ביקורת שיפוטית על תנאי שחרור משטרתיים

מדובר בתופעה ידועה: אדם נחקר במשטרה, שם מציעים לו להסכים לתנאי שחרור בערובה אם אינו רוצה להעצר ולהיות מובא בפני שופט למחרת היום. אז תראו לי מישהו שירצה לבלות לילה אפל בבית המעצר במקום להשתחרר בתנאים מגבילים?

הבעיה הינה, שתנאים אלה לעיתים קשים מאד. נכון שלא כמו שהיה בבית מעצר ולינה שם, אבל סילוק למשל מהבית הינה חוויה קשה ביותר.

למשטרה יש סמכות להציע לאדם לצאת מביתו, למשל, וזאת לתקופת זמן של עד 15 יום. כך רשום בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות - מעצרים) תשנ"ו - 1996 בסעיף 42. סמכות זו נתונה לקצין הממונה על שחרור בערובה או הטלת ערובה.

אולם מה יעשה אדם שנאלץ להסכים לתנאי שחרור כזה, אבל קשה לו לא להיות בביתו למשך 15 יום? כמו במקרה, למשל, בו נהג מונית נאלץ לישון במוניתו. האם אין פתרון למצב זה?

יש לכך פתרון. יש סעיף בחוק זה המאפשר פנייה לבית המשפט לצורך בדיקת תנאי שחרור אלו. למרות שהדברים אינם מפורשים בו לגמרי, רוב השופטים מסכימים שיש להם סמכות לביצוע בקורת כזאת.

הפתרון מצוי בסעיף 43 של החוק. סעיף זה מאפשר להגיש בקשה לביקורת שיפוטית על החלטת השחרור בערובה המשטרתית בשלושה מקרים, כאשר לגבי שני מקרים, ניתן בהחלט לדון לפיהם בהשבת המשוחרר בערבות לביתו, ואילו לגבי המקרה השלישי, הרי הוא אינו רלוונטי מאחר שהוא עוסק במתן היתר יציאה מהארץ למי שהמשטרה מנעה זאת ממנו.

אם כך, מהם שני המקרים בהם ניתן לפנות לבית המשפט להשבת האדם לביתו?

לפי חלק אחד של הסעיף, ניתן לערור על סבירות תנאי הערובה, ורוב השופטים מקבלים כי איסור שהייה בבית הינה חלק של תנאי הערובה, ולכן מסמכותם לדון בסבירות תנאי זה. כמובן כאשר מדובר באדם אלים כלפי בני משפחתו לא ישישו הם להשיבו לביתו, אולם אדם אלים כזה לרוב לא ישוחרר בידי המשטרה אלא יובא מלכתחילה לדיון בבית המשפט.

שחרור אדם בתחנת משטרה עם מגבלות הינו בעיקר כאשר מדובר בתלונה קלה נגד אדם, או תלונה על עבירה שעבר זמן רב מעת שנטען כי בוצעה או שאין ראיות לה. ולכן, סביר ששופטים יסכימו להעתר לבקשה כזו, או בהשבה מיידית הביתה או בקיצור זמן השהייה מחוץ לבית.

ישנם מקרים בהם סניגורים אינם מכירים או מודעים לסעיף הזה, אולם סניגור מיומן מכיר את האפשרות הזאת, ומשתמש בה, ולרוב בהצלחה. קרי, הוא טוען שהרחקה מהבית אינה סבירה במקרה של האדם הזה, כלומר, תנאי הערובה אינם סבירים.

לפי חלק נוסף של הסעיף, יש סמכות לשופט לדון בתנאי השחרור בערובה אם נשתנו הנסיבות ויש בהן כדי להשפיע על קביעת תנאי השחרור. גם כאן, ניתן תמיד לטעון שהנסיבות השתנו אפילו לאחר זמן קצר בו לא ניתן לאדם לישון בביתו או שהוא נאלץ לישון במקום שלא מתאים לו או לבריאותו, כמו למשל נהג המונית שייצגתי שנאלץ לישון במוניתו. ברור היה שהשופט יחזיר אדם כזה לישון בבית.

אין מקום להתייאש כאשר המשטרה משחררת אותך בתנאי של התחייבות לא להיכנס לביתך למשך 15 יום, גם עם עורך הדין שלך אומר שאין מה לעשות. יש בהחלט מה לעשות, ובהרבה מקרים הפנייה לבית המשפט עולה בהצלחה.