מזונות עבור ילד בעל מוגבלות שכלית התפתחותית

אחת השאלות הקשות ביותר להכרעה שיפוטית היא מה לעשות אם ילד שהוא לא עלינו מפגר. קיימות 4 אפשרויות: האחת, ששני ההורים לא חפצים לגדל את הילד והוא נמסר למוסד או לאימוץ או לאומנה. אפשרות שנייה היא, שהאם בלבד רוצה לגדל את הילד, והשלישית, שהאב רוצה לגדל את הילד והרביעית, ששני ההורים לא חלוקים לגבי גידול הילד כי שניהם חפצים בו. שאלה נוספת נוגעת להלכה של בית המשפט העליון שניתנה ממש לאחרונה לגבי עלות הטיפול.

האם מחייבים את האב בדמי המזונות או מחלקים את הסכום בין שני ההורים?

נתייחס לארבעת המקרים ונבדק מה אומרת ההלכה כיום לגבי כל אחד מהמקרים.

לכאורה, לגבי המקרה בהם שני ההורים לא חפצים בגידול הילד או שניהם חפצים בו, הפתרון הינו פשוט. במקרה ושני ההורים לא חפצים בגידול הילד, אזי אם כך הילד נמסר למוסד או לאימוץ או אומנה, הוריו החדשים במקרה של אימוץ יישאו בהוצאות, או משרד הרווחה במקרים אחרים של מוסד או אומנה דואג לו. וגם אם נשלח אותו למוסד או אומנה הנטל מוטל שווה בשווה על שני ההורים בהתאם ליכולתם הכלכלית ומשרד הרווחה.

לפי ההלכה החדשה של בית המשפט העליון, נראה שיכולת כלכלית משופרת של האב מחייבת אותו בתשלום גבוה יותר מאשר האם. התנערות של ההורים מחובתם כלפי בנם לא נראה לי שתתקבל כי הם מחויבים לזון את בנם אפילו שהם לא רוצים לגדל אותו. מוסד מתאים או אומנה הינו פתרון, כמובן, תוך השתתפות בהוצאות.

הבעיה גם לא קיימת כאשר אחד ההורים רוצה לבדו לגדל את הילד. השאלה היחידה תעלה לגבי החובה לזון אותו. אם האמא מגדלת אותו כי האב אינו רוצה, האם ניתן לחייב אותו לשלם מזונות כמו לילד רגיל? ייתכן והתשובה חיובית, והאב יחויב לשלם כמו שהוא מחויב לשלם לילד רגיל, או שיחויב לשלם יותר, כמובן תוך שיפוי האם על הוצאותיה הריאליות בניכויי הסכומים שהאב מחויב לפי ההלכה החדשה.

אם כי, ייתכן שיחויב לשלם יותר עקב ההוצאות הגדולות בגין פיגורו של הילד. זו שאלה שטרם נפתרה בבית המשפט העליון לגבי תשלומים על ילד חולה.

האם האב והאם מתחלקים בהתאם לכושר הכנסתם או שהאב משלם יותר עקב ההוצאות הגדולות יותר? לא ברור

אותו דבר כאשר האב חפץ לגדל את הילד והאם אינה רוצה. האם כאן כמו במקרה של ילד רגיל מחלקים את המזונות בהתאם לכושר ההשתכרות של שני ההורים או מטילים על האם סכום גבוה יותר? שאלה זו כמו לגבי ילד חולה לא קיבלה תשובה מבית המשפט העליון.

השאלה האחרונה כאשר שני ההורים חפצים לגדל את הילד. זו השאלה הקלה ביותר כי התשובה היא בדיוק כמו גידול ילד רגיל, כאשר בית המשפט העליון פסק שהאב משלם לפי יכולתו.

תמיד יכולות להיות דעות שונות בהלכות החדשות של בית המשפט העליון וצריך להיות מוכנים לכך. ניתן לחשוב שכאשר הילד הוא מפגר, מטילים חובה גדולה יותר על האב ולא על האם שמטפלת יותר בילד, אבל דבר זה אינו בטוח. תמיד יכולה לצוץ הלכה חדשה וההלכה האחרונה לגבי חלוקת מזונות הינה כאמור חדשה ולא התקבעה סופית. ושוב, לא ברור לגמרי מה הדין כאשר הילד הוא מפגר.

הרגשה שלי פרטית שעוד נכונו לנו שינויים ותוספות לגבי השאלות הללו ולא נקבל תשובה סופית ומדויקת. כמובן שפתרון השאלה יהא גם תלוי בחוות דעת פסיכולוגים שיבדקו את הילד - מה הדין אם ימצאו שמוטב לילד לשהות עם אחד מהוריו ולא עם השני? האם יכפו על ההורה השני לגדל את הילד יחד עם ההורה שמועדף תוך חיובו בתשלום מזונות שווים למזונות ההורה השני? זו שאלה נכבדה שתיפתר רק לגבי מקרים ספציפיים ולא דרך הלכות עקרוניות.