קורה לעיתים שהסנגור חש צורך לבקש מהשופט שיפסול את עצמו. כמובן שיש סיכון רב בכך, מאחר שברוב המקרים השופט לא פוסל את עצמו, ואם מגישים ערעור על כך, מירב הסיכויים הם שהוא נדחה, ומרגע זה קנית לך אויב בדמות השופט. קשה לשופט לאהוב את הסנגור לאחר זאת, אם כי, יש מקרים מועטים, בהם מתמלא בית המשפט יראת כבוד מהסנגור שהעז לבקש את פסילתו, ומשפר את דרכיו.
כאמור, אם מבקשים לפסול שופט יש לבקש זאת תחילה ממנו, ואם הבקשה נדחית, ניתן לערור עליה בפני נשיא בית המשפט העליון, שהוא, או שופט אחר שמונה מטעמו, דן בערעור.
את הבקשה לפסילת שופט יש לטעון בהזדמנות הראשונה, דהיינו, או בתחילת המשפט או מיד כשצצה עילת פסלות.
עילות הפסילה מתחלקות באופן כללי לשתי סוגי עילות. האחת היא קשר בין השופט לבין אחד הצדדים, ובמשפטים פליליים, לרוב מדובר בקשר בין השופט לתובע או לאחד העדים. ברור שאם מדובר ביחסי משפחה קרובים מאד, רבים הסיכויים המה שהבקשה תתקבל.
ככל שהמרחק רחוק יותר, קטנים בהתאמה סיכויי הבקשה להתקבל. גם אם יש לשופט אינטרס אישי במשפט יהא הדבר בבחינת עילה מוצדקת לפסילתו.
סוג העילה השני הוא התנהגות לא נאותה מצד השופט שמעידה שיש לו נטייה לכיוון הצד השני, קרי, לתביעה. יכול שמדובר בהערה או בדרך התנהגות כללית במשך כל המשפט.
כאן, משימת הסנגור קשה יותר, כי גישת הפסיקה הינה, שאם שופט נהג שלא כשורה ניתן בסופו של ההליך להגיש ערעור על פסק הדין, ורק אם במובהק השופט נוטה באופן חד כלפי צד אחד, יפסלו אותו.
מקרה מעניין שקרה לכותב שורות אלו לפני שנים היה מקרה בו שופט לא פסל את עצמו, למרות שבקשתנו זאת ממנו, אבל גם לא הסכים לרשום את הבקשה... וכאמור, ניתן לערער על החלטה של שופט לא לפסול את עצמו, ואילו כאן הוא לא החליט, כי לא רשם את הבקשה.
במקרה זה נאלצנו להגיש בג"ץ. אגב, אחד השופטים שדן בבג"ץ הציע לנו כי במקרה כזה רצוי להגיש שוב את הבקשה בכתב, ואז השופט יצטרך לדון בה, אם כי, באותו מקרה איני בטוח שזה היה עוזר.
עודכן ב: 30/11/2011
.JPG)
