שוד לעומת תקיפה לשם גניבה

הגדרת עבירת השוד עפ"י סעיף 402 לחוק העונשין פשוטה היא וברה: גניבה שלצורך ביצועה נוקט הגנב באלימות או באיומים. משמע – העבירה מורכבת בעצם משתי עבירות: מעבירת הגניבה ומעבירת התקיפה או האיומים. ולא משנה סדר הזמנים, אם מעשי האלימות או האיומים באו לפני או אחרי הגניבה.

העונש הקבוע בחוק לעבירת השוד הינו חמור – 14 שנות מאסר.

אולם, קיימת עבירה דומה מאד, ולצידה קבוע עונש קל בהרבה, והכוונה לעבירה של תקיפה לשם גניבה, בהתאם לסעיף 381 (א)(2) לחוק העונשין. כאן, העונש על תקיפה לשם גניבה נקבע כמאסר בן 3 שנים בלבד, למרות, שנסיבות העבירה דומות לגמרי לעבירת השוד. גם אם נוסיף עונש של 3 שנות מאסר בגין עבירת הגניבה, אם בוצעה, עדיין העונש קל בהרבה לעומת העונש על עבירת השוד, מה גם, שלרוב, שני העונשים הללו חופפים: זה של התקיפה וזה של הגניבה.

קיום שני סוגי עבירות אלו, דהיינו שוד או תקיפה לשם גניבה וגניבה, מאפשר לגופי התביעה להחליט באיזה בית משפט להביא את הנאשם: ברצותן, יואשם הוא בשוד ויישפט בבית המשפט המחוזי, וברצותן יואשם הוא בתקיפה למטרת גניבה וגניבה ויואשם בבית משפט השלום. ודבר זה בסך הכל חיובי ביותר, מאחר שמעניק שיקול דעת לתביעה לא להחמיר לעיתים ולא להאשים אדם בעבירת שוד, אפילו שניתן היה להאשימו בכך.

נקודה נוספת הינה הגדרת העבירה במקרה של תלישת שרשרת מצווארו של הקורבן. לפי פסיקה ישנה של נשיא בית משפט העליון בזמנו ד"ר שמעון אגרנט, תלישת שרשרת לא הוחשבה כשוד אם התלישה נעשתה באיבחה אחת. רק אם נאלץ התוקף לעמול בהסרת השרשרת ולהפעיל כוח מעבר לתלישה החד פעמית, הוחשב הוא כשודד. כיום, בכל מקרה ייחשב תולש שרשראות כשודד, אלא אם כן תחליט התביעה להעמידו לדין על הסעיף הקל יותר של תקיפה לשם גניבה.

ברמת הענישה המקובלת כיום, למי שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה לשם גניבה או אף גניבה בנוסף, יש סיכוי די נכבד שלא להיכנס לבית הסוהר אלא לקבל עונש מופחת יותר כגון עבודות שרות או אף שרות לתועלת הציבור. מנגד, אם על אותו מעשה עבירה הוא נדון ומורשע בעבירת השוד בבית המשפט המחוזי, רבים הרבה סיכוייו לקבל עונש של מאסר בפועל.