בית המשפט העליון חוזר ומזכיר לרשויות המקומיות: ביהמ"ש העליון קבע, כי עיריית יבנה פעלה שלא כחוק כששינתה את שיטת חישוב שטחם של בתי מגורים פרטיים בתחומה והעלתה בדרך זו את הארנונה.

 

עע"מ 8635/05 עיריית יבנה נ' רונית ארנפרוינד כהן. בשנת 1999 ערכה העירייה שינויים בצו הארנונה באופן שהוסיפה לשטחים המחויבים בבתי מגורים פרטיים שטחים שלא חויבו קודם לכן – מרתפים.

 

בכך ניסתה העירייה להתחכם לשתי מגבלות בחוק אליהן נתייחס להלן ועוד קודם לכן נביא בקצרה את הרקע להגבלת סמכות הרשויות המקומיות להעלות ארנונה.

 

כידוע, מאז שנת 1985 מוגבלת מאוד סמכות הרשויות המקומיות בהעלאת ארנונה בעיקר עקב "השתוללותן" בעניין זה בשנים קודם לכן.

 

לפיכך, כל הטלת ארנונה שתוצאתה היא העלאה מעבר לשיעורים שהותרו בחוק הנה בלתי חוקית (אלא אם ניתן אישר שרים לכך) ואין זה משנה מהי הדרך בה הועלתה הארנונה.

 

בפסק הדין הנ"ל נדון מקרה קלאסי של רשות המבקשת להתחכם למגבלות של העלאת הארנונה בחוק – הפעם באמצעות שינוי שיטת מדידה: כאמור, תחילת חיוב מרתפים בבתים פרטיים שלא חויבו בעבר.

 

המשמעות: הגדלת חיובי הארנונה מעבר למותר בחוק ובכך הגדלת עוגת ההכנסות העירונית. בכך חרגה עיריית יבנה מהוראות הדין פעמיים:

 

פעם ראשונה מאחר שחיוב הארנונה בגין הבתים הפרטיים עלה כתוצאה מן השינוי מעבר לשיעור ההעלאה המותר ופעם שניה, מאחר שבכך גם סטתה העירייה מן האיסור לשנות שיטת מדידה הקבוע מפורשות בתקנות.

 

לאור זאת פסל ביהמ"ש העליון את צו הארנונה של עיריית יבנה לשנים 1999 ואילך ככל שהוא נוגע לחיוב מרתפים בבתי מגורים פרטיים.

 

הכותב הוא עו"ד גיל איזנברג מ-איזנברג גולדמן – חברת עורכי דין המתמחה בארנונה ובהיטלי פיתוח למוסדות וגופים מסחריים בולטים בישראל.