוריו. יחד עם זאת ישנן תגובות שכיחות הניתנות לאבחון אצל ילדים הנחשפים להליך הגירושין[1].

במחקרה של סמילנסקי נמצא, כי התמודדותו של הילד עם המשבר שבגירושי הוריו, והסתגלותו למצב החדש, תלויה ביכולתו להמשיג את הגירושין.

משמעותה של המשגת הגירושין הינה תפיסת הרצף המורכב של האירועים הקשורים לגירושין, הסקת מסקנות הנוגעות למניעיהם ולרגשותיהם של הוריו, הערכה נכונה של חלקו בהחלטה על הגירושין ותחושה של שליטה מסוימת בהשלכות הגירושין על חייו.

המשגת הגירושין מקטינה את העמימות ולכן מפחיתה את החרדה. לפיכך, פוחת הצורך של הילד בבדיקה מתמדת של מצב הגירושין והוא יכול להפנות משאביו להסתגלות ולשינוי. בנוסף, המשגה טובה מרמזת לילד את דרכי ההתנהגות הרצויות והיעילות במצב החדש[2].

ולרשטיין וקלי גילו הבדלים משמעותיים בין ילדי ביה"ס הצעירים לילדי ביה"ס הגדולים על אף שבתיאוריות הפסיכולוגיה ההתפתחותית אין הבחנה כה משמעותית בקבוצות גיל אלו. הגדולים הגיבו בתגובה רב ממדית הכוללת הכחשה ומצוקה כאחת.

הכעס היה מודע וחזק יותר מאשר אצל הצעירים. מתבגרים חשים חרדה עצומה, פגיעות ודאגה למצבם ולעתידם. כמו כן ירידה בלימודים, בילוי זמן רב בבית, אובדן ערכים ושליטה, בריחה לעבריינות[3].

קיים דמיון רב אצל ילדים בהליך גירושין בין עיבוד האובדן בגירושין, לבין עיבוד תהליכי האבל- והתמודדות עם אובדן סופי. כמו בתהליכי אבלות עובר הילד את השלבים הבאים:

הכחשה- ניסיון לדחות את המציאות המרה או לבטלה, זאת על ידי נטייה להאמין כי מדובר במריבה חולפת.
אשמה- ילדים תופסים עצמם אחראים למצב בגלל "התנהגותם הרעה".

כעס- הגירושין מאיימים על הילד באובדן אהבה, הוא חש ננטש נעזב והוזנח על ידי הוריו.

ייאוש- בשלב זה עיבד הילד את המציאותיות של הגירושין והוא נוטה לרגשות של דיכאון והתאבלות.

אלו הן תגובות כלליות הנצפות אצל רוב הילדים ללא הבדלי גיל, שלב ההתפתחות, אישיות ויחסים עם הורים[4].

המבוגר רואה בגירושין פתרון לנישואין בעייתיים, בשל כך הוא מצפה שגם הילד יחוש הקלה ותקווה לעתיד בהיר יותר. ציפייה זו מתנגשת עם הדחף המבוהל של הילד לבטל את החלטת הגירושין ו"להשיב את הסדר על כנו". חוסר

ההלימה בציפיות מהווה מרכיב נוסף לתוצאת הריחוק בין הילד להורה[5].

ולרשטיין מצאה, כי כתוצאה מתהליך גירושין, ילדים נותרים עצובים ומלאי טינה. הם רואים בגירושין את האירוע המשמעותי בחייהם וזוכרים פרטים רבים באופן מדהים, בדומה למתרחש במצבים פוסט טראומטיים[6].

בנוסף להשפעות הפסיכולוגיות הנלוות להליך הגירושין ישנן גם השפעות כלכליות. ד"ר כהן ואלדר אבידר גורסים כי אוכלוסיות הילדים שהוריהם גרושים מתחלקות לשלוש:

1. קבוצה שבה רמת המזונות היא סבירה ומותאמת ככל הניתן לרמת החיים אליה היה הילד רגיל בעבר.

2. ילדים שמזונותיהם המשולמים על ידי האב נמוכים או שאינם משולמים כלל והאם אינה תובעת אותם וכתוצאה מכך חיים הילדים מתחת לקו העוני.

3. ילדים המקבלים את מזונותיהם מביטוח לאומי[7].

מחקרים רבים מדגישים את הקונפליקט המתמשך בין ההורים כמנבא הסתגלות נמוכה של ילדים וכמשתנה העיקרי והמשמעותי ביותר וזאת יותר מאשר הגירושין עצמם. Amato טוען, כי ילד החווה אובדן מועט יותר של משאבים ופחות לחצים יסתגל טוב יותר ואף ירוויח לעומת מצבו לפני הגירושין. הוא מפרט מספר גורמים עיקריים המסייעים לילדים להורים גרושים להתגבר על המשבר, להסתגל ולתפקד ברמה של ילדים הגדלים במשפחות שלמות:

1. תהליך גירושין קצר, הפחתת העימות בין ההורים ויכולתם ליצור מערכת יחסים טובה ושיתוף פעולה כהורים.

2. מתן מידע מהימן לילד לגבי הגירושין והסבר מותאם לגילו שיאפשרו לו עמדות מציאותיות כלפי הגירושין.

3. המשך שמירה על אזורי ביטחון בחיי הילד וצמצום השוני. 

4. בריאותו הנפשית של ההורה המשמורן והסתגלותו המוצלחת לתפקוד כחד הורי.

5. מצב כלכלי המאפשר רמת חיים סבירה או אי ירידה ברמת החיים[8].

משך הזמן הארוך העובר עד למתן החלטה במשפטי גירושין בשיטה האדוורסרית מהווה אף הוא גורם משפיע על יחסי הורים ילדים. העיכוב יוצר תחושת אי וודאות אשר מזיקה ליחסים בין ההורים ומביאה לחוסר שיתוף פעולה בעתיד[9].

להליך הגירושין אם כן השפעה ניכרת בטווח המיידי על ילדים. על כן, קיצור הליך הגירושין תוך בניית מערכת הידברות וצמצום העוינות, יכול להוות מרכיב תומך ומייצב לילדים אלו.

ממחקרה של וולרשטיין עולה כי לתקופה המיידית שלאחר הפירוד ישנה השפעה גורלית על חיי ילדי גירושין. עימות נמשך בין ההורים שמאריך ימים מעבר לנישואין בנוסף לקשיים הרבים בתקופת ההסתגלות למצב החדש, חברו יחד ליצירת מצב לחץ על הילדים.

על אף זאת השתפרו רוב הילדים יחסית לתגובתם החריפה בעת הפרידה. רבע מהילדים במחקר סבלו מבעיות קשות והתלוננו על אומללותם במסגרת המשפחתית החדשה. ההפרעה הנפשית הבולטת הייתה דיכאון. ילדים אלו תיפקדו למטה מיכולותיהם בבית הספר, סבלו מקשיים חברתיים וחלקם הפכו מעורבים בפעילות עבריינית.

מנקודת מבט התפתחותית כמעט מחצית הילדים התקדמו במידה מתקבלת על הדעת בשנה הראשונה, לאחר נסיגה ראשונית חמורה בהסתגלותם ובתפקודם הכללי[10]. למעשה, אחד המרכיבים החשובים להסתגלותם של ילדים למצב החדש הוא שיתוף הפעולה בין ההורים. ככל שרמת העימות והעוינות בין ההורים לפני ואחרי הגירושין תהיה נמוכה יותר, כך קשיי ההסתגלות של הילדים יהיו קטנים יותר[11].
--------------------------------------------------------------------------------

[1] איילת ברק מסמך רקע לדיון בנושא: ילדים להורים גרושים מוגש לוועדה לקידום מעמד הילד יולי 2001, עמוד 4.

[2] גלי בירן "השפעות גירושין על ילדים" נגיש- http://www.horut-shava.org.il/children/DivKids/effects/biran.htm נצפה ב- 27/8/06

[3] טל גופנא-פינטו משמורת וסדרי ראיה של ילדים לאחר הגירושין – ההמלצות בתסקיר פקיד הסעד, ההחלטות המשפטיות, הביצוע על ידי המשפחה והקשר הורה לא משמורן-ילד (חיבור לשם קבלת התואר מוסמך בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, 1996) עמוד 7.

[4] איילת ברק מסמך רקע לדיון בנושא: ילדים להורים גרושים מוגש לוועדה לקידום מעמד הילד יולי 2001, עמוד 4.

[5] גודית ולרסטיין אחרי הגירושין (תשמ"ד) עמוד 48.

[6] נעמי דטנר שמירה על אינטרסים של הילד בתהליך גישור בסכסוך גירושין מוגש לוועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו

אוקטובר 2001 עמוד 15.

[7] איילת ברק מסמך רקע לדיון בנושא: ילדים להורים גרושים מוגש לוועדה לקידום מעמד הילד יולי 2001, עמוד 5.

[8] טל גופנא-פינטו משמורת וסדרי ראיה של ילדים לאחר הגירושין – ההמלצות בתסקיר פקיד הסעד, ההחלטות המשפטיות, הביצוע על ידי המשפחה והקשר הורה לא משמורן-ילד (חיבור לשם קבלת התואר מוסמך בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, 1996) עמוד 9.

[9] Mediation in family disputes principles of practice" page 43" marian Roberts

[10] גודית ולרסטיין אחרי הגירושין (תשמ"ד) עמוד 188-189.

[11] שרה סימילנסקי פסיכולוגיה וחינוך של ילדים להורים גרושים (תשמ"ט) עמוד 22.