מזונות אישה - מהם? למי? מתי? וכמה?

נפרדתם? וודאי שמעתם על זכות האישה למזונות וקיבלתם שבבי מידע מכתבות או מחברים. האם כל אישה זכאית למזונות? האם אישה בוגדת זכאית למזונות? לאיזו אישה לא מגיע תשלום מזונות? כיצד נקבע סכום המזונות? ומה אם אחד מאתנו לא יהודי? אכן, מדובר בנושא מורכב. את רוצה לעמוד על זכותך ואתה לא רוצה לשלם יותר ממה שצריך. בואו נעשה סדר בדברים.

ראשית, נתחיל בכך שרק אישה נשואה זכאית למזונות אישה (להבדיל מ"מזונות משקמים", כמפורט להלן) וזאת עד למתן הגט ולא לאחריו (למעט במקרים יוצאי דופן). מעבר לכך, חשוב שתדעו כי "מזונות" לא כוללים רק "מזון", אלא את כל צרכי האישה בהתאם לרמת החיים בה היא חיה עד לפרידה, ע"פ העיקרון "עולה עמו ואינה יורדת עמו" (למשל - ביגוד והנעלה, הוצאות רכב, שכר דירה או משכנתא- מה שמכונה בשפה המקצועית "מדור", קוסמטיקה, עיצוב שיער (מספרה), חוגים, בילויים וכיו"ב). גובה המזונות נקבע, בין היתר, על פי יכולתו הכלכלית של הבעל בהתאם להכנסתו מעבודה ומרכוש וכן על פי פוטנציאל השתכרותו.

אולם, יש מקרים בהם האישה מאבדת את זכאותה למזונות- למשל, אם הבעל מוכיח כי האישה "בוגדת", היא תאבד את זכאותה למזונות. מקרה נוסף בו אישה מאבדת את זכאותה למזונות הוא במקרה של אישה "מורדת", כאשר אישה יכולה להיות מורדת מתשמיש או מורדת ממלאכות.

כך למשל, אישה המסרבת לקיים יחסי אישות (יחסים אינטימיים) עם הבעל, ניתן להכריז עליה כאישה מורדת ובכך היא מאבדת את זכאותה למזונות שכן אינה מקיימת את חובותיה כלפי הבעל. בהקשר זה, יש להבדיל בין אישה המסרבת לחיות עם בעלה כאשר אין לה כל טענה ממשית כנגדו, לבין אישה שהתנהגותה מוצדקת. במידה והאישה נשארת בבית ומסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה מטעם מוצדק, ישנה אפשרות כי הבעל כן יחויב בתשלום מזונותיה.

זאת ועוד, אישה שעזבה את הבית ואת בעלה כך ש"אינה חיה עמו", עלולה לאבד גם היא את זכאותה למזונות. במקרה זה יש לבחון מדוע עזבה האישה את הבית; למשל, אם העזיבה נבעה מאלימות, יחס משפיל או כל סיבה אחרת אשר פוגמת באיכות חייה של האישה ומעכירה את שלוותה, בית הדין עשוי להתרשם כי מדובר בסיבה מוצדקת והאישה לא תפסיד את זכותה למזונות. יתרה מכך, גם אישה עובדת אינה זכאית לתשלום מזונות או לתשלום מזונות מלא, שכן "מעשי ידיה תחת מזונותיה".

האם כל אישה שעובדת אינה זכאית למזונות?

כאמור, כאשר האישה עובדת והכנסתה ("מעשי ידיה") מספיקה לה לכיסוי כל צרכיה- הבעל יהיה פטור מלזון אותה. מנגד, במידה והכנסתה אינה מספיקה לכיסוי כל צרכיה- חייב הבעל להשלים לכדי סיפוק צרכיה. יצוין כי אם בית הדין הרבני חייב את הצדדים להתגרש והבעל מסרב, האישה תהא זכאית למזונות בכל מקרה, גם אם יש לה הכנסה המספיקה לכיסוי כל צרכיה (מזונות "דין מעוכבת").

האם ניתן לחייב את האישה לצאת לעבוד? ומה קורה כאשר האישה עבדה משך שנים?

בעיקרון, הכלל הוא שאישה לא חייבת לצאת לעבוד. עם זאת, יש לבחון את נסיבות המקרה, שהרי נרשמו זה מכבר בפסיקה מקרים בהם בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני התחשבו בפוטנציאל השתכרותה של אישה בעלת מקצוע, שעבדה במשך שנים וכעת ילדיה בגרו כך שאין מה שמונע ממנה לצאת ולעבוד.

מנגד, כאשר אישה לא עבדה מספר שנים או כאשר ילדי הצדדים טרם בגרו – לא ניתן לחייב את האישה לצאת ולעבוד. זאת ועוד, אישה שבוחרת להתפטר ממקום עבודתה במטרה לקבל תשלום מזונות מקסימלי, צריכה לקחת בחשבון שהיא עלולה לנחול הפסד כפול, שהרי אם בית המשפט או בית הדין הרבני אכן יתרשמו כי מדובר בטקטיקה על מנת להכביד על הבעל, הם עלולים לקזז ממזונותיה את שווי השתכרותה טרם התפטרותה.

כך, האישה גם תאבד את מקום עבודתה וגם סכום מזונותיה יקוזז. בכל מקרה, חשוב לציין כי בית המשפט מייחס חשיבות ל- 12 החודשים האחרונים בטרם הגשת התביעה, שכן ע"פ הדין על האישה לפרט ולצרף אסמכתאות בדבר הכנסותיה לתקופה זו שבטרם הגשת התביעה.

למי הסמכות לדון במזונות האישה?

מה שמאפיין את דיני המשפחה בישראל הוא פיצול הדין ופיצול הסמכות. כאמור, ישנן שתי ערכאות אשר יכולות לדון בענייני משפחה- בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. אולם, ישנם עניינים בהם רק לערכאה אחת תהיה הסמכות לדון בהם, מה שמכונה "סמכות ייחודית", ישנם עניינים בהם שתי הערכאות מוסמכות לדון, מה שמכונה "סמכות מקבילה" ואפשר שהצדדים יסכימו שעניינם ידון בבית הדין הרבני מכוח "סמכות בהסכמה", כאשר אין לבית הדין סמכות ייחודית לדון בעניין.

אם הוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין, ובתביעת גירושין זו נכרך כדין עניין מזונות האישה, קמה סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון במזונות האישה. זאת, מכוח סמכותו הייחודית לדון בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין. כלומר, סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לדון במזונות אישה מותנית בקיומה של תביעת גירושין. כאשר לא הוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין, הברירה בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע למזונות האישה- מסורה לאישה, הרשאית להחליט כרצונה לאיזו ערכאה לפנות בתביעת מזונות. יצוין, כי אם הוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני אליה נכרכו מזונות אישה והתביעה כאמור נמחקה או נדחתה, פוקעת סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, וחוזרת אפשרות הבחירה לידי האישה, אם להגיש את תביעת מזונותיה לבית הדין הרבני או לבית משפט לענייני משפחה.

על תביעת מזונות בין בני זוג יש להחיל את הדין האישי החל על החייב במזונות. כלומר, זכות האישה היהודיה למזונות מבעלה היהודי, בין אם היא נדונה בבית המשפט האזרחי ובין אם היא נדונה בבית הדין הרבני, תידון ותוכרע לפי כללי הדין העברי. המשמעות של הדברים האמורים היא כי במקרה שמדובר באישה בוגדת או מורדת, היא לא זכאית למזונות גם אם העניין נידון בבית המשפט לענייני משפחה. ההבדל אם כן נעוץ בפרוצדורה השונה בין ערכאות המשפט וסדרי הדין השונים, אשר לעיתים יש בהם כדי להשפיע על תוצאות ההכרעה באופן משמעותי.

נישואי תערובות ומחוסרי דת

במקרה של נישואי תערובת ומחוסרי דת, חל החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), לא הדין האישי, ובית המשפט לענייני משפחה הוא שידון ויכריע בנושא מזונות האישה.

אנחנו לא נשואים. האם האישה זכאית למזונות?

כאשר הצדדים מקיימים יחסי אישות, חיים חיי משפחה ומנהלים משק בית משותף, הרי שעל פי הדין והפסיקה הם עשויים להיות מוכרים כ"ידועים בציבור" (עמ"ש 6434/00 דנינו נ' מנע פד"י נו(3) 683), ובמקרים מסוימים גם ידועה בציבור זכאית למזונות. מזונות אלו מכונים "מזונות אזרחיים" או "מזונות משקמים" ומטרתם כשמם - להביא לשיקום בת הזוג לאחר הפרידה. יחד עם זאת, חשוב מאוד לדעת, "מזונות אזרחיים" אינם תלויים במגדר, כלומר- ייתכן וייפסקו מזונות דווקא לטובת הגבר ה"ידוע בציבור". בית המשפט יבחן את פער הכוחות בין הצדדים ויבדוק, בין היתר, את מידת התלות ההדדית, קיומם של ילדים משותפים, באיזו מידה נרשמה הסתמכות על המשך מערכת היחסים ובהתאם לכך יקבע האם יש לחייב במזונות, את מי יש לחייב במזונות, מה יהיה הסכום ועד מתי ישולם.

המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לקבלת ייעוץ מקצועי ו/או חוות דעת משפטית. משרד עו"ד הילה זוהר ו/או מי מטעמו אינם נושאים באחריות בגין שימוש מכל מין וסוג שהוא הנעשה במידע האמור לעיל.