הסדרי טיעון בישראל

לידיעתכם, כ 90% מהתיקים הפליליים המתנהלים בבית המשפט בישראל מסתיימים, בסופו של דבר, בהסדר טיעון כזה או אחר.

עסקת טיעון מביאה, למעשה, לסיומו של ההליך הפלילי. עסקת הטיעון, או בשמה הנפוץ יותר - "הסדר טיעון", הינה תוצר של משא ומתן המתנהל בין נאשם ו/או סניגורו לבין תובע מטעם המדינה, במטרה להגיע להסכם שיהיה בו כדי להקל עם הנאשם.

לאחר עריכתו, מציגים הצדדים בפני בית המשפט את הסדר הטיעון, לפיו יודה הנאשם במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, המקורי או המתוקן, תמורת הבטחה מצד התובע לעניין גובה העונש שתבקש התביעה להשית על הנאשם, כך שיהיה נוח יותר לנאשם. הודאת הנאשם גוררת אחריה את הרשעתו באישומים בהם הודה ואת גזירת דינו.

קיימות מספר אפשרויות להקל עם הנאשם במסגרת הסדר טיעון. דרך אחת הינה שינוי עובדות כתב האישום ו/או סעיפי העבירה, באופן שחומרת המעשים המיוחסים לנאשם, כפי שמוצג לבית המשפט, תופחת והנאשם יודה בכתב האישום המתוקן. השניה, הודיה בכתב האישום המקורי, ללא תיקונים, לצד הסדר לעניין העונש בלבד, באופן שכבר בטיעוניה לעונש תעתור התביעה לעונש קל יותר מאשר הייתה טוענת לולא ההסדר.

כיום, אחוז גבוה מהתיקים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון, רובם נעשים בעל פה ורק מיעוטם בכתב.

להסדר הטיעון מספר יתרונות משמעותיים לנאשם. ראשית, נמנעת ממנו החובה להופיע לדיונים רבים בבית המשפט ואי הנעימות בישיבתו על דוכן הנאשמים. שנית, נחסך מהנאשם עינוי הדין הכרוך בהתמשכות ההליכים הפליליים ובעצם ההליך העומד ותלוי מעל ראשו.

שלישית, עוד טרם שלב גזירת הדין יודע הנאשם מהו העונש לו עותרת התביעה לבית המשפט להשית עליו, ואף אם אין מדובר בעונש מוסכם מראש, הרי שלרוב, הודייתו והסדר הטיעון בעקבותיה, מביאים לעונש מופחת מזה שהיה נגזר עליו לולא הסדר הטיעון.

ואולם, בעריכת הסדר טיעון עם רשויות התביעה אין לנאשם ודאות מוחלטת זאת מאחר ובית המשפט, המרשיע וגוזר את עונשו של נאשם, אינו חייב לכבד הסדר טיעון, ולמעשה, אינו צד לו.

לכן, טרם הרשעת הנאשם בדין על פי הודאתו, חובה על בית המשפט להסביר לנאשם, כי אין הוא כבול להסדר הטיעון ואין הוא חייב לכבדו כלשונו, ורק לאחר שוידא כי הנאשם הבין זאת, ירשיע את הנאשם. המטרה בכך הינה, שבית המשפט יתרשם שהנאשם העומד בפניו הבין את האישומים המיוחסים לו, וחשוב יותר, הבין את משמעות הודאתו באישומים אלו ואת תוצאת הרשעתו. שכן, אם יחליט בית המשפט שלא לאמץ את הסדר הטיעון, הרי שהנאשם כבר הודה בכתב האישום, ורק בנסיבות מיוחדות יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודאתו.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע הלכה, לפיה, על דרך הכלל, על בית המשפט לכבד הסדרי טיעון מהטעם שהתביעה, טרם הסכמתה לעריכת הסדר טיעון, בוחנת נאמנה את שיקוליה ואת האינטרס הציבורי-חברתי, ואילו לנאשם, מאידך, קיימת ציפייה לגיטימית שההסדר יכובד. בשוקלו האם לכבד את הסדר הטיעון, בוחן בית המשפט האם קיים איזון ראוי בין העונש המוסכם על הצדדים, והאם זהו העונש הראוי בעבירות מן הסוג שהנאשם הורשע בהן על פי הודייתו. כך גם בוחן בית המשפט האם שיקולי התביעה בעריכת הסדר הטיעון היו ראויים ומשרתים את אינטרס הציבור בכלל ואת מערכת המשפט בפרט.

ההלכה של בית המשפט העליון קובעת, כי רק מקום בו קיים פגם או פסול בהודאת הנאשם, שניתנה במסגרת הסדר הטיעון, או שבית המשפט נוכח, כי שיקולי התביעה בעריכת הסדר הטיעון היו בלתי ראויים ופוגעים באינטרס הציבורי, על בית המשפט לדחות את ההסדר, ולגזור את העונש שהיה גוזר אילו היה מוצג לפניו הסדר טיעון שקול, סביר ומאוזן. לפיכך, בתי המשפט מאמצים בדרך הכלל עסקאות טיעון.

גם מקום בו דחה בית המשפט את ההסדר, עליו להתחשב בגזירת הדין בהודיית הנאשם בעקבות הסדר הטיעון, כך שהעונש שיוטל עליו לא יחרוג במידה קיצונית ובלתי סבירה מהעונש עליו הסכימו הצדדים.